חודש כסלו המאיר והגואל מגיע ואיתו הירח החדש במאזניים ביום ב' ה13.10 בשעה 11:27 בבוקר בסימן הבחירה, הרצון החופשי וקידוש החיים - מהמקור ליעד. השמש, הירח ומאדים מתאחדים באחוזת הירח וישאקהא - היכן שמתייצבת דואליות המסע האנושי והרוחני בו כולנו נמצאים, בה שליטת ונוס על מאזניים פוגשת את טבע האחוזה היופיטרית. סמלה העיקרי של אחוזה זאת הוא עץ בעל שני ענפים הצומחים לכיוון הנגדי אחד לשני ומצריכים מהגזע טיפוח והזנה הדדית, רובה שוכנת במאזניים אך סופה גולש לתחילתו של העקרב ומכאן הקשר בין הרמוניה לטרנספורמציה ניכר בה. נקודת הפתיחה כמו היעד הסופי ידועים מראש, זוהי הדרך בה המרחב היצירתי והבחירה החופשית נתונים לנו במלואם כשהשאיפה היא איזון, דרך האמצע - דרך המלך. מאזניים כמזל הממוקד במערכות יחסים ובחוק הקוסמי המקיים אותן מזכיר לנו בהתארחותם של השמש ומאדים היצריים והאינדיבידואליים שכתר ללא מלוכה הוא מלך ללא עם - נטול תוקף, נטול השפעה, נטול מעמד. כך גם אנחנו בחיינו זקוקים בירח חדש זה להמלכה עצמית חדשה ויסודית ולהכרתנו בהשפעתנו על החברה. החוק הקוסמי של מאזניים מלמד על כך שמה שמגיע ומציף אותנו מעיד על נקודה הדורשת תיקון, התיקון עצמו מצריך מאמץ ובחירה מהלב, אך כשהיצר (מאדים) מוגבר בזמני השאיפה לתיקון אלה דווקא הלוחמנות והיפר האינדיבידואליזם הדורשים מאיתנו לבחור דרך שני הענפים ככפות המאזניים המחפשים איזון. האם האגו דוחה את קבלת העזרה מהאחר לשם מציאת האיזון? אם כן, ממה הוא מפחד? הכעס, חוסר הסבלנות - כאן בדיוק עלינו להבין את המסר ולבחון מי ומה מרגיע אותנו ואיך אנו מוצאים את שלוות רוחנו מחדש?
מול הירח החדש נמצא יופיטר בנסיגתו בטלה, באחוזת הירח בהארני המהדהדת את ידיעת המאזניים גם מהאיזור הרחוק ביותר מביתם, איפה שהערכים הונוסיאנים נולדים - בזכרון הקדום של אהבת האחר אלינו הממשיכה להתקיים בנו ללא הרף דרך אהבת ה"עצמי". האהבה שורדת את המוות, היא הכוח החזק ביותר שקיים בנו, היא מצילה את חיינו ומקדשת את גופנו אך לשם ביטויה הנקי ביותר עלינו להחיותה בינינו ובין עצמנו דרך הקשבה לנשמה, ל"אני הגבוה" אותו יופיטר בטלה מסמל ואחריו האגו נועד ללכת, לא להפך. הנשמה מקדשת את הגוף, בלעדיה בגוף אין קדושה, על כן קבורת המת מדומה לזריעה, החזרת הכלי לאדמה ממנה נוצר, לשם המתנה להגשמת תחיית המתים המיוחלת אותה בהארני מייצגת, במהלכה נועדנו לחוות את העונג הגדול ביותר המתאפשר לקיום הארצי - התגלות אלו-הית בתוך הגוף הפיזי. הגוף שלנו נברא בצלם הבורא ותכליתו להביא את רצון הבורא ולהשכינו בעולם; השכינה קשורה עמוקות במהות החיים, בגוף, בנקביותו היצירתית. ירח חדש זה הוא למעשה ההפעלה הראשונה של ציר טלה ומאזניים/אני והאחר מאז עזיבת קטבי הירח (ראהו וקטו) אותו, אחרי שנה וחצי של ליקויים קארמתיים, מכוננים ומטהרים אנו מוכנים ליישום הראשון של לקחי חכמת היצר והלב, החייאת היוזמה כמו המוסר שהם דורשים.
ונוס שליטת ירח המאזניים נמצאת בנפילתה בבתולה, יחד עם קטו שזה עתה עזב את ביתה ומרחב הירח החדש עם תחילת מעבר הקטבים על ציר בתולה ודגים. ונוס היא הלב, היא החושים הפיזיים והערכים עליהם מושתתות מערכות היחסים שלנו בחומר וברוח, אך אצל בתולה האנליטית, הביקורתית והפרפקציוניסטית לבנו המוגבל נתון לזרמי התודעה המנסה בכל כוחה להבדיל בין מידע נחוץ ומפרה ובין זה הנטול משמעות עבור תפקודנו היום יומי המעשי. יחד עם ההרס שמביא קטו כעת למזל בתולה (וראהו מנגד בדגים) יש ביכולתנו להצמיח חיים חדשים דרך מיקוד לבנו באיכותה של אמונה, זו שמתחת לפני השטח הכאוטי מסוגלת להביא לבריאה חדשה ומתוקנת. איך לתקן במעשה קטו שואל? ונוס עונה "דרך הלב", שחרור האגרוף הקמוץ במערכות היחסים, בעיקר עם ועבור נשים, דרכן הקארמה שהקטