ליקוי החמה במעלה 29°49’ של מזל טלה יתרחש ביום ה' ה-20.3 בשעה 7:17 בבוקר ומהווה למעשה הירח החדש השני לעונת טלה הטרופית. הירח החדש הראשון זרע את כוונתנו לשנה האסטרו-מקראית החדשה, הירח המלא לאחר ליל הסדר במאזניים ניקה אותנו מעוד שכבת השעבוד העתיק והקארמתי שלנו. כפילות הירח החדש מאפשרת לזריעה המחודשת של אנרגית הלידה המארסיאנית, לידת הירח קשורה בכוונה ויצירה בעוד שהתמלאותו קשורה בהטהרות ושחרור כך שזכינו השנה לשים כוונותינו, לראות ממה עלינו לשחרר הצמדותנו ושוב לדייק עצמנו עם כוונה מחודדת אף יותר. ליקוי החמה נובע מקרבת המאורות לראהו (ראש הדרקון/קוטב הירח הצפוני) שביולי הקרוב יכנס לטלה (במערכת הוודית כבר שם) כך שאנו זוכות בליקוי זה לטעימה מהעתיד הקרוב של מעבר הקטבים הקרמאתיים על ציר מערכות היחסים, העצמי והאחר של טלה ומאזניים - עדיין על קו היצר (מאדים) והלב (ונוס) שמייצג ציר הפריון והכליון של שור ועקרב רק שבקיץ הקרוב הפירוק הרוחני (קטו) מועבר מהיציבות הזכרית (עקרב) ליוזמה הנקבית (מאזניים) בעוד שההגשמה הפיזית (ראהו) עוברת מהיציבות הנקבית (שור) ליוזמה הזכרית (טלה). צירים אלה של מאדים ו-ונוס הם שני צדדים של אותו מטבע (לא סתם הם רציפים), זוהי אותה דואליות קוסמיות וארצית, פרקטלית ומקודשת מעצם מהותה, היוצרת יש מאין, זהו האחד ועוד אחד היוצרים את האלמנט השלישי - היצירה, החיים וההתמרה הפיזית והאנרגטית שאלה מצריכים על מנת להתקיים.
ראהו (ראש הדרקון) מקושר לגולגולת בעוד שקטו (זנב הדרקון) מקושר לעמוד השדרה, שניהם מעידים על הלך מחשבותינו, אישיותנו ורעיונותינו שהם האלמנטים היחידים הנחוצים על מנת לפרוץ את מחסום הגוף והנפרדות מהאלוהות מבחירה ומרצון חופשיים.
ראהו מביא לכל מזל ובית בו חולף פחד לא הכרחי, זרות ואובססיה - מסעו במזל שור (החל 18.1.22) נוגע לבטחוננו במישור הארצי, האדמה היציבה של ונוס כיוונה את ראהו לעבר אוכל, כסף, אהבה, משפחה או בית (פיזי), אלה הם ערכינו השורשיים ביותר המגדירים את בטחוננו בגופנו ורצונותיו הארציים (פריון).
חוסר היציבות והבלבול של השנה וחצי של מעבר ראהו בשור הכרחיים על מנת שנשאר מושקעים במציאות הפיזית, דבר מאתגר במיוחד לנוכח מעברו הארוך של אורנוס (מ2018) בשור הקורא תיגר בעצמו על כל מה שנתפס כמסורתי.
צדו השני (והבלתי נפרד) קטו נוגע להבנת אשלית המציאות הפיזית דרך הקרבת העצמי הזמני (האגו, הגוף והסיפור שנרקם על ידי שניהם) לשם קרבה לעצמי הנצחי (נשמה, אמונה), בעקרב מסעו ממוקד בהשלת הצורך בשליטה במשאביו (רגשיים, מנטליים ופיזיים כאחד) של האחר, השלה זו מתבצעת דרך הכרה בצלנו הקולקטיבי והתמרת צלנו האישי.
