הירח החדש במעלה ה7°22’ של מזל המים היוזמים סרטן יגיע ב05:52 בבוקר יום רביעי הקרוב במרובע מרחיב ומדויק ביותר ליופיטר בטלה שרק מדגיש את זריעת המציאות של אחריות ועצמאות רגשית שלמה יותר אליה עונת סרטן מכוונת אותנו בהגיעה בכל שנה עם בשורת הקיץ. האות ח' מייצגת חומה מקיפה ומקושרת באסטרולוגיה העברית למזל סרטן עבורו החומות מקיפות אותו באשר ילך ואליהן יכול לסגת כמנגנון קיום כמו הגנה, י"ז בתמוז הוא "צום הרביעי" לזכר חורבן בית המקדש (המצויין שלושה שבועות לאחריו בחודש אב ועונת אריה העברית), זהו היום בו הובקעו חומות ירושלים ואליו נגיע בשבת שאחרי הירח המלא באמצע יולי, כעת אנו נמצאות בנקודת הבחירה ומתוך הידיעה על ה"חורבן" הממתין מעבר לפינה ביכולתנו לדחוף עצמנו לעבר התיקון שלו ומתוך הבנה של המחזוריות המובנית שלו בקיומנו הארצי ממש כפי שייצוגה של הלבנה ומזל סרטן ברחמנו מראה לנו על הקשר בין חורבן וחיים בכל הנוגע לשורשי זהותנו וטבענו הרגשיים. כלפי חוץ מנגנון זה של נסיגה סרטנית פנימה עשוי להתפס כשלילי, בדומה לצום של שיא העונה ולהתענות הכרוכה בו, אך בפנימותו הסרטן הירחי פועל מאהבה ושמחת חיים גדולה כמו שאיפה לגאולה דרך הטהרות אישית ורגשית. הירח החדש וחודש תמוז מאפשרים לנו לפצוח בדרך אינדיבידואלית ואינטימית מול עצמנו על מנת לאתר את הגלות האישית שלנו, להרגיש אותה, להתאבל עליה ולכוון לתיקון הגורם שהביאה מלכתחילה - החורבן. עבודת השורשים המתאפשרת בעונת סרטן ובמעבר השמש בבית הרביעי המסורתי המייצג את שורשינו בחיים אלה היא עמוקה ומהירה, החל מהירח החדש וזריעת המציאות ועד הירח המלא בגדי שגם יוריד לקרקע באופן הפרקטי והיעיל ביותר את התהליכים הרגשיים והפנימיים שעברנו לכדי הגשמה ארצית מלאה. .
חורבן הבית השני הגיע בעקבות שנאת החינם שלנו (מסכת יומא), התיקון המתבקש אם כן יהיה אהבת חינם. על אף שיופיטר הינו חיובי ביותר גם במרובעים, האתגר הטבעי של ירח הגאולה החדש הוא אחד של אמונה ואכן נפטון (רבנו) בחר זמן מצוין לפצוח בנסיגתו שתמשך עד דצמבר, במהלכה חומות האשליה הפנימית יובקעו לשם התחזקות כוונתנו הגבוהה כמו גם דיוק הערוצים היצירתיים דרכם היא באה לידי ביטוי בחיינו. האמונה המתבקשת לשם ההתגברות על מכשול שנאת החינם (סרטן-שטן) היא בטוב הקיים בכל אחד על מנת שנוכל לאהוב גם את מי שאין סיבה לאהוב(סרטן-מאמא). הדואליות הנוכחת בכל כמובן מביעה עצמה דרך ציר האחריות ההורית כשהצל של האמא הגדולה הוא הסמל שאומץ על ידי עובדי המולך והשטן המעשיים והסמליים, הם אולי סוגדים לגדי/תיש אך יחסם ובכלל יחס החברה האנושית המודרנית לרחם/סרטן עליו אותן קרניים נועדו לשמור מלכתחילה הוא אחד של שליטה, ניצול והשפלה אין סופית. זוהי קוטביות חולה, רעילה וכזו שפגיעתה