הירח המלא של חג הפורים וחודש אדר ב' מגיע ביום ב' ה25.3 בשעה 9:00 בבוקר ועל אף שלא נזכה לראותו משמי הארץ מדובר בליקוי ירח, השני בבתולה מאז כניסת קטבי הירח לציר בתולה-דגים, הליקוי הראשון היה ליקוי חמה בבתולה ב14.10 שבוע לאחר הטבח של שמחת תורה.
בפורים זה מתקיימת השלמה אנרגטית על צדו הארצי והמעשי של ציר מזלות הרפואה (בתולה) מצד הירח, החשיפה הפנימית לה זכתה השמש (האגו, הנשמה) כעת מגיעה ללבנה (המיינד, הנפש) ובאחוזת הירח האסטה (הנשלטת בעצמה על ידי הירח) במרכזו של מזל בתולה מדובר בצלילה עמוקה למניעים ולדפוסים הרגשיים החבויים מאחורי התנהלותנו הנפשית היום יומית, המחזורית ובעלת התנועה האינטואיטיבית מטבעה. השנייה מתוך אחוזות הירח בשליטת הלבנה, האסטה היא היד של הנערה הסקרנית כמו גם ידה של המרפאה הזקנה, היא מכילה בתוכה את עצם מהות שינוי הצורה הירחי - המילוי וההחסר (רוהיני במרכז שור מסמלת את השורש הקדמון, הרגשי והיצירתי של הירח ושרוואנה במרכז גדי מסמלת את איכויותיו המיסטיות ושיא ביטויו הרוחני. האסטה היא ההגיון מאחורי המכניקה) . הירח בהאסטה מחפש הזנה וביטחון רגשי דרך שירות, יצירה והתחשבות, אך צמידותו לזנב הדרקון מאלצת בחינה עמוקה ורוחנית יותר של משמעות השירות והמכשולים והאתגרים הנובעים מצרכי הירח בבתולה צפים כדי שנוכל לשחרר מהתפיסות וההרגלים שמסתירים מאיתנו את האמת על הגאות והשפל של מחלקת הרפואה הארצית. כדי שנפשנו תוכל לשמוח (כל רצונו של הירח בסופו של יום) עלינו לעבוד, קטו הוא לוחם רוחני ובתולה היא פותרת הבעיות הנבונה ביותר. השמחה המיוצגת על ידי צדו הרוחני והרגשי של ציר הרפואה (דגים) מצריכה מאמץ פיזי ומעשי לכוון אותנו לעברה (בתולה) ולטפל בגורמים המעשיים, החברתיים, המנטליים והגופניים שמהווים מכשול או הסחת דעת בדרך לחסד הרגשי, לשמחה.
ליקוי הירח של פורים הוא הסתר הירח, הלבנה, האנרגיה הנקבית הרגשית העמוקה - לרגע אור השמש והנשמה יחסם בדרכו לנפשנו והיא בעצם תקבל הזדמנות לחדש עצמה דווקא מתוך מילויה - בתוך השיא הרגשי והתודעתי של הירח המלא ממתינה לנו נקודת ריסטרט, מהסוג שראש וזנב הדרקון כל כך אוהבים לאפשר לנו, דרךגבולות הבחירה החופשית ותרגולם המקודש.
דווקא כשקשה לנו עלינו למצוא את נקודת ה"אין יאוש", לא כשאנחנו בשמחה העילאית ובשפע הגשמי והמובן מאליו, אלא בזמני החוסר, ההסתר של השפע ושל היד המכוונת לטוב ולרע. הכל בידי השם שלעולם אינו מתבלבל או טועה, מה שאנו מקבלים ומה שאיננו מקבלים נהגה, מתוכנן ומבוצע אך ורק על ידו ובזמני ההסתר עלינו לחפשו, משימה מושלמת עבור הירח וקטו בבתולה - מעודדי ההגעה לקצה ומכאן לפתרון. היד היא כלי עיקרי עבור היוצר והרצון שלנו לתת נובע מהשפע שהתקבל. יצירתנו נובעת מהשראתנו, עלינו לתת בירח זה מנוחה לידינו היצרניות אם אבדה או התערבבה השראתנו לשם התבוננות פנימית שמתוכה תצא יצירה שלמה יותר ותתקבל עזרה יעילה יותר. בפורים עלינו לסמוך על האינטואיציה שלנו, ההכוונה מגיעה מהגוף הרגשי והאנרגטי, הוא יודע היכן נמצא ה"אוצר" שלנו, נקודת השפע הרוחני מתוך המחסור הפנימי.