הליקויים להם זכינו מתחילת מעברי הקטבים על ציר הפריון והכליון הביאו עמם הצפה של אותו רעל קולקטיבי סמלי שרק שולח אותנו כל פעם מחדש להתמודדות עם חוסר היציבות הארצי והמעשי שאנו חווים בחיינו האישיים (מתחתית עמוד השדרה לגולגולת וחוזר חלילה) , ליקוי זה למעשה מהווה גשר בין שני צירי היצירה (מאדים-ונוס) ומאפשר מיקוד עצמי מחודש על גבול שור/טלה המכיל בו ניקוי רוחני וריפוי גופני.
בצמידות ליופיטר בטלה (נכנס לשור ב16.5) אלמנט ההתרחבות העצמית מורגש, גם בירח החדש של תחילת העונה יופיטר נכח אך בעת הליקוי ה"אני הגבוה" מבקש להראות לנו כיצד החיפוש אחר משמעות גבוהה יותר בחיינו עשוי להיות פזיז, אובססיבי ואף נעדר יכולת התבוננות עצמית עמוקה.
ראהו בולע את השמש והירח יחד בליקוי, הוא מחשיך את המאורות על מנת לייצר "בורות" שכאמור הכרחית לשם המשך השקעתנו האנרגטית במציאות הפיזית ובבניית עתידנו בה.
יופיטר הגורו מקושר למורים כמו לילדים (צאצאים) , אנרגיה שנועדה ללמדנו ענווה דרך מסירות לאמת, אך בטלה האמת המדוברת אינה אובייקטיבית כל עוד אנו נשארים באיזור הנוחות של "האמת שלי".
על מנת שנוכל להכיל את מעברו של ראהו בטלה ליקוי זה פותח לנו שער של שלושה חודשים במהלכם עלינו להכיר בבורות ובעיוורון המוציאים אותנו לקרבות שאינם שלנו בשם אמת שלא הגיעה באופן אותנטי מתוך עצמנו.
שבתאי בדגים (במשולש לקטו ומשושה לראהו) דוחף אותנו מאיזור הנוחות של יצרי "העצמי" הראשוני לעבר זהותנו האנרגטית היציבה דרך גילוי נוסף (ולא נוח/נעים) של אחריותנו על גבולותינו הרגשיים, שכן אלה הם גבולותינו האנרגטיים העדינים ביותר ודרכם המניפולציות העמוקות והמושחתות ביותר ניתנות לביצוע, אם על ידינו או על ידי אלה המבקשים לשלוט במהותנו. קטו במערכת הוודית הוא השליט הנוסף של עקרב, אם מאדים השליט המרכזי מסמל יצר - קטו הוא נטול היצר, לא כי היצר זר לו אלא מאחר והוא הגשים את לימודו של היצר ומכאן אין בו תאוות או תשוקות בעולם הזה מלבד לפרק חומר לרוח, להשתחרר מהגוף ולזכות בהארה. שני צדדים אלה קיימים במזל עקרב, צדו של מאדים הוא הנגיש והמרכזי מביניהם, מה שהופך את איכויותיו של קטו (התמרה) לאלה המצריכים מאמץ, מודעות ורצון להתפתחות וריפוי רוחניים, בלעדיהם איכויותיו המתמירות של קטו נעשות בעצמן רצחניות, שכן שחרור מהגוף יכול ללכת לכמה וכמה כיוונים, על כן כוונתנו וריפוי פצעינו העמוקים בליקוי ומעבר זה קריטיים על מנת שנזכה להתפתח ולא להשאב עמוק יותר ליצרים המושחתים הצפים כעת מתת המודע הקולקטיבי.
מאדים (היצר) שליט מרחב הליקוי עוד במעבר נפילתו בסרטן, דבר הממקד את המלחמה בבית, כשהדבר עליו הוא נלחם הוא בעיקרו קיום שמחה ואינטימיות אותנטית במשפחה - לא המרחב האידיאלי ללוחמנותו של מאדים אך לאחר שנתיים בהן מאדים (אנרגיה טהורה) לא עבר בבית השורשים הרחמי הגיע זמנו להתעורר לאיום האימתני תחתיו הוא נמצא כמו גם זה השוכן בתוכו.
מרובע בין מאדים לכירון ילווה אותנו עד השבוע השני של מאי, הוא אתגרנו המרכזי בתיעול היצר האינדיבידואלי שלנו ושמירת טוהר מידותינו והתנהלותנו בזמני מלחמה.
מאדים רוצה להלחם על הבית, כירון ממוקד בהחלמת זהותו של הילד הפנימי מדיכוי יצריו שסביר שהתרחשו עבור רובנו בילדות, בין אם בתוך הבית או מחוצה לו, האנרגיה של נפילת מאדים תמיד תשלח אותנו להתמודדות בעצמה עם הילדים הפנימיים, אלה שבתוכנו כמו אלה שסביבנו (יצר ההזנה).
מתי "שלום הבית" בא על חשבון גילויכן העצמי?
האם דחפי ההזנה שלנו לאחר עוצרים בעדנו מלהשתחרר מהדיכוי העצמי לו אנו נתונות?
האם הצורך להיות חלק ממשפחה, משבט, מתנועה רגשית רחבה מסית את תשומת לבנו מתהליכי הריפוי שכבר מתקיימים בעוצמה ובעומקים מופלאים בינינו ובין יצרינו האישיים?
האם אנו בורחות מלטפל בעצמנו דרך תירוצי אחריות על האחר (אם אדם, רעיון או מערכת)?
האם במידה ואנו בורחות מעצמנו יש ביכולתנו באמת להזין את האחר במשהו אחר מהרעל שאנו מספקות לעצמנו באותה המנעות ודחייה עצמית?
האם אנו משחזרות את שלמדנו מביתנו? האם זוהי טראומה בין דורית הזועקת מלבנו?
ואם כן, האם ביכולתנו להביא לשינוי חיצוני לפני שנדאג קודם כל ולפני הכל לעצמנו?
מאדים כוכב הליקוי במשושה למרקורי (עוצר במקומו ומתכונן לנסיגתו) ואורנוס בשור מעודד שיח נקבי, נוקב ורגשי ביותר בין הדחף להגן על פרטיות ביתנו הרגשי ובין האופן בו ערכינו השורשיים (החווים טרנספורמציה משל עצמם) נתפסים על ידינו.
צמידותו של שכלנו לאורנוס המרדן מביאה לרפורמה מהותית ביחסנו לחומר, לאהבה וליצירתיות, העקשנות המפורסמת של האדמה הקבועה במזל שור מצוינת לניהול ביתנו וערכינו אך מכאן נובע גם אתגר ההצמדות המחשבתית והאגרנות הרגשית.
אגרנות היא מצב בו איננו מסוגלים להביא עצמנו לשחרר את מה שאינו נחוץ לנו, יחד עם תאוות צבירת המשאבים שראהו הביא למזל שור בשנה וקצת האחרונות - נחוץ ניקוי מרחב תודעתי עמוק.
לשם כך בדיוק מגיעה נסיגתו של מרקורי בשור (21.4-15.5), על מנת שנוכל להכנס פנימה ולחזור אחורה בזמן, לבוא במגע ותקשורת עם חלקים בתודעתנו האחראיים לאותה היאחזות ולפרק את הרעיונות המאפשרים התנהלות זאת מלכתחילה כמו גם לפגוש מחדש את החוויות שהולידו אותן.
