הירח המלא של חודש כסלו מגיע ביום ב' ה27.11 בשעה 11:16 בבוקר, במזל שור הוודי ובאחוזת הירח רוהיני הנקראת גם אשתו האהובה של הירח, בה מעברו האסטרונומי הוא הארוך ביותר. השמש של עונת עקרב מנגד לירח המלא אמנם נמצאת באיזור שקיעתה של הנשמה, הדמדומים הקוסמיים, אך היא מלווה על ידי מאדים שליט מזל המים הקבועים והאחראי לביטויו של היצר, הלוחמה והאינדיבידואליות הנקבית. הציר של שור ועקרב מבטא את הקשר והדמיון בין צ'אקרת הגרון לשורש - העיגון במציאות המעשית כמו הביטוי היצירתי הנובע מקרקוע וידיעת העצמי - עונג הנפש (שור) ומסירות הנשמה (עקרב).
רוהיני אהובה על הירח במיוחד מאחר והיא מגלמת את הצד היצירתי, היציב והיפה של שור, נמצא בה חיבור קוסמי בין ונוס והירח המביא לטשטוש הגבול שבין המידע המתקבל דרך החושים הפיזיים ובין המידע הזורם מתחת לפני השטח - רוהיני היא הרגש המזין את פנימיות החומר. השמש ומאדים באנורדהא השבתאית מפעילות את הדבקות וההצמדות הרגשית הנוכחת בעקרב, האגרסיה ההכרחית של שני גופים זכריים ואסרטיביים אלה מבקשת מאיתנו לבחון מהי עבודת המידות לה אנו זקוקות על מנת לחזק ולזכך את חיבורנו למעמקי נפשנו, שעה שהיא מבקשת למסור עצמה לחקר האמת על מחזורי החיים והמוות הביולוגיים והאנרגטיים של ציר זה.
צ'אקרת השורש הקשורה בעקרב היא לא רק הנמוכה ביותר אלא זאת המהווה בסיס ותמיכה לתפקודן של יתר הצ'אקרות - רק מתוך שימור האנרגיה בשורש יש ביכולתנו לתעל אותה לרבדים הגבוהים יותר - דרך החזרה לאדמה, למצבנו הרגשי והפיזי בזמן אמת, נגלה האור החבוי של הטבע. ההפנמה העקרבית הרגשית (מים תחתונים) מקרבת אותנו לרבדים עמוקים באדמה ובגופנו בהם כל האלמנטים נוכחים, ובעיקר היצר והאש המקודשת של שורשנו, היא הלהבה המדריכה את כח החיים שלנו מעלה לעבר הרבדים העדינים יותר של קיומנו. שור הוא חיים, ביתה הארצי של ונוס/לבנו והתעלות הירח/נפשנו - עקרב הוא מוות, שליטת מאדים הנקבית פוגשת בשליטת קטו המסתורי, זנב הדרקון המחבר אותנו לאלמנט הזמן. עקרב הוא הביטוי האבולוציוני של התמרת חיינו, המשולש הנוצר בינו ובין ראהו בדגים מלמד אותנו בירח מלא זה שללא שכרון החושים הפנימי הדרך הרוחנית שלנו תשאר יבשה, מגבילה ועצורה. מהותה של הדרך הרוחנית הנקבית אותה ירח זה חוגג אינה מסתיימת בויתור, צניעות והכחשה, היא נוגעת לחיפוש אחר עונג פנימי המעיר בנו שמחה טהורה שמקרבת אותנו לטבענו האמיתי. אל לנו לקיים תפיסה צרה מפאת הפחד לעורר זעם ורעל, עלינו לקיים ראייה ברורה של הויז'ן שלנו עם גישה נטולת אנוכיות בחיפושנו אחר גישה למרחבים העליונים, הקדושים והאמיתיים של עצמנו ושל הבריאה, אותם טוהר הלב של רוהיני פותח בנו.
ונוס שליטת שור נמצאת בסוף נפילתה יחד עם קטו שליטו של עקרב במזל בתולה ובבית החמישי מהירח בו פירות הקארמה החיובית שלנו נובעים משחרור ההצמדות של לבנו לחושים החיצוניים.
ההתרחקות או ההמנעות מהחושים מדריכה אותנו במיקודנו הפנימי; התבוננות בפעילותנו החיצונית המשקפת את ביטוי פנימיות אישיותנו, ההתבוננות בבורא ובנשגב מכוונת את מודעותנו ועוצמתנו פנימה, עיבוד הנתונים הבתולי של המציאות הפיזית מביאה להכרה בתהליכים הרוחניים והרגשיים השוכנים מאחוריה.
שחרור הצמדותנו לקארמה עתיקה של חוסר בטחון והיעדר יציבות נעשה דרך נשימה המחזקת את מודעותנו הפנימית כמו גם יצירה, כשדווקא התמודדות עם חוסר הסיפוק שאליו היא עשויה להוביל מאלצת אותנו להרפות ולקבל את מצבה הרעוע של מערכת העצבים שלנו בזמנים אלה.
המתח ההשרדותי שצף בנו נועד לקבל מקום לשם שחרור טראומה מהגוף ומהנפש, בית ההבראה של בתולה רוצה לשקם את החיבור בין מערכת עצבינו ובין לבנו, הנפגעים הראשוניים של הטראומה האנושית אך לשם כך עלינו להסכים להרגיש.
בחלקנו מופעלת המערכת הסימפתטית הנוגעת ליצרי ההלחם או ברח, להשרדות המתבטאת בקצב לבנו, בהזרמת הדם לשרירים ולמערכות ההפעלה הפיזיות וכן בהזרמת האדרנלין, בחלקנו זוהי דווקא המערכת הפרא-סימפתטית הקשורה למסלולי ההאטה שלנו, למנוחה ולעיכול וכן לתגובת הקיפאון אך עבור רובנו שתי המערכות יופעלו במינונים ויחסים שונים.
כזו היא העבודה עם שיירי הטראומה, אם האישית או הקולקטיבית אין זה משנה, הרי גם הקולקטיבי בסופו של דבר נחווה בצורה אישית וייחודית עבור כל אחד והאישי מוסיף את תוכנו לקולקטיבי השלם.
מרקורי בבית ה8 מהירח נמצא על הגנדנטה (קשר קארמתי) הטרנספורמטיבית בין המים הקבועים של עקרב לאש המשתנה של קשת, היכן שהחורבן הרגשי חושף את שורש האמת על תהליכי קילוף האגו החשובים במיוחד בהפעלת הצירים הקבועים (שור-עקרב, אריה-דלי). כחלק מעבודת המידות החשובה של ירח מלא זה והכנותינו לחג הישועות של חנוכה עלינו להכיר בשורש המשותף לשלל צורות ההשחתה הפנימית האנושית שהוא הגאווה. כל ויכוח שלנו עם הבורא והלך הבריאה נובע בסופו של דבר משורש הגאווה המספר לנו בין היתר שמקומנו בעולם הזה הוא נצחי וחשוב מכל, על אף שזמננו כאן קצוב ושצורתנו הארצית על כל היופי והמורכבות שהיא מביאה עמה נועדה לחזור בסוף דרכה לאדמה, להתפרק ולהפוך למזון עבור צורות החיים הבסיסיות ביותר המקיימות את פריונה של האם הגדולה ממנה נבראנו. הגאווה מספרת לנו שאנחנו מעל ומעבר לחוויות בסיסיות וקיומיות של המין האנושי, היא מספרת לנו שאנחנו יודעי כל, יכולי כל, היא טוענת לקרדיט מלא על כל הישגינו ושוכחת שעל אף שמגיע לנו קרדיט על המאמץ וההשתדלות, התוצאה תמיד נקבעת על ידי הבורא, לטוב ולרע. כלי למיסוס הגאווה וחילוץ האמת