חודש טבת, החשוך מבין הירחים מגיע לסף דלתנו ב13.12, יום ד' בשעה 01:31. מפגשם החודשי של השמש והירח יתקיים בסוף מזל עקרב הוודי, יחד עם מאדים שליטו של המרחב התת קרקעי והנקבי של היצר, באחוזת הירח ג'יישטה הנקראת גם הבכורה.
ג'יישטה נשלטת על ידי מרקורי שבזמן הירח החדש נעצר ומתחיל את נסיגתו החורפית, נסיגה שתוביל אותו לאחר כשלושה שבועות הישר לנקודת הירח החדש של טבת, כך שראש חודש זה מכיל בתוכו סמלים וסימנים רבים לצלילה העמוקה שמצפה לנו בזמן החשוך בשנה.
הירח החדש של חג החנוכה מסמל עבורנו את ההארה שחוזרת על עצמה פעם בשנה בזמני החושך והקור - במפגש השמש והירח אין אור, זהו שיא החושך, שיא הגלות - אור הירח חסר, כולנו נעטפים בעלטה שמתוכה עלינו לבקש, עלינו להתגבר ולהאיר דרך פנימיותנו.
דווקא כשמרחב העשייה ומימד החומר מכסים את גופנו ותודעתנו בחושך זהו זמנה של הנשמה להאיר ולהוביל את דרכנו, דרך שדה הקרב של היצרים העצורים, הרגשות הנסתרים והתפיסות הרקובות שלא מאפשרות ללידה המחודשת המחזורית של האדם להתקיים.
זהו סנכרון האגו והמיינד, הגוף והנשמה - נפילת הירח בעקרב מביאה עמה קושי ממשי להתנהלות חשופה ופגיעה ברמה הרגשית מתוך מגננה שעם נוכחותו של מאדים עשויה להיות אגרסיבית מאוד. הירח שהוא גוף אינטואיטיבי ועדין ביותר מוקף בשני גופי אש, מאדים והשמש, דבר שממקד את מודעותנו בהישגים, ביצרים ובצרכים האינדיבידואלים שלנו. חוסר המנוחה נובע מיצרי ההשרדות העמוקים של עקרב שהופכים כל אינסטינקט רגשי לפעולה, קודם פועלים ואחר כך מעבדים. הירח החדש בעקרב קשור עמוקות בצורתה של קאלי, צורתה האיומה והמחריבה של האם הוודית וגם היחידה בעלת הכלים להשמיד יסודית את השדים (יצרים חייתים, בורות, שחיתות). הצמחים המקודשים לאנרגיה זאת הם הקנאביס והדטורה, האחד לשם עלייה והשני לשם הטהרות, שתי פעולות סמליות והכרחיות על מנת לשרוד את הטרנספורמציה האינטנסיבית במהלכה בכל שנה אנו מקלפים שכבה נוספת של אותן קליפות הנאחזות בנו, מחיים אלה ומחיים קודמים גם יחד. עם זאת אלו גם צמחים ופעולות שבקלות יביאו להרעלה, ברמה הנפשית (עלייה ללא עיגון) והפיזית (הטהרות ללא מעצור), על כן עלינו להשמר בשבועיים הקרובים מאימפולסיביות בכל הנוגע לרעל שלנו - כעס, קנאה, בוז, גאווה ונקמנות הם רק חלק מהקליפות של המרחב העקרבי, אך כל קליפה כזאת ביכולתנו להתמיר לאוצר, דרך הכרה, בירור והארה.