ברמה הקולקטיבית תוארה כבר על ידי העתיקים בסדרי גודל של אסונות גלובליים קדמונים (שבע הפלנטות בסרטן=המבול הגדול) כמו בחזיונותיהם האפוקליפטיים העתידיים (שבע הפלנטות בגדי=העולם כולו יעלה באש). ציר האחריות מחזיק מצד אחד את שליטת הירח הרספטיבי, האינטואיטיבי וההיפר רגשי ומצד שני את שליטתו הנקבית של שבתאי בה הוא קר, יבש, עתיק ומסורתי. היא הדם, הוא הDNA. היא המים והוא הזיכרון שהם נושאים. היא הסומה, נקטר האלים/החיים והוא הקארמה וחוקי שימור החומר. הם הדואליות של האמא העתיקה, על אף שמרבית האסטרולוגיה המודרנית מדברת על ההקשרים הפטריארכליים של אנרגית הגדי ושבתאי, בעבר ובשורשיהם מהותן נקבית, עוצמתית ואחראית לבריאת חיים, שימורם והזנתם עד יציאתם לעצמאות. הציר הנקבי הקודם שור-עקרב עוד עוסק ברמות שורשיות יותר של אינסטינקט החיים והמוות, הפריון והכליון, בסרטן-גדי אנחנו כבר אבולוציונית ברמה שהמעורבות האישית ורעיון ה"הורות" מתפתח בו לכדי אחריות גבוהה וחלק אינטגרלי מהתפתחותנו הרגשית בילדות המשפיעה כמובן על תפקודנו הפרקטי בחברה הרחבה. הדיכוי של ארכיטיפ הסרטן, הבריאה הנקבית, השורשים מהם אנו ניזונות כל חיינו והרחם דרכו אנו בוראות הוא רב מימדי, ישנן מערכות שליטה גלובליות, מקומיות, פוליטיות, תרבותיות, משפחתיות, צבאיות, תודעתיות, חברתיות וכמובן דתיות שמנסות להרחיק אותנו מעבודת השורשים המתאפשרת בעוצמת ההטהרות הרגשית של המים היוזמים בעונת סרטן, הסביבה והמציאות הפרקטית הן כאלה שלא מעוניינות בקיומם של גברים שעשויים להיות בעלי נטיות ותכונות נקביות (כפי שאותן מערכות שליטה תופסות את המושג "נקבי/נשי") ובטח ובטח שלא בקיומן של נשים שלא מתיישרות לפי הצו הנוכחי של "מה היא אישה טובה בעיני החברה" ואם יש דבר שקשה לקחת מאישה שמחוברת לעוצמת היצירה הנשית שלה זה את היושרה הפנימית שלה. אנו אמורות כבר להיות ערות לכך ולהמנע מעיקופים רוחניים ומנותקים המנסים לתאר מציאות חומרית נוכחית אחרת, אם הממסד על כל זרועותיו ומכונותיו דוחפים לך לגרון דרך להעצמה אישית בכל נושא שהוא תהיי בטוחה שאת האחרונה שמרוויחה מהמניפולציה הזאת. הירח החדש רוצה לראות אונו משתדלות, עושות מאמץ, הוא רוצה שנפתח את אחריותנו האישית על רגשותינו וקיומנו הפרקטי בכלל כחלק אינטגרלי מהחברה דרך בחירה חופשית. כל אחת וגורמי החורבן והגלות האישית שלה מעצמה, הירח החדש מציע לנו להאמין שהכל פתוח ובר תיקון תמיד, אך האחריות להתפתח ולצמוח למימדים אליהם אנו שואפות מוטלת עלינו בלבד ובדיוק באותה מידה זוהי אחריותו של כל אדם ואדם לתקן את עצמו מהגיעו לגיל בגרות כך שלהתרוצץ ולהיות אמא של כולם זה לא רעיון טוב אף פעם ובטח ובטח שלא עכשיו (חוץ מכן סרטן אני לא אומרת לכן מה לעשות אתן יודעות הכל).