מה אנו עושים עם אותו שפע ואיך אנו מתייחסים אליו? האם אנו מבינים שחיינו מלאים בחסד שנמנע מאחרים? או שאנו מתמקדים בזה שניתן לאחר ולא לנו ונשארים עיוורים, אדישים וכפויי טובה למעמדנו כילדי הבורא?הבורא דואג לנו לכל צרכינו הקיומיים, הארציים והרוחניים, הוא עומד מאחורי כל פיסת לחם ופלוס בבנק, בזכותו גופנו מתקיים ומתפקד. איננו יכולים להתקיים ללא רצונו ותמיכתו האקטיבית של הבורא ובכל רגע ללא התרעה מראש הוא יכול לסגור את ברז השפע, הכסף, האוכל, הבית, הגוף והחיים.
אלה דווקא הקשרים האינטימיים שלנו (בעיקר עם נשים) שעוזרים לנו לשחרר מתפיסות כביכול רציונליות שמגבילות את הערכתנו העצמית (ומכאן גם הכללית), תפיסות שלמעשה ה"הגיון" מאחוריהן פגום וחסר משום שלא לוקח בחשבון את היד המכוונת האמיתית.
ההתבוננות העצמית הרוחנית היא הבקרה המעשית של הירח וקטו בבתולה, ההגעה לקצה סף ההצפה הרגשית, המנטלית והעצבית שלנו היא זו המגלה לנו את פתרון האמונה של אדר ב' ועונת דגים הדרקונית והכפולה שקיבלנו השנה - כמו דודה אסתר, גם מתוך ההסתר -הכל בחיוך.
במחלקת דגים מצדו השני של הירח הנזירי קורה הקרנבל הגלוי, השמש עם ראהו ומרקורי הנופל (בצל ראשון לנסיגת האביב) בבית ה7 מהירח הם הגלים התודעתיים הסוערים שעוזרים לנו בסופו של דבר להגיע להתבוננות הפנימית של ליקוי הירח אך לא ללא קצת כאוס.
הבקרה הרוחנית נובעת מההתבוננות העצמית המעשית, בעיקר השימוש שלנו בפה.
מרקורי שאחראי לשיתוף ידע אמנם נופל בדגים ומכאן מגביל את יכולותינו האינטלקטואליות הסטנדרטיות אך הוא גם נפתח לערוצי אינטואיציה שאינם נגישים לו בדרך כלל הנובעים מתת המודע הקולקטיבי, דבר המאפשר לו השפעה עמוקה על האחר כמו גם הופך את דעתנו לרספטיבית ביותר לזרמים חיצוניים של התנועה הרגשית של הזולת. החיים שלנו מלאים בחסד, לפעמים הדיסוציאציה הדגית ובוודאי הליקויית עוזרת לנו להסתכל מפרספקטיבה אחרת שרואה את המציאות באופן שלם יותר.
"עדיף להכשל בדהארמה שלך מאשר להצליח בדהארמה של מישהו אחר" - מזל דגים נחשב מוגן מעין הרע, אך נפילתו של מרקורי וחיבורו לראהו הפתיין מאפשרת "פתיחת עין" על עצמנו דרך קנאה וקורבנות - עלינו להודות על מה שיש לנו ועל מה שאין לנו באותה המידה, זהו חלק מתרגול חוסר ההצמדות (קטו) שמציל אותנו מהשפעותיו המשחיתות של ראהו בירח זה. השמש פותחת לנו דלתות רבות בגופנו הרגשי והאנרגטי כדי לאפשר לאבולוציה האישית להתקיים, פריצת הגבולות של ראהו, פתיחתו האינטואיטיבית של מרקורי ובודאי מרחב הדגים נטול ההבדלים וההגדרות הארציות זוכה להארה ברורה מאוד מתוך הבית ה12 הטבעי המעיד על חיבורנו לנשמה. "לקבל הכל באהבה" זה אחד האלמנטים המאתגרים ביותר באישיותם של הדגים, הגבול בין כניעה לשותפות או קבלה ונתינה מטושטש בשלב האסטרולוגי והאנרגטי שהם מייצגים אך דווקא זאת הסיבה שעליהם לברר גבול זה שמשנה צורתו ללא הרף, דבר הנעשה דרך חיזוק כלי האינטואיציה. למידת התנועתה הנסתרת של הבריאה והשפה האמיתית שלה היא ברכה רוחנית אדירה אך בהחלט (כפי שמרקורי משקף) מצריכה מאיתנו להכניע את שכלנו הדואלי והקוטבי כדי לאפשר קבלה והבנה של אותה אמת אחת. במעמד הר סיני קיבלו על עצמם בני ישראל תורה מתוך פחד, בפורים קיבלו על עצמם מתוך אהבה, אותה תוצאה - דרך שונה. גם עלינו לקבל את הוראת הבורא וידו המכוונת כאמת ובאהבה, מה שאנו אומרות על האחר אנו אומרות על עצמנו, מה שאנו חושבות על הבריאה אנו חושבות על הבורא וליקוי זה יוודא בחצי השנה הקרובה שהתקשורת שלנו עם עצמנו ועם הבורא תהיה מקרבת,אמיתית ושלמה, בלי הזנת אגו וללא הצמדות כלל.