מרקורי עומד במקומו במזל קשת ובבית ה2 מהירח ועל כן מצביע עבורנו על המשאבים העיקריים של זמנים אלה - תקשורת אותנטית וחוצת גבולות. מרקורי שהוא האינטלקט הופך בקשת את ה"אני חושב" ל"אני מאמין", שכן המחשבה הקשתית/יופיטרית כולה אמונה, אך גם הנטייה להטפה או אינדוקטרינציה נפוצה מאוד בעיקר בזמני הכאב הרגשי וחוסר הבטחון ההשרדותי בהם אנו נמצאים. החסד היופיטרי נוגע לחציית גבולות, אך ללא הבנה בסיסית ביחס לשורש הגבולות המקיימים את תפיסתנו אותו חסד יכול להותיר אותנו מלאי טינה, מבולבלים ומכאן הפיצוי על חוסר היציבות התודעתי מתבטא בקולנות, בנחרצות ובאפליה של כל מה שאיננו מבינים, אך בדיוק בהתנהלות זאת הנסיגה הקרובה באה לטפל.
שבתאי עם זאת יושב בדלי בבית ה4 מהירח ועל כן מסמל את ההזנה הרגשית המוגבלת ברמה המעשית עת ובילדותנו, שכן הבית ה4 מהדהד את שורשינו החבויים הנטועים בהתנהלות הרגשית שהתקיימה בביתנו ובחברתנו בזמן הילדות ומכאן צובעת את יתר צמיחתנו בבגרותנו ובעיקר בהתמודדותנו עם דיכוי מערכתי וממסדי של טבענו הרגשי העמוק. עם ישראל מהווה פרקטל ליתר האנושות, הפחד הישראלי "להיות פראייר" משקף את הידיעה העמוקה שאכן, ברמות מסוימות כל העמים וכל התרבויות נמצאות תחת דיכוי של מערכות השליטה וההיררכיה האליטיסטית שמקיימת את אותן מערכות, שכן תפקידן ושורשן הוא דיכוי מעשי וטשטוש תודעתי, כולנו כאחד.
שורש הבית ה4 חבוי, הוא נסתר ומופנם אך הוא ההזנה האמיתית המקיימת אותנו שהיא הנשמה - שבתאי הוא אינדיקטור הקארמה והתיקון, בדלי היכולת להבדיל בין בני אדם למערכות המושלות בהם נעשה לא רק חשוב לשם המשך ההתקיימות במרחב הפיזי, אלא הכרחי לשם הזנתנו הרוחנית, ממנה הגוף באמת מתקיים.
היצירה הרוחנית שראהו בדגים מסמל היא הקארמה החיובית שמלווה אותנו מחיים קודמים ומהזכרון הקולקטיבי של החברה והתרבות בה אנו חיים, ההתאחדות הרגשית מתבצעת בקלות בזמנים אלה כל עוד אנו מוקפים במי שתופס את המציאות השלמה באופן דומה לשלנו, אך מה יקרה אם ננסה לגשר על הפערים המעשיים והאינטלקטואלים הקיימים בין שתי קבוצות, שגם אם כל אחת בפני עצמה שואפת ומיישמת אחדות בקרב חבריה, מול הקבוצה השנייה הפירוד עדיין שולט?
האם זוהי אחדות אמיתית אם היא מצריכה פילוג? או שאנו מסוגלים כבר להכיר באחדות הגורל שלנו כעם וכאנושות ועם זאת להמשיך לקדש ולברך על ההבדלים הקיימים בינינו ברמה הארצית?
מעברו של ראהו בדגים רק התחיל, יש לנו עוד מעל לשנה לעבוד עם הדחיפה המסיבית שלו לעבר מסירות הנפש שמרחב החסד הנקבי מייצג, כעת אנו עוד בשלב ההזכרות הנשמתית שעבור יתר הגופים האסטרולוגיים יושב בסוף הגלגל ומסלולם אך עבור ראהו וקטו קטבי הירח זוהי דווקא נקודת הפתיחה של התהליכים הקארמתיים הקולקטיביים להם הם אחראיים.
עבור עם ישראל הזכרון המופעל בזמן ירח חדש זה קשור ישירות בחנוכה, במלחמה הקדושה של עמנו נגד כוחות שכל שאיפתם היתה לבטל את זהותנו הייחודית ולכפות עלינו אחדות תרבותית, תפיסתית ורוחנית עם כוח אימפריאליסטי שאמנם לא שרד את התפתחותה הכללית של האנושות ככח מוגדר, אך מורשתו הרעיונית בודאי שרדה, דרך שינוי צורה מינורי (שפה, מקום, זמן) שמאפשר לה להתקיים היום באותה מידה ברחבי העולם וגם בקרבנו.
אנרגיית המכבים העוצמתית והקדושה נבעה ממסירות הנפש שלהם שתורגמה להקרבה עצמית, דבר שאליו ראהו בדגים מכוון בעוצמה, אך דווקא ברגע שבחרו להקריב עצמם למען המטרה התייצבה הבריאה כולה לצדם וכך הם זכו להביס את האויב באותה מערכה. לשם גילוי אנרגיית המכבים השוכנת בדיאנאיי הפיזי והרוחני שלנו עלינו להבין את מה שאבותינו ידעו; כשהאתגר פיזי - הפתרון הוא רוחני, כשהאתגר הוא רוחני - הפתרון הוא פיזי.
יופיטר בטלה הוא האתגר הפיזי, בבית ה6 מהירח מדובר באמונתנו ביכולת הרוחנית שלנו להלחם באויב ולהתגבר על המכשול, יכולת שמלכתחילה תלויה בחיבור הגוף והנפש אותו הטרור הפסיכולוגי המגיע מכל עבר מנסה לשבש.
אדם שלא מסוגל לדאוג לעצמו ברמה המעשית ביותר בזמני החורבן לא יכול להלחם ובטח שלא לשרוד, אם המלחמה המדוברת מתקיימת בשדה קרב פיזי או בשדה הקרב של המיינד הכולל בתוכו את תודעתנו המנטלית והרגשית גם יחד.
הגבורה של טלה היא גבורת הלידה, היציאה לעצמאות, לחופש, לאינדיבידואליות המבורכת לה כולנו זכינו וזוכים מתוקף קיומנו האנושי, מיקומו של מאדים שליטו של טלה בקרבת הירח החדש בעקרב רק מחזקת את הצורך שלנו לגייס את כל כוחנו לשם פירוק אישי ואינטימי של הכאב הקולקטיבי, אך ללא אמונה בשדה הקרב ישאר רק דם.
הדם הוא הנפש, מאדים מסמל את החלקים הארציים בעלי הצרכים והרצונות האנוכיים, ביטול החלק הזה בנו נפוץ ביותר בתנועות הניו אייג' מלאות העיקופים הרוחניים כמו גם בתנועות אימפריאליסטיות המבקשות להפוך את כל הפרטים הנפרדים של האנושות לאחד דרך כיבוש תודעתי ומעשי.
השורש לאנרגיית הלוחם שהטלה מייצג הוא הגנה על עצם קיומנו ועל הזכות להיות מי שאנחנו, לפי התנאים והצרכים הייחודיים לנו, הנסיון לכפות על האנושות אחדות נטולת הבדלים הוא נסיון לחסל את נפשנו ובזאת להפוך אותנו מלוחמי הגנה, עצמאות וחופש לחיילי אידיאולוגיה שלא רק שאינה משרתת אותנו ברמה הבסיסית ביותר של קיומנו הייחודי אלא שואפת לבטל כל ייחודיות, כל מחשבה חופשית וכל תרבות או תפיסת עולם שאינה מיישרת קו עם "עליונות" האימפריאליזם הגלובלי.