האנרגיה הנקבית (שליטת ונוס, התעלות הירח) של שור היא בעלת יכולות הפריון העוצמתיות ביותר, אך כידוע לכל מי שמחוברת לציר הפריון והכליון של שור-עקרב, פריון שנובע מתוך אנרגיה טמאה (מוות, חומר נטול רוח) יוליד רק עוד כאב. על מנת שנוכל לוודא ששכלנו אינו מתעתע בנו עלינו לתת למאדים בסרטן המדומה לדם הפועם בלבנו ורחמנו להדריך אותנו דרך גופנו. המידע (מרקורי) המוחזק בגופנו ישתחרר דרך תקשורת, ביטוי רגשי עמוק שעל אף נטיותיו הלוחמניות של מאדים והפאסיב אגרסיב המתבקש לאורו צריך להתקיים. חוסר נוחות נתפס כעונש לאנרגיה הונוסיאנית האדמתית, למזלנו זוהי כבר השנה החמישית למעברו של אורנוס מזעזע היסודות והיציבות כך ששום דבר שעולה כעת אינו חדש, נסיגת מרקורי תוכיח לנו זאת באופן ברור אך ורק אם נאפשר לעצמנו לחקור את הטריגרים המפעילים את אותם אזורים פיזיים בגופנו בהם המידע החיוני להגשמת הפריון נמצאים, שכן המרחב החביב ביותר על טפילים אנרגטיים הוא זה שבו נועדה להיות אנרגית היצירה העוצמתית ביותר.
ניקוי הליקוי במרובע לפלוטו מאפשר טרנספורמציה קולקטיבית אדירה ביחס למשאלותינו עבורנו ועבור הכלל לעתיד טוב יותר ולתיקון אנושי, אחיזתו השתלטנית של פלוטו במעלה הראשונה של דלי (אויר/מיינד קבוע) יכולה להיות מעצימה אך ורק במידה ונאפשר לעצמנו לעבור את ההתמרה המתבקשת ולהכיר ברעל התודעתי אותו אנו סופגות משום חיבורנו האינהרנטי לשבטנו בפרט ולאנושות בכלל.
כל נסיון להבדיל עצמנו מהקולקטיב יביא איתו תנועת פירוק העוברת דרך הצפת רעל, פלוטו הוא אנרגיה קשה מאוד לתפיסה מאחר והוא מצריך מאיתנו להכנע לכוחותיו על מנת לגלות את עוצמתנו הגולמית, דבר שעבור רבים ורבות מאיתנו מרגיש מנוגד לאינטואיציה, אך זאת מכיוון שהאינטואיציה הקולקטיבית האנושית נמצאת בעצמה תחת אחיזתם הכוחנית והרעילה של כוחות ומערכות שנועדו לשלוט בנו ולהסית אותנו נגד האינטואיציה האמיתית הנובעת מחיבורנו לרוחנו, לגופנו, ללבנו וכמובן ליתר משפחתנו האנושית הרחבה יותר או פחות (דלי עובד כמזל פרקטלי המתנדנד בין הפרט לכלל ומשקף מכל הצדדים את אותה אמת מורכבת אך אחידה).
הדחף לעסוק בשחיתות הוא נכון, ההתעקשות על כך שמדובר בפרט (או קבוצה נבדלת של פרטים) מסנוורת אותנו מהאמת הגבוהה והעמוקה יותר - בכל אחד ואחת מאיתנו אותו צל, אותה כוחנות, צדקנות ועיוורון לאחדות הקבוצתית בה אנו נמצאים.
האחדות אינה קשורה באידיאולוגיה אנושית, היא רוחנית וגנטית בו זמנית, רצוננו להביא לקיום חברתי הוגן וצודק יותר היא אחד הדברים היפים ביותר במין האנושי, אך על מנת לוודא שהמקום ממנו אנו מגיעות הוא נקי (נטול אג'נדות, נקי מהשפעות מערכתיות) עלינו לבחון את רשתנו החברתית האישית ולטהר ממנה כל השפעה מושחתת, דבר שנעשה רק קשה יותר ברגע שאנו מזדהות עם אידיאולוגיה אנושית, לא משנה לאן היא מכוונת.
"כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ" בראשית, כ"א, י"ב
בימים האחרונים חוזרת אלי שוב ושוב שרה אמנו, העבריה והנביאה הראשונה לשושלת הנשית של עמנו. שרה היתה שרתו של הבורא, שירותה בשמו היה כה מרכזי לצמיחת האילן המשפחתי הקדום שלנו שהשם הציב אותה כסמכות ראשית בתא המשפחתי אליו כל בני ובנות ישראל מחוברים. תקופת הנבואה הסתיימה מזמן, על כן ערוצי רפואה וחיבור רוחני רבים שהיו פתוחים לנו בזמנים אלה נסתמו, אך הנבואה הנקבית אחרת מהזכרית, מהותה פנימית ונוגעת לביתה של האישה המסמל את כלל ישראל. הנקודה אליה אני מכוונת היא שלנשות ישראל ישנה אחריות אחרת שאינה תלויה בתקופה או בערוצים הרוחניים הגבוהים ונגישותם לכלל, כל אישה נועדה להיות החומה המקיפה את לב ביתה בעוד שבעלה נועד להיות השומר עליה.