מאדים ופלוטו בהתנגחות קרניים שהולמת את הירח החדש בסרטן הידוע לשמצה בנטיותיו הפאסיב-אגרסיביות כשאנו מגלות מצבים שונים בהם נדמה לנו שאנו מסוגלות לקרוא במדויק את הרגש שאנו מקרינות כלפי חוץ בהיותנו "אסרטיביות" אך למעשה הסביבה תופסת אותנו כמשמעותית פחות "תחת שליטה" משנדמה לנו. האגו הנפיץ של מאדים בטלה מרגיש את נסיונות השליטה המערכתית/סמכותית של פלוטו בסוף גדי והוא מוכן לצאת למלחמה על כל מה שיתפס כנסיון לשלול ממנו את העצמאות, מה שעשוי להפוך כל נסיון לשלוט בכעס או להדחיק יצר התנגדות פנימי לאגרסיה מידית וכמובן איך לא - שנאת חינם. באותה מידה עם זאת אנו עשויות לאמץ את הטבע הסרטני של הזמנים ולברוח מעימות בנסיגה לתוך השריון, כך או כך עלינו לכוון להבנה עמוקה יותר של הטריגרים שלנו בהם אנו מרגישות איום על ה"עצמי" ומכאן נוטות להגיב בנפיצות רגשית והאם האיום הוא ממשי או שמא זה רק טריגר. נפטון בדגים מאפשר לנו במשושה לפלוטו להתעלות ברמה הרוחנית ולדרוש את כוחנו הפנימי באופן יצרתי מתוך מערכות אשליה שונות המשפיעות על טבענו הרגשי כפתיחת תהליך חשבון הנפש של נסיגתו עד דצמבר הקרוב. שבתאי בדלי פותח במשושה למאדים הזדמנות ללקיחת אחריות על אותו יצר התנגדות וביסוס עצמי שכל כך הכרחית להרמוניה של תהליכי עונת סרטן זאת. האחריות ששבתאי מציב בפנינו מביתו הזכרי היא אחריותנו האנושית-חברתית, בין אם כלפי הקולקטיב או כלפי שאיפותינו האישיות שנתפסות כמובן כאחריותנו כלפי ההגשמה העצמית הרצויה על ידינו בחיים אלה, מכאן זהו משושה שבמידת מה מהווה הקול הקטן באוזנו הלוחש לו בכל התעוררות יצר מהו טבעו הרוחני וחלק מאיזה תהליך שלם הוא, על מנת שנוכל להבין ולהבדיל בין טריגר הישרדותי לא רלוונטי לאיום ממשי וקונקרטי עלינו, על גופנו ועל תודעתנו. ההתנגחות אם כן אמנם חזקה בין מאדים ופלוטו אך היא עצמה מתקיימת בעיקרה על מנת לשבור דפוסים רעילים של בריחה מהמציאות הפרקטית כמו על מנת לתפוס טוב וברור יותר את הגבולות החדשים שעלינו להתנהל בתחומם, נקודת האמצע יושבת איפה שהוא בין האסרטיביות הבלתי מתנצלת לנסיגה פנימה וחשבון הנפש שנעשה בתוך השריון, מה שלא יהיה - לא להדחיק. לעבד באותו הרגע מתוך הסיטואציה או ברגע שאנחנו במקום בטוח לעיבוד רגשי עמוק ופגיע. לא לשמור, לא לחכות לזמן נוח יותר, ל ש ח ר ר.