מנגד ליופיטר שוכן האתגר הרוחני, ונוס במאזניים בבית ה12 היא השחרור לו לבנו מייחל, בביתה הממוקד בצדק, בהרמוניה ובפשרה ונוס מביאה את כוחה הנקבי לשדה הקרב הרוחני והתודעתי. הבית ה12 הוא השחרור הגדול, הוא מייצג כל אקט של התכנסות פנימה לשם יציאה החוצה מהנפרדות שהיא מנת חלקו של הקיום האנושי והפיזי. ונוס מזכירה לכולנו שהחיים האלה הם אשליה, משחק עבור הנשמה לבצע את אשר מוטל עליה, מנסיונה בחיים קודמים כמו גם מהמטען הגנטי אליו נכנסה בגופה הנוכחי. על אף קיומה הלא נצחי, האשליה היא המקום ממנו נגלית לנו האמת בצורתה העמוקה והמלאה ביותר, היכולת לגשר על הפערים שבין החוויה הפיזית והחוויה הרוחנית עם זאת טמועה בלבנו, החלק המיסטי המחבר את מהותנו הנמוכה והגבוהה. הכמיהה שלנו לקיום חברתי שנשען על אהבת הזולת וסבלנות יאפשרו בתמורה כבוד הדדי בין "ניגודים" היא בקשה עמוקה ורוחנית בהרבה משנדמה לנו - השפה האינטלקטואלית, האקדמית והפוליטית סביב "צדק חברתי" או "ליברליזם" נוטה לכבול את לבנו לתנאים שאינם קשורים בשורש הכמיהה לאהבה מלכתחילה, אלא לעליונות רעיונית ומוסרית שמכסה (ללא הצלחה מרובה) על חוסר סבלנות לכל מי שחושב ומתנהל אחרת מאיתנו והיעדר אמפתיה אותנטית כלפי האחר. הפתרון לשטיפת המוח האידיאולוגית הלא יציבה ולא יישימה שהאימפריאליזם הגלובלי מנסה לכפות עלינו הוא חזרה למקור התפיסה, השורש נטול הכיסויים וההתניות המשתנות בראי הזמן על מנת לשרת גופים וכוחות שבזים לו, זה הקודם לתורה עצמה - ואהבת לרעך כמוך.
הנסיון לבטל את האנושיות של קבוצות מסוימות בחברה אינו שווה ערך לחוסר הסכמה עם תפיסת עולמם, שכן חוסר הסכמה הוא דבר טבעי ואף מבורך באנושות על כל השפע והמגוון שהוא מביא. דה-הומניזציה היא לא ויכוח, היא ביטול איכויותיו האנושיות והמורכבות של האחר שאיננו מבינים, על כן על כל חוסר הסכמה צריכה להגיע הבנה על זכותו של האחר לחשוב ולהתנהל בדרכו האישית באופן עצמאי והחגיגה של זכות זאת, של חופש הבחירה, ונוס במאזניים תדאג שברגע שנתחבר לאיכויות אלה של לבנו נזכה להתחבר גם לאותו חלק נצחי שבנו - ידיעת הנשמה.