החלק השני במפגש ונוס ומאדים התחיל, לאחר שבפברואר נפגשו בגדי כעת נפגשים בדלי יחד עם שבתאי עצמו. בגדי הלב והיצר הסתנכרנו עם הביצוע המערכתי ובדלי הם פוגשים את האחריות האישית שלנו; תמיד להסתכל קדימה ולהרים את הראש - ללבוש מלכות. ליקוי הירח מראה לנו שהעיכובים והמגבלות בהם אנו נתקלים בהגשמת שאיפותינו נועדו לרכך אותנו, המידע והביקורת שעוברים הלב והיצר בבית ה6 מהירח מהווים כלי פיקוח על יחסנו לערכנו שהוא הרי תחת אחריותנו האישית המלאה, ההגנה שאותה אחריות מספקת היא ביטויו של שבתאי לאהבתנו העצמית.
במובן האנרגטי דלי הוא הביטוי הגבוה והתוצר החיובי ביותר של בתולה (בית 6 מהבית ה6 הטבעי), אחרי המפגש המקרקע בביתו של שבתאי, ונוס ומאדים נפגשים במשרדו ומוכנים לעבוד, להגביר את תפיסת האחריות האישית שלנו על הכוונה (ונוס) כמו הביצוע (מאדים) בדרכנו להגשמת שאיפותינו (דלי). היציבות התודעתית וזכירת המשמעות העמוקה של ביטוינו העצמי היצירתי והספונטני הם הפרס על התמודדותנו עם מכשולים, אתגרים, חולי, מחסור, חובות ועוד קארמות בלתי משתנות (בית 6), התוצאות של ליקוי זה יראו בעיקר מול החברה הרחבה, הקבוצות האנושיות והרעיוניות שאנו שותפים להם או מתייצבים מולם, כמו גם הגברים שנמצאים תחתינו (מאדים) והנשים שנמצאות מעלינו (ונוס) בהיררכיה החברתית הרוחנית של דלי (שהיא בסיס המערכת המעמדית הארצית של גדי אך הפוכה ממנה, משלימה אותה, "עולם הפוך").
גם כשערכנו נשען על תרומתנו לסביבה עלינו להיות מסוגלים להתבונן בתרומתנו באופן מלא ורחב מאשר הביטוי הפיזי והמידי של הדברים, עצם היותנו חלק מהמערך האנושי השלם מעיד על ערכנו הבלתי משתנה אך המאוד מורכב ודינמי. הליקוי בשילוב מפגשם של הלב והיצר מבקש מאיתנו להרים את ראשנו גם כשאנו מבקשים, גם כשאנו מזהים שבראייתנו הרחבה ישנם פגמים ושהושטת ידנו עשויה להיות "חצופה", זהו זמן נפלא לקצת חוצפה ואומץ, שהרי כשהיא עובדת היא היתה מסונכרנת עם רצון הבורא והלך הבריאה מלכתחילה.
יופיטר בטלה בבית ה8 מהירח ושליט העונה הדגית הכפולה הוא הכוח הגולמי והטרנספורמטיבי של ליקוי זה, העוצמה הפנימית והחסד מעבר לתפיסה השכלית שמהווה עבורנו אור גם כשאנו בתחתית. זוהי נטייתם של בתולה ודגים להרס עצמי שמעניקה להם את ההזדמנות הטרנספורמטיבית להתמרה אנרגטית מטוב לרע, מחורבן ליצירה ולרפואה.
הבית ה8 מראה לנו כיצד יחסנו למשאביו של האחר משקף את יחסנו למשאבינו שלנו; מערכות היחסים האינטימיות והאינטנסיביות שלנו מהוות מרחב התמרה ל"עצמי", לכח החיים הנסתר, הרגשי והיצרי הנובע מקרבה ושייכות עמוקה, בהן מתבטאת שותפות הגורל של תהליכי הלידה מחדש אותם יופיטר מנהל מבהראני בטלה.