הגולמית שעליה היא מנסה לכסות הוא התפילה (או בענף הוודי, המנטרה) המפעילה את הגרון ומרכזת את התודעה דרך צלילים ומילים. גלי הקול ותדריהם מקיימים את זרימת הלב בו שוכן הקול האלוהי בתוכנו ומכאן זה המותקף באופן הכי חסר רחמים על ידי כוחות ההשחתה הפנימיים והחיצוניים, התפילה היא הכח הרוחני המאזן את מחשבותינו ומאפשר ללב למצוא את תודעתו הגבוהה בהתאם. החורבן מוביל אותנו לגילוי העצמי הפנימי, הוא יוצר עוררות רוחנית שמאלצת לשחרר את החיפוש אחר סיפוק חיצוני וארצי לשם מציאת הסיפוק הנצחי, התפילה היא הלב הרוחני של המסע אחר שלוות הנפש ושמחת החיים האותנטית, התמוססות האגו והאינטלקט דרכה מביאה ליצירה חדשה מתוך אפר הלידה המחודשת המהווה בעצמו הגנה קוסמית (raksha).
ראהו יושב על הגנדנטה המאפסת של טלה ודגים, האש היוזמת והמים המשתנים, בבית ה11 מהירח - הצורך הקולקטיבי בהתאחדות נועד להתגשם בשלבים, בגלים, כשקודם צריכה להתקיים ההתבודדות האישית, אם בטבע או במקום קדוש, היכולה לשחרר צער ושליליות דרך ההתאחדות הישירה עם הבורא והבריאה. הכבוד למוות ולמתים מוביל לשמחה ושלווה, זהו כבוד לכח החיים ולדם שמחזיר את ראיית החסד והיופי שבהם גם עם סופם והכבוד לקרב מביא לתמיכת הבריאה בשחרור המכשולים בהם הקרב הקוסמי ממוקד. הלוחמנות של ראהו בטלה אמנם הסתיימה אך אותה אנרגיה הותמרה לראיית האחדות של כל היש, אין זה אומר שנועדנו להפוך לפציפיסטים (התרבות העברית והוודית גם יחד לא דוגלות בפציפיזם מעשי) אלא שביכולתנו להתמיר את גאוות היחיד הצפה במרחבי מאדים (טלה, עקרב) להבנה שהכל מגיע מהאחד, מהבורא. יופיטר בטלה עדיין מבקש מאיתנו להכיר במאמץ האישי שלנו, בדחיפתנו ובאגרסיה הבריאה המגנה והמקיימת של ה"עצמי", אך ראהו הדגיג מאחוריו מזכיר שהתוצאה היא מחוץ לתחום השפעתנו הישירה, דבר המבקש הכנעה של האגו ונקיון מידות עמוק לכולנו.
שדה הקרב של עונת עקרב ממוקד בנפש, בתודעה הקולטת מידע חבוי וברגש המכיר במשאבי האחר ובהשפעה הפסיכולוגית של שניהם עלינו. על מנת שנוכל לעמוד בגלים הרגשיים העוצמתיים של ירח מלא זה עלינו לחזק את תפיסת ערכינו אך לתרגל גמישות באופן התבטאותם, הירח ברוהיני מביא את עיבוד המיינד שלנו לתגובה יצירתית ועדינה דרך תרגול השליטה התודעתית שלנו. הירח המלא בשור מתפקד כמגנט, רכושני, נזקק, נואש לחיבור אינטימי עמוק מתוך האינטנסיביות העקרבית שמכריחה אותנו להכיר בצל הדחפים הנובעים מתוכנו כעת וכמובן להתמירם מיצר השרדותי לתכלית רוחנית גבוהה. ההתמרה העקרבית קשורה במוות, בתהליכי הרקבון המפנים מקום לחיים חדשים לצמוח ולהוולד, החלק הנצחי שבנו שאינו מת לעולם הוא הנשמה, אותה השמש מכוונת למסירות לכח שגדול בהרבה מה"עצמי" הבסיסי וגם ממנה, נותן החיים המקורי והיחיד שברשותו לקחת אותם.
