שבוע מצוין, סוער ומרתק לכולן!
מאסטרית ערכי החיים האנושיים ונוס הגיעה במעברה בביתה למפגשיה עם הגופים האדירים שבחלקה, אורנוס פותח את השבוע עם השראה רדיקלית ומציף בתודעתנו ודרך תנועות ותגובות גופנו את "התודעה החדשה" אותה הוא מקדם בזרמי החשמל שלו וההברקות הפתאומיות שנובעות מהם, אותן "הורדות" המאפשרות לנו להתבונן ולתפוס את המציאות הקיימת דרך משקפי המציאות האידיאלית והמתבקשת.
בהמשך השבוע ביום ד' [15.6] תפגוש ונוס גם את ראהו [ראש הדרקון] האחראי על בליעת השמש [האגו, התודעה] כמו גם להתגשמות החומר במציאות [לא להתבלבל עם שבתאי האחראי בין היתר למבנה המציאות החומרית].
אורנוס ידוע כחוצה גבולות תודעתיים רדיקלי ובמזל שור עיסוקו בגבולות הוא הכרחי, שכן טבעו של ארכיטיפ השור הוא כזה המודע ומחובר עמוקות לטבע גבולותיו היציבים והקבועים המבוססים על שורשי ערכינו ושפת אהבתנו.
עיסוקו של אורנוס בגבולות החומר הונוסיאנים של שור הוא כזה שנועד לשדרג אותם ושור ידוע כמזל אדמה קבוע עקשן ויציב ביותר בדרכו האישית, על אף שביכולתו לנוע בעוצמה וגם במהירות רבה כשבוחר בכך, זו דווקא ההגעה לנקודת התנועה שמאתגרת עבורו.
אך זהו הדיוק של האדמה הקבועה, עבור רבות מאיתנו זהו טבע שעשוי להרגיש "תקוע" אך שליטת ונוס/לבנו הצודקת וההרמונית לעולם אינה טועה, גם אם השפה בה היא מקבלת את דיוקיה מדוברת דרך הגוף מה שעושה את הידיעה לאישית ופנימית ביותר ומכאן חבויה עבור הזולת.
נו, איך קוראים לזה?
אה,
אינטואיציה.
ונוס במפגשה עם אורנוס מתמקדת בערכים, באהבה ובהרמוניה בליווי טבעו הפתוח, החדשני והרדיקלי של אורנוס.
טבעו הביקורתי והאדמתי של שור עובר פתיחה תודעתית מיוחדת ביותר בשנים האחרונות, כל שנה מפגשה של ונוס עם אורנוס הוא כזה שמאפשר לנו לשחרר את הביקורתיות ומכאן במידת מה את הבקרה, מה שאסטרולוגים רבים מתארים כפוטנציאל רעוע ואף מוטרף מדי להתחלות ועל אף שבגדול [מטבעי הסאטורני] אני מסכימה עם אמירה זאת, עליי להציע לנו גישה מעט שונה למפגש זה וכזו שממוקדת בנו יותר מאשר באחר, בכל זאת אנחנו אצל ונוס של האדמה הממוקדת בערכיה, לא של האויר הממוקדת באחר.
מפגשי ונוס-אורנוס מאפשרים לנו להמציא את שפת אהבתנו מחדש, ברגע אחד של בהירות מחשבתית וידיעה עמוקה ביותר הנובעת מהגוף אנו חוזות בזמן אמת באופן שבו לבנו נמחץ תחת משקל שלא נועדנו לסחוב.
אם זהו אישורו של האחר, התאמת קצבנו הטבעי לתנועה שמחבלת בחיבורנו השלם ללבנו או חוסר הסכמה לגלם את תפקידנו ואחריותנו על עצמנו [גופנו, לבנו, ערכינו], ונוס מזכירה לנו שבמפגשה האחרון עם יופיטר בהתעלותה הדגית [30.4.22] קיבלה דיוק מושלם לנקודת ההקרבה העצמית אליה היא מגיעה על מנת להשתחרר מכבלי החומר ומגבלות המציאות הארצית.
אותה הקרבה עצמית [במידה ולא מתבצעת בהתאם לצדק הגבוה של הבריאה] תהפוך מידית לקורבנות, שזו בסה"כ צורה נוספת של אגרסיה לא מעובדת.
אורנוס משחרר לונוס את המיינד החושב, הוא מראה לה את שורש נסיגת מרקורי [שאנו עדיין בצלה השני] ומזכיר לה שהגוף תמיד יודע ותמיד ידע, זה בסה"כ המיינד [מרקורי, ירח] שמתערב ומנסה להסית אותנו מבחירות שגם אם ברגע האמת זהו אתגר ממשי לקחת אותן, הרי כשאנחנו מוותרות על הידיעה הפנימית והשורשית שלנו בטח ובעיקר במערכות היחסים שלנו עם הסביבה הקרובה [תאומים-שור] אנחנו למעשה "מענישות" את עצמנו בטווח הארוך, שכן גם אם יהיה קל יותר לא לקחת את הבחירה הנכונה באותו הרגע, אלה דווקא ההשלכות של חוסר הבחירה הפנימית הנכונה וההרמונית עבור עצמנו שיהוו "עונש" ממשי.