גם כשהבורא "כועס" עלינו אנחנו עדיין ילדיו, הוא אמנם כועס עלינו יותר אך גם חומל עלינו יותר, הדימוי העצמי הרוחני שלנו צריך להיות בהתאם ומכאן בדיוק כמו מרדכי אל לנו להשתחוות לאף מלך מלבד אבינו, לאף סמכות אנושית, ארצית וזמנית ובוודאי לא לאגו ולדימוי העצמי הארצי שכל כך אוהב להתחפש משום שהוא בעצמו כתחפושת עבור הנשמה, לבוש זמני.
כדי לזכות בחסד ההיפוך של פורים והפיכת הרע לטוב על האגו ללמוד להוריד את הראש בפני הנשמה - האמת הבלתי משתנה ובת המלך שהאגו עבורה כמשרת.
גם כשאנו שוכחים הבריאה והבורא לא שוכחים דבר, עלינו להקשיב לנסיון חיינו המעשי על מנת להבין מה יש לטהר ממערכתנו הפסיכולוגית וחיינו בכלל ומה ביכולתנו ומכאן חובתנו להתמיר בתפיסת עולמנו ודימוינו העצמי שמסתיר את החסד האמיתי שנעשה עמנו בעצם לידתנו וקיומנו, דרך היצרים העמוקים והלא נעימים של נפשנו.
התגברותנו המוסרית על תרבות יצר הרע המקיפה אותנו מכל עבר היא חסד בפני עצמו, כל פעם שאנו בוחרים שלא לבחור במשחקי שליטה או בחציית גבולות אגרסיבית (גם אם פאסיבית או רגשית) אנו מחזקים את עמוד השדרה המוסרי שלנו ולוקחים חלק בדהארמה (עשייה נכונה) לה אחראי יופיטר, הגורו, צדק.
זמן לבד יהיה הכרחי סביב הליקוי שהשפעותיו יורגשו כחצי שנה קדימה, בוודאי לפני ליקוי החמה בדגים (8.4). הרבה מהמכשולים שעשויים לעלות סביב פורים יקבלו את עיבודם העמוק במהלך נסיגת מרקורי (2.4-25.4) במהלכה יחזור מהמעלות הראשונות של טלה פנימה לבטן הלויתן של נפילתו בדגים ודרך הגנדנטה (קשר קארמתי נפיץ) המאפסת של הגלגל, בין עירות לשינה, חיים ומוות, סוף והתחלה. סופה נעוץ בתחילתה ותחילתה בסופה - כזאת היא הלבנה. מתמלאת ומתרוקנת במחזורה הגשמי, בעלת הגיון משלה, ממש כמו נפשנו הייחודית שעל אף שמחזוריותה היא למעשה אשליה של החושים, מסעה נועד לאפשר לה למלא את חלקה במערך הקוסמי והנשמתי בפרט. הליקוי מאפשר לשמש ולירח, לנשמה ולנפש להפרד לרגע. שעה שהארץ עומדת בין המאורות, היעלמות האור מאפשרת להטהרות הנפש והנשמה להתקיים במקביל אך מתוך הבדלה, כל אחת מטופלת בהתאם לצרכיה, הירח/נפש מקבל רפואה פיזית ותודעתית והשמש/נשמה זוכה לריפוי רוחני ורגשי. הקוטביות של ראהו וקטו מביאה עמה מתח אדיר, איכות קארמתית כבדה ותנועה פרקטלית או ספיראלית של זמן. הליקויים נוטים להתגשם בחיינו בהתאם לפערים הקיימים בין השמש והירח, הנשמה והנפש שלנו. הפער בפני עצמו מהווה "היעדר אור", היעדר ידיעה שתמיד קיימת במרחבים הרוחניים אך עבורנו בני האדם קשה יותר לתפיסה בעולם החושך, השקר, הצמצום והעשייה. כשהשמש שוקעת היא לא נכבית, האור שלה ממשיך להתקיים גם כשאצלנו לילה.
ככל שאנו קרובים יותר לאמצע החודש כך החזרת אורה על פני הירח נוכחת יותר, ככל שהשמש מתרחקת מהירח הוא יותר מואר, ככל שהיא קרובה אליו הוא נעלם באורה - אם תנועתם היתה משותפת והיו זזים יחד ממזל למזל לעולם לא היינו רואים את הירח.