קטו בבתולה מסמל עבורנו בבית ה11 של הירח את השאיפות החברתיות הרחבות שלנו בזמנים אלה, שהן החלמה, מנוחה ושחרור של ביקורת חברתית שיכול להתאפשר אך ורק דרך הרשאה עצמית לבטא עצמנו באופן מלא ומכבד מה שבתמורה יתמוך בפינוי מרחב למנוחה ומכאן להחלמה עצמה להתחולל. בזמן השינה הגוף מחלים את עצמו באופן טבעי, שיקום תאי, מנוחה עצבית ושחרור הורמונים תומכים כולם בריפוי הגוף האנושי שמצבו קשור בנפשנו באופן סימביוטי, החלימה מאפשרת לנפש לעבד את שפע החוויות שלנו בזמן ערות כמו גם לקבל מידע סמלי ביחס למצבה השלם - על מנת שנוכל לקיים את ההחלמה הקולקטיבית שלנו מתוך המלחמה עלינו לדרוש את מנוחתנו, אך מנוחה טובה לא יכולה להגיע אם איננו מסוגלים לפרוק את המטען המנטלי שנוטה לעצור את התהליך ולתקוע אותנו בלופים מחשבתיים של מגננה, מה נקרא פוסט טראומה אנושית. לכל אדם יש מנגנוני התמודדות שונים ברמה הנפשית, כל אחד ואחת מאיתנו זקוקים למרחב בטוח לפריקה הנפשית, אם דרך טיפול מאורגן, שיח עם אחרים, יצירה, פעולה גופנית או שיטות שונות ומגוונות לעיבוד אישי - קטו מפעיל איזורים בהוויתנו המכילים ידע קדום ונסיון רחב, בבתולה מדובר במיומנות טבעית של הגוף והנפש להביא לריפוי ולדיוק אנרגטי משותף בדרכם לשיפור מצבנו האנושי. זה הזמן עבורנו להתבונן בחלקים בשגרתנו המעשית שמחבלים ביכולתנו להגיע לשלווה הוליסטית ומלאה, אלה שמשאירים אותנו תקועים באותו לופ מנטלי המתנגד לתנועה האינטואיטיבית של מערכתנו הייחודית. ההגיינה הנפשית והפיזית שלנו תלויה באוכל, בשינה, בתנועה ובהטהרות נפשית, ככל שנדאג יותר לגבולות של משאבים אלה כך נגלה עד כמה הם יכולים להיות גמישים, כל עוד סדר העדיפויות והבקרה העצמית מתנהלים מתוך רצון עמוק להיות בשירות מלא עבור עצמנו ובשם התהליך האישי, שכן חברה בריאה תלויה בבריאות של כל אחד מפרטיה ופעולה מתוך פחד בחיים לא תשתווה לפעולה מתוך אהבה.
סך הכל פתיחה עוצמתית ביותר לחודש טבת, בו נאמר שביכולתנו לספק את ההנאה הגדולה ביותר לבורא, דווקא מתוך מכאובי הגוף והנפש, עלינו לאסוף את כל מה שמטריד אותנו, כל מה שיושב עלינו ומכביד ולמסור בחזרה לבורא. אם גדול עלינו, אם אין בנו כוחות עוד להכיל, כשמגבלות הכלים שלנו נעשות מודעות - בדיוק כפי שהשם רוצה - האם נדע לבקש עזרה? עזרה לסחוב, להתנקות, עזרה למצוא את הדרך הנכונה בתוך כל הכאוס? רק בקשו והוא יענה. כשאנו שמים את האמון שלנו בבורא ובבריאתו אנו זוכים לענווה, מפסיקים לראות עצמנו כחסרי יכולת מוחלטת ובוודאי מנטרלים את גאוות היחיד המשחיתה. לא פחות ולא יותר ממי שאנחנו, דרך האמון הכל כך פגוע של הירח החדש בעקרב אנו מכירים בעצמיותנו בדיוק כפי שהיא - אור וצל, נשמה וגוף, כוחות התגברות אדירים כמו גם יכולת להכנע להלך המציאות ולמצוא גם בה את האור, את החסד ואת החמלה. אם מה שצריך כדי לפתוח את הלב המאובן זה לנפץ אותו - כך ייעשה. אל תשנאו את העוקץ ולא את העקרב, לא את מרקורי ולא את הנסיגה - קבלו את הפחד כמורה ותראו ישועות בחודש טבת, הצונן והחשוך, הגיבור והמאיר. שיהיה ירח חדש נפלא, חודש מבורך וכמובן תהליך קילוף שכבות מועיל ועמוק לכל אחד ואחת מאיתנו באשר אנחנו. ממצולות הים, מהתהום העמוקה, מתחתית התחתית של מערכת הבריאה, אוהבת מלא ושיהיה לנו ב הצ ל ח ה ! כל היוצרים והחושבים במאמר זה הם ילידי ירח בג'יישטה/סוף עקרב.
コメント