קצת בהירות מחשבתית מגיעה בנוסף לגלי היצרים העוצמתיים הצפים ובוערים בנו, מרקורי בביתו בתאומים משתף פעולה עם שבתאי בדלי ויחד הם מאפשרים לנו להתרחב ולהתפתח תפיסתית דווקא בתוך מה שמרגיש כמו המגבלות הקולקטיביות החברתיות המשונות וההדוקות ביותר. מרקורי העביר שרביטו לשבתאי בתחילת יוני ומאז האחריות על הגבולות האישיים שלנו בתקשורת עם הסביבה נעשה כבד יותר ויותר מאחר וככל שנמתין יותר זמן עם יישום הלקחים שלמדנו (ולמדנו) כך המטען יעשה כבד יותר והתהליך ירגיש מאתגר יותר, אך גם זהו הדיוק האישי של כל אחת ויש לקבל זאת גם אם קשה להבין את תכלית העיכוב, הרי ששבתאי אוהב לעכב עבורנו דווקא את הדברים החשובים ביותר כאקט של חסד המאפשר לנו להביא עצמנו למקום עוד יותר ראוי על מנת לקבל את מה שלמעשה תמיד היה שלנו, במקרה של מרקורי (וונוס) בתאומים מדובר ביצר סקרנות חופשי ותפיסת עולם גמישה, ייחודית, רב מימדית ומורכבת ככל שתהיה. דווקא נסיגתו שלל שבתאי מאפשרת לזרימת האויר המשתנה של תאומים לקחת את המושכות (בהסכמתו של שבתאי המפכח, כמובן) של משולש זה ולמקד את תהליך התבגרותנו המנטלי דווקא בגישה פחות כל יודעת המשויכת יותר לאויר הקבוע של דלי ויותר דואלית-מקומית ודינאמית של תאומים שמזכירה לי את התפיסות האנימיסטיות העתיקות יותר ופחות הסוברות כי בכל איזור ישנה אלוהות מקומית הנובעת מהטבע, הרוחות של הטבע והיישויות השונות המחוברות לאותו אזור, ובהתאם לאותו אזור יעדכנו את פנייתם לאלוהות (שכמובן שורשה של אמונה אנימיסטית זאת בשונה ממש שיטענו אקדמים או אנשי דת רבים הינו מונותאיסטי וקושר הכל לאחד), כך טבעו המנטלי של תאומים יתאים עצמו לסביבה בה הוא נמצא וכך יושפע לא רק הלך חשיבתו והקונוטציות העולות בו אלא גם אופן תקשורתו קודם כל לעצמו אך גם עם סביבתו הרחבה יותר. אספקט זה הנקרא גם דו פרצופיות אינו טוב או רע, הוא ניטרלי ונועד לשרת תכלית מסוימת הן בהתפתחות האינדיבידואלית שלנו כבני ובנות אדם ברמה הביו-חברתית והן בזמנים מסוימים בשנה ובהתאם לתנועות האסטרולוגיות. במרובע לשבתאי ולאחריותנו על תודעתנו מזכיר זנב הדרקון/קטו שמדובר כאן בדפוס קרמאתי שנועד להשתחרר ולעבור התמרה הנובעת מאותה ריבונות על תודעתנו בדיוק, שכן ישנן מערכות המזרימות רעל עטוף בשלל ניירות צבעוניים וסרטים נוצצים המותאמים במדויק לטריגרים האישיים שלנו, אם אלה כפתורי תודעת העדר/שבט או כפתורי הישרדות פיזית או כל כפתור אחר, תמנון האלגוריתם יכל להווצר בצורה כל כך יעילה הרי רק אחרי שנים של דחיפת פרופגנדה בערוצים ודרכים שונות צברו מספיק ידע על מנת לקשר בין הנושאים בהם את בוחרת להעסיק את תודעתך הוירטואלית ובין המוצרים אותם דוחפים לך בהתאם. אין מה להלחץ מהתמנון, זאת רק טכנולוגיה וגם היא ניטרלית ברגע שאנחנו מבינות את עוצמת ועומקי השפעתה על מצבנו השלם, נסיגת שבתאי בדלי מאפשרת לנו לחבר למציאות הפרקטית אך עם זאת הלא חומרית את ההבנות הרוחניות האישיות שלנו ולפגוש אותן גם דרך הקולקטיב, עונת סרטן תאפשר לתהליכים אלה להתרחש בצורה ברורה במידה ונזכור להתמקד במרחבנו הרגשי האישי ולא לברוח לעיסוק בקולקטיב וסביר להניח שעד הירח המלא בגדי זה יהיה מאוד קשה, אך זכרו שהאנרגיה מגיעה כעת מהדם, כוח החיים, נפש האדם. היו זהירות ביותר עם הוצאת המשאבים הרגשיים שלכן והשארו ערות לדורשנות רגשית המגיעה מבחוץ, אם מהקולקטיב המופשט או ממערכות יחסים יותר מידיות והרשו לכל אחד ואחת לקחת אחריות על תהליכיהם הרגשיים ולהיות ההורים של עצמם, זאת הדרך היחידה להרפא.