אשת חיל עטרת בעלה. האישה היא זו המספקת לגבר את מעמדו בחברה, בבית הוא אחראי על התנהלותו שנועדה להיות בכפוף להוראותיה של האישה. עקרת הבית היא עיקרו של הבית, המרכז, הפנינה החבויה, העושר והאושר האמיתי הניתן לתא המשפחה שלה, על כן אין זה מפתיע שהדרך המרכזית לדכא את האנושות היא להפריד את הנשים ממהותן הרוחנית השורשית; השומרות המרכזיות על לב העם.
אחד הדברים האהובים עליי במסורת העברית היא העובדה שאין בה אלילות, באופן מובהק מועבר לנו שהבורא נשגב מבינתנו ושאין ביכולתנו בעולם הזה (עשייה) להתאחד איתו בשלמות, עם זאת מורשתנו אינה מורכבת מאלים ואלות בעלי כוחות על טבעיים ואל-אנושיים, אלא מבני אדם בשר ודם, עם פגמים ומעלות, בדיוק כמוני וכמוכם וכמוכן.
החיבור לאלילות מפתה במיוחד בזמני חורבן אנושי ומערכתי כללי, אנו מרגישים מוגבלים בצורתנו הארצית ומתמלאים בושה ואשמה על כך שאיננו מצליחים לשלוט במצב, על כך שאנו נתונים להרס, צער, כאב ואלימות.
הסכנה טמונה בנסיון להתנגד לטבענו האנושי והלא מושלם שהופך במהרה לשחיתות פנימית, לדחיית הצל האישי והקולקטיבי שלנו ההופך להאדרה עצמית ומכאן נובעת השכחה שהכל אבל הכל נהיה בדברו.
"ראתה שפחה על הים [אחר חצייתו] מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי הכהן" מכילתא דשירה בשלח ג
עריצות וקורבנות הם שני צדדים של אותו מטבע, גם כאן וגם כאן אנו מאדירים עצמנו, אם לטוב או לרע אנו רואים בעצמנו משהו שבמהותו אינו אנושי.
בני אדם לא נועדו לשלוט בבני אדם אחרים, בני אדם לא נועדו להיות קורבנות של שום רעיון או מערכת, הדרך היחידה להפוך אותנו לכאלה היא שליטה תודעתית, שכן גופנו, לבנו ורוחנו לעולם לא יסכימו לקבל על עצמם באופן טבעי את ההאדרה העצמית, זהו שכלנו מספר/סופג הסיפורים הראשי המחנך את מערכתנו האנרגטית השלמה לקבל מציאות עקומה ומעוותת ואף לרצות בה.
שרה אמנו הסכימה "להמכר" פעמיים על ידי אברהם, פעם אחת לפרעה ופעם אחת לאבימלך - אך שרה מעולם לא היתה קורבן.
יכולת הנבואה של נשות ישראל ואף שפחותיהן (על שיחותיה של הגר עם מלאכים עוד נדון) כה עוצמתית שעלינו להבין שברגע שאנו ממלאות אחריותנו בשמירה על הבית והמשפחה לא נוכל לטעות ולא נוכל להיאבד בים האשליה (מאיה) הגדול.
כשאנו כנשים מבקשות לעזוב את תפקידנו כחומת המגן ומבקשות להצטרף לגברינו בשדה הקרב החיצוני אנו שוכחות דבר פשוט מאוד - אם אין אף אחד בבית, מי דואג לילדים?