אם כן אורנוס מאפשר לונוס שחרור רב מהמיינד, מה שיכול לחבר אותנו חזרה לגופנו כמו גם לנתק אותנו ממנו לחלוטין. האיפשור האורני מרגיש לונוס כמו הנוכחות המשחררת לה חיכתה כל חייה, טבעו המשוחרר והנפיץ עוזר לה לעבור שינויים דרסטיים בתפיסת עולמה דווקא מתוך האנרגיה היציבה ביותר שבה.
ונוס עם זאת מספקת לאורנוס גם במפגשה וגם בכלל במעברו בביתה את יכולות הבחינה הפסיבית שלה, מה שבעצם מצביע על כך שעל אף שדחיפתו של אורנוס היא הלאה ואל העתיד, מרחבו העתיק של מזל שור מראה לנו בו זמנית כיצד אף אחד מעדכוני התוכנה אינם באמת חדשים ושלמעשה עבדנו ועברנו חוויות רבות על מנת להגיע לרגע "יציב" זה בו אנו מוכנות לא רק לראות לאן נרצה לקחת את מציאותנו הגשמית אלא גם לגלם את אותה מציאות כבר עכשיו.
הדחף "להוריד לקרקע" במהירות רבה עם אורנוס גם הוא לא מקרי, שכן בהמשך השבוע ויום לאחר הירח המלא והפילוסופי בקשת [14.6] תפגוש ונוס מלאת ההשראה והרעיונות את ראהו שכל כולו הגשמה ארצית.
מעברו של ראהו בשור השנה ומפגשו המיוחל עם אורנוס [26.7.22] נועד לקדם באופן הישיר ביותר את הגשמת המציאות שלנו, כשמניעיו של אורנוס הם תודעתיים וחברתיים בעוד שראהו אחראי לצבירת הקארמה הארצית[דהארמה]. הקארמה שלנו היא מעשי העבר, הדהארמה שלנו היא הדרך אותה אנו צועדות בעקבותיהם. במהלך חיינו עלינו לשחרר רוחנית את קארמת העבר [קטו, זנב הדרקון] וליצור דרך גשמית חדשה בה טרם צעדנו [ראהו, ראש הדרקון], מה שגורם לנו לצבור עוד קארמה לגלגול הבא. קטו הוא השיעורים הקארמתיים [סיבה ותוצאה] שכבר למדנו במציאות הזאת בעבר, אם בחיים קודמים או בשלבים מוקדמים של חיים אלה, ראהו הוא השיעורים שטרם למדנו, מכאן איכויותיו תמיד מלוות בחוסר נוחות, חוסר בטחון ורעב שלא ניתן להסבר. נטול גוף מעכל, ראהו זולל וזולל חוויות שנועדו ללחוץ לנו על כפתורים נשמתיים שהתכסו באבק מחוסר שימוש ודרכו היא כזאת שמייצרת אובססיה כמו חומרנות, שכן זאת צורה יעילה ביותר לאלץ אותנו להכיר בצל הפנימי והלא נודע ובהכרח שלו לקבל ביטוי בחיים אלה על מנת לעבור התמרה מחושך לאור, מהלא ידוע לנסיון חיים. הצל הוא בסה"כ החלקים בנו שטרם עברו אינטגרציה מלאה בהוויתנו, טרם מצאנו את האור או הידע הראוי באותם חלקים, חוויות וזכרונות שמלכתחילה נועדו לעזור לנו להבין את עצמנו ואת מהלכי הבריאה הארצית טוב יותר, גם אם דרך כאב או הרתעות, ראהו תמיד מביא איתו רמה מסוימת של אי נוחות אך אין היא מעידה על חוסר סנכרון כמו שנלווית לצל שראש הדרקון מציף בנו ודוחף לעבר האור והידיעה.