סה"כ בעיטת הפתיחה הראשונה של הקיץ חזקה ומידית אך חמלתה הרבה של עונת סרטן מאפשרת לנו להתרגל לעומק בהדרגתיות יחסית.
זריעת המציאות של הירח החדש בסרטן דורשת מאיתנו לשים על השולחן את דפוסי ההזנה הרגשית שלנו כדי שנוכל לברור את אלה שמחריבים יותר מאשר יוצרים, זוהי אחריותנו על עצמנו כיישויות ריבוניות ועצמאיות בעולם, זוהי אחריותם של כל הסובבים אותנו בדיוק באותה המידה.
בחברה בה ישנם חסכים אדירים של אנרגית האמא הגדולה הכל מכילה, בזמני גלות השכינה והתחינה לגאולה, בעולם בו ישנו יצר הרסני השואף להשמיד כל חיבור לשורש ולאמת המוחזקת בו עלינו ללמוד שיעור חשוב באמהות אישית בין אם אנו גברים או נשים; כל עוד אנחנו ילדים איננו אחראים לחטאינו, הם נופלים במידת מה על הורינו מאחר וקיימת הבנה אינטואיטיבית במין האנושי ובעולם הטבע בכלל שילדים אינם "אפויים" מספיק כדי לדאוג לעצמם, להזנתם, לקיומם ולבטחונם באופן עצמאי.
הריון הוא תהליך ארוך עבור משפחת היונקות ועבור נשים אנושיות מדובר בתהליך ארוך ויוצר דופן, כשהתינוק בהיוולדו גם נחשב "לא אפוי" בהשוואה ליתר משפחת היונקים בה הגורים מתבגרים ויוצאים לעצמאות משמעותית מהר יותר מאשר תינוקות אנושיים.
מערכות ההקשרות הביולוגיות והרוחניות הכרוכות ביצירת חיים אנושיים היא פלא הבריאה, העוצמה הבלתי מרוסנת של האם בחיבורה לבריאתה מזינה את התינוק בכל הרמות האפשריות, היא כל עולמו, היא הבוראת, המקיימת ובזמן הלידה - המחריבה.
הפרדות הלידה יכולה להיות פצע שרודף אותנו כל חיינו, הירח החדש בסרטן עם השפעות תאומים החזקות מאפשרת לנו רגע להסתכל על אמנו (הביולוגית או הסמלית) כמבעד למראה, בגובה העיניים.
בסופו של דבר רק התבוננות אנושית מכילת סתירות זאת יכולה לגשר בבית המראות הסרטני של הירח החדש, מתוך יכולת הבדלה בריאה והמון חמלה לעצמנו ולשורשינו.
שיהיה לנו בהצלחה! אוהבת!
ונדה לנדובסקה 1879-1959 / שמש וירח בסרטן
Comentários