החושך בפני עצמו הוא אור עצור, מוגבל ומצומצם, הוא לא קיים בפני עצמו אלא נובע מתוך האור האינסופי שמקיים את "כל היש" - אור האמת, הבריאה והבורא.
אין לנו בני האדם יכולת להכיל או לעכל את האור האלוקי המקורי, לכן הוא צריך להיות מצומצם בעולם הזה ובשיאו מתגלם "החושך" דרך הבורות, הכאב, היסורין, המחסור, העוני והחולי שכולם בשורשם אור.
חלק מדחייתה של היהדות את הדוקטרינה הנוצרית המוקדמת נובעת מטענת הנוצרים שהבורא האחד שינה את צורתו ודעתו ושרק אור, חמלה ורחמים יכולים להגיע ממנו, בעוד שהחושך או הסבל מגיע מאויב בראשיתי של הבורא (השטן) המורד בו ומתנגד לו.
לפי התפיסה המונותאיסטית היהודית פיצול זה בין הטוב והרע בבריאה לשני כוחות יוצרים עצמאיים הוא נסיון להכניס את האין-סוף לדואליות שאינה קיימת במרחבי הבריאה והיצירה הקוסמית, רק בעשייה האנושית.
היהדות עכבית בהגדרת האלוקות שלה (ה' אחד ושמו אחד), היא דבקה באמונה שהבורא אינו בעל צורה אנושית (אם גוף פיזי או דואליות יצירתית) אך עדיין משתמשת בתיאורים פיזיים (יד, זרוע, אף השם) שמכוונים אותנו למקבילה האישית שלנו על מנת להבין את הכח הרוחני הפועל ברגע מסוים.
היד היא ההתערבות היצירתית, ביכולתה לתת כמו לקחת, לתמוך כמו להרוס, להרים ולהוריד, היא יד הגורל הצפויה מראש בתכליתה ומטבעה אך הנתונה להשפעתנו באופי ביטויה.
אם נביט באור השמש זמן רב מדי נאבד את יכולת הראייה שלנו ונראה חושך - מה שאנחנו קוראים לו אור בעולם הפיזי הוא למעשה חושך - צמצום והגבלת האור השורשי מאפשרים לנו לראות את הבורא והנשמה דרך הסתרתם. רק צמצום האור והסתרת הבורא מאפשרים לנו לגלות אותו בעצמנו - בהתאם לכלים הפיזיים, התודעתיים, הרגשיים והרוחניים היחודיים שלנו.
הגבול שבין אחדותנו עם כל היש ליחודיותנו האישית הוא בדיוק המעבר גנדנטה מדגים לטלה עליו נמצא כעת מרקורי ועליו יחזור (אחורה ושוב קדימה) בנסיגת האביב הקרובה. אחדות מלאה ונטולת הבדלים בין "כל היש" ברמה המעשית והארצית תוכל להתרחש אך ורק דרך קריסת העולם לתוך עצמו והחרבת המימד הפיזי לחלוטין, חורבן שבמהלכו כל הפרטים הנבדלים בבריאה פיזית יחזרו לאלמנט העפר דרך הכאוס.
המגוון הארצי חשוב ומקיים, גם אם רוחנית ושורשית לא באמת קיים.
ההסתר של האחדות והאור הנשמתי מאפשר לנפש לשתף פעולה עם המציאות ולא להכנע לה, לקחת את יצירת חיינו בידינו ובביטחון, זוהי אסתר. בעונת דגים ושיאה שהוא חג פורים אנו רואים כיצד הטוב מגדיר את הרע והרע מגדיר את הטוב, שניהם תלויים זה בזה במישור הפיזי והאנושי שבו, כמו הדלים וגומלי החסדים, כמו שני הדגים.
מרחב הדחייה המגנטית שבין הקטבים הוא זה שבו ידינו היוצרות ויד הבורא המכוונת מתמקדות בליקוי - רפואת הנפש והגוף ותיקון הרוח ואור הנשמה. אם גיליתן אמת - היאחזו בה, גם אם "טובה" וגם אם "רעה", העיקר יציבה.
אם מצאתן שקר - שחררו אחיזתכן ממנו, ההרפייה בעלת איכות מרפאה בפני עצמה בעונת ליקויים זאת.
אוהבת ים! שיהיה לכולנו ליקוי משמעותי, פורים שמח והמון המון בהצלחה!
על היצירות במאמר זה ילידי ירח האסטה
תודה לך יקרה