שלא תבינו אותי לא נכון בבקשה ומחילה ממי שלא יורדת לסוף דעתי ואף נפגעת ממילותי, אינני טוענת לרגע שאין ביכולתן של נשים להלחם, נשים לוחמות אדירות, שדה הקרב שלנו במהותו הוא פשוט אחר ואחריותנו גם היא אחרת.
כמו כן, אני מדברת קודם כל ולפני הכל במובנים אנרגטיים ורוחניים, האופן שבו אתן בוחרות להבין את דברי ביחס למציאות הפיזית נתון לפרשנותכן האישית ויצבע על פי מצבכן הנוכחי כמו גם חיבורכן לשורשי העם העברי ולשיעוריהן של אמהותינו, בהם אינני מתיימרת להיות בקיאה כלל.
האמת היא שהרבה יותר קל לשלוט באדם ובאנושות בכלל כשהכיבוש התודעתי והשחתת לבבותינו מתחיל מגיל צעיר, הדאגה לשלום הבית ולשלום ילדינו (אם ביולוגיים או לא, כולנו משפחה) היא אחריותן של האמהות, הנשים, דווקא משום איכויות הנבואה הפנימית והחיבור העצמאי לכוחות הקדושה (פריון, לידה), כמו גם הבנתנו הטבעית של כוחות הטומאה וסכנתן (כליון, וסת).
עם נוכחותו של מאדים שליט מרחב הליקוי בסרטן, עלינו להתעורר לעוד מרחב לוחמה אימתני בו אנו כמשפחה נמצאים ולהבין שהמטרה האמיתית כאן אינה אנחנו, אלא ילדינו, הדורות הצעירים המחפשים את זהותם וחוקרים את יצריהם זקוקים להזנה יותר מאי פעם, לתמיכה, לאינטימיות ולשלום בית.
ילד שאינו מקבל את כל אלה הוא ילד מוזנח, זוהי טראומה בלי קשר לדרגות ההזנחה או הערוצים דרכם נמנעה ההזנתו, אם פיזית או רגשית, רוחנית או תודעתית, ילדינו זקוקים לשמירה, הם זקוקים לבית, הם זקוקים לדימויים בוגרים מפותחים ובריאים שאינם נשלטים על ידי כוחות חיצוניים, שכן הורה ששם את אחריותו החיצונית לפני אחריותו הפנימית משאיר את ילדיו פגיעים לשלל הסכנות והרעות המתרגשות על ראשיהם.
ילדינו הפיזיים והסמליים (הפנימיים) רואים, שומעים ומבינים הכל, הרבה יותר טוב משנדמה לנו "המבוגרים", איזו מציאות ברצוננו לייצר עבורם?
ומהי הדרך הראויה, השורשית והיציבה ביותר שאינה תלויה בזמן או באג'נדות ומערכות אנושיות בה אנו יכולות ללכת?
השפעות ליקוי זה יורגשו לפחות 3 חודשים קדימה, במהלכם ליקוי הירח בעקרב (5.5) יעמיק ויחשוף עוד על הדרכים הראויות יותר ופחות להטהרות הקארמתית העוצמתית בה אנו עוסקות, כל אחד ואחת מאיתנו ללא יוצא מן הכלל אך עם שפע הבדלים. קחו בבקשה את הזמן הזה לעצמכן, התרחקו מערוצי מידע שאתן יודעות שמטרתם היחידה היא לכוון את גופכן האנרגטי לשליטתם של כוחות מושחתים, הכירו בצורך שלכן בעצמכן, בילדים הפנימיים שצמאים להזנה ובאמת על אחריותכן הרוחנית הגבוהה והבלתי משתנה. כולנו בזה ביחד, כולנו משפחה אחת, המין האנושי חזק ושלם ונפלא אך איננו מושלמים ועלינו לדאוג לעבודת המידות האישית שלנו לפני שבבואנו לתקן את העולם. אוהבת אתכן, נשמו עמוק, הסערה לא תרגע בשנים הקרובות כך שאם לא נלמד להתמקד בביתנו, פנימיותנו ומשפחתנו - כבר הפסדנו.
שיהיה לנו ב ה צ ל ח ה!
Comments