ונוס לבנו פוגשת באורנוס, מקבלת ארגון פרקטי להשראה האדירה לה זכתה במעברה בדגים ורק לאחר מכן נתקלת בראהו לשם הגשמה. אין זה אומר שאת המסרים הנשגבים שקיבלנו בסוף אפריל עלינו ליישם כעת במכה אחת, התעלותה של ונוס מאסיבית ביותר והשנה היתה אחת שיש לשוב אליה עוד ועוד [וכך יופיטר יעשה בחורף הקרוב], אך את הצעדים הדרסטיים הראשוניים אנו זוכות לפסוע כבר עכשיו. שור הוא מרחב בו הזהות האינדיבידואלית שלנו אינה מבוססת על יצר החיים השורשי שלנו אלא על העדפותינו האישיות לפירוקו והזנתו. אם טלה מחובר לצ'אקרת השורש וקיומנו הבסיסי ביותר [השרדות, קיום] בשור אנחנו עולות שלב אחד מעלה ומתמקדות בצ'אקרת הסאקרל או העונג, בה אנו מתפתחות מקיום פראי ואינסטינקטיבי להוויה מתורבתת ואינטואיטיבית. "אני רעבה" הופך ל"בא לי פסטה", "אני חרמנית" הופך ל"אני רוצה אינטימיות", "משעמם לי" הופך ל"הגיע הזמן ליצור". שור לא מנוהלת על ידי יצרים בסיסיים, היא נותנת להם לצוף וממתינה בסבלנות לתגובת גופה להם, על מנת לדעת איך ולאן עליה לנוע על מנת לא רק לספק אותם לעצמה באופן מידי אלא לעשות זאת באופן שיהיה הרמוני עם כללותה, כולל כזה שלא יסכן את יציבותה השלמה. ונוס מקשיבה לגופה ודואגת למרחבה האישי השלם כמו אינו נפרד ממנה כלל, היא מבינה את האמת על הסימביוזה בין יחסינו עם לבנו ליחסנו עם גופנו, ביתנו ואדמתנו. אלמנט שייכות לבנו בשור מדומה לשלבי ההתפתחות בילדות המוקדמת בהם דברים הופכים להיות "שלי", הצעצוע - שלי. האוכל - שלי. הגוף - שלי. אמא/אבא - שלי. מוכר וידוע שילדים מקבלים איפשור רחב יותר להתנהגות "שתלטנית" מאשר ילדות שבמידה ומפגינות איכויות זכרית ודומיננטיות במקרים רבים ולאורך ההיסטוריה יקבלו שיקוף מהסביבה שעליהן להיות מתחשבות יותר, סבלניות יותר ונדיבות יותר עם חפציהן, גופן וזמנן. אין זאת אמירה מתמסכנת וגם לא ביקורת חברתית נוקבת, זוהי בסה"כ המציאות הארצית וממש לא אחת ששמורה לתרבות המערבית בלבד, זוהי אמת עתיקה וקדומה, שגם אם אין ביכולתו של האינטלקט לתפוס את הצדק שעומד מאחוריה, הרי שהכל נהיה בדברו וכך היה עלינו לצמוח כנשים וכגברים ולהגיע לזמנים אלה על מנת לבחון את שורשי אותה אמת. אינני מגינה על צורת קיום זאת, אני מציגה אותה על מנת שנבין מהם המקומות המופעלים בנו בחזקתה של ונוס/שור מאחר ורק דרך המודעות וההכרה ביכולתנו להפוך צל לאור.
אורנוס פותח לונוס דלת, ראהו דוחף אותה דרכה. אין טעם להתנגד לראהו, לאובססיה והקומפולסיביות הממוקדת במה שטרם נחקר, עלינו לאפשר לו להוריד לקרקע את אשר ייחלנו לו על מנת שנוכל לדעת אם אכן זה הדבר, אם אכן זו הצורה, אם אכן זה שלנו. "מה ששלך שלך" היא אחת מאלפי המנטרות החוזרות על עצמן בניו אייג', אך האם אותם גורואים מחויכים יודעים לקחת אחריות גם על הטעויות שלהם, או שכשזה לא נעים זה כנראה של מישהו אחר? אבל מה ששלך שלך, לא? בשבוע הקרוב עלינו לקחת אחריות לא רק על ההישגים ההרמוניים בחיינו, אלא קודם כל ולפני הכל על שגיאותינו, על פניות לא נכונות, על בלבול ובורות ואטימות לב מאחר וכל אלה גם הם שלנו, שכן זהו חלק מצלו של הקיום האנושי והוא נובע מאיתנו כמו מכל בני מיננו. אם ננסה להעמיס את הקארמה שלנו על אדם אחר ולהציג אותו כאחראי לשגיאותינו נמצא עצמנו למעשה לוקחות עלינו שיעורים קארמתיים לא שלנו, שכן אם אנחנו מבקשות מהבריאה להעביר את הקארמה שלנו למישהו אחר [מה שפשוט לא יקרה] נקבל שיעור נפלא ומטלטל על מניפולטיביות רוחנית. הדבר הכי טוב שאני יכולה להציע לכן במעבר זה מבלי להתערב לכן בקארמה יהיה להקשיב לגוף ולהעיז. מה ששלך - שלך, לטוב ולרע. מה שלא שלך - שחררי, אם נעים או לא. יש לנו עוד מפגש עוצמתי בקיץ בין אורנוס וראהו כך שמה שכעת עשוי להרגיש כמו שני עולמות השואפים להתאחד אך לא מצליחים עד הסוף עוד יקבלו את זמנם להתאחד בהמשך. כעת אנו ממוקדות בלבנו, ברצונותינו, טעמנו האישי, ערכינו ויחסינו על מנת שבמפגש המטורללים בסוף יולי נהיה במעמד מספיק יציב וברור על מנת להחזיק את אנרגיות בית המשוגעים של ונוס ולהפוך אותו לארמון מפואר מבלי להרגיש שנתפוצץ אם נעביר עוד דקה אחת בגופנו ובמציאות הארצית. תאכלו טוב נשמות שלי, טבלו עצמכן במים מטהרים וקרים, הניעו את גופכן לאט ועמוק והקשיבו לסנכרון המידי בין תודעתכן, גופכן והמרחב בו אתן שוכנות. אוהבת ים, בהצלחה!
Comments