ישנן דרכים רבות לתיקון, אם אישי או חברתי הכל מתחיל בטיהור המרחב מהשפעות משחיתות בתודעתנו, בגופנו ובלבנו המקשר בין שניהם.
כוחנו ליצור מציאות לא נובע מחשיבה אלא מרגש, הוא זה המשפיע על המחשבה באופן טבעי, האם אנו מסוגלים לאלף את הרגש התנודתי, המחזורי והפראי על ידי תודעה ערה בעלת ראייה ברורה? הירח המלא בא לבחון בדיוק זאת.
הרשו למערכת העצבים שלכם לפרק את המתח שהצטבר בה, אפשרו לגופכם וללבכם לבטא את אשר נאגר והשתמשו בגרונכם כדי לשחרר את העומס, אם דרך דיבור או נשימה - הפירוק נועד לקרות - הבחירה החופשית היא רק על האופן בו נכוון את התנועה המטהרת של הירח המלא.
במרחב היצירה של התעלות הירח אנו נשלחות אל עבר הלא נודע, מול פירוק היצרים האדיר והבוער של השמש ומאדים בעקרב עלינו לשמר את הידיעה היחידה שיכולה לשרוד השלה כל כך עמוקה וסוערת - האמת ששורדת את המוות, את שינוי הצורה וההתמרה היא זו שבזכותה העם שלנו זכה לתואר השורדים מספר 1 של האנושות - לא קורבנות, לא מסכנים ובטח לא תלויים בחסדיהם של אחרים, אם משבטנו או לא.
ההשרדות הפועמת בגופנו, בלבנו ובתודעתנו אינה חדשה, יכולתנו לשמר את זהותנו ומשפחתנו אינה נובעת מהחרב (על אף שהשימוש הראוי בה מתבקש) אלא מהלב האחד שכולנו חולקים, הנשמה האחת ממנה כולנו נולדנו.
ההשתדלות להלחם על קיומנו היא מה שהיא - השתדלות.
התוצאה החיובית או השלילית עם זאת לא תלויה בנו, ביכולתנו אמנם להמתיק את הדינים אך לא לשנות את שורשם.
ניתנה לנו הבטחה, האדמה היא ביטוי לברית שכרתו אבותינו ואמהותינו עם הבורא אך גם לאורך גלותנו מביתנו הפיזי ההבטחה קוימה, עם כאב רב, סבל בלתי נתפס, אך תוצאה בלתי משתנה של השרדות החיים.
עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה - גם כשנדמה שכל המכשולים האפשריים עומדים בפנינו אנו מתגברים והרי האור הפנימי שלנו זוהר בשיאו דווקא בזמני החושך החיצוני הקיצוני ביותר. האור האישי היצירתי של כל אחד ואחת מאיתנו מתאחדים לאור המקיף את שבטנו, זה המשרת את כלל האנושות דרך דוגמה אישית, הניקוי ההכרחי של הירח המלא של חודש כסלו מבקש לטהר מתוכנו קליפות גאווה רבות שמסנוורות את ראיית המציאות הבהירה שלנו לשם זיכוך האור האישי, זכרו בבקשה שההתנגדות להשלה מביאה להצטברות עוד חולי ובכך אין לנו תועלת. אם כך, שחררו היאחזות מיצרי ההשרדות הארציים וודאי תשתחררו ברמות העמוקות ביותר.
שיהיה ירח מרפא, מנקה ומלא בהשראה לכולנו, אוהבת המון המון המון ושיהיה לנו ב ה צ ל ח ה ! על היצירות במאמר זה ילידי וילידות ירח רוהיני
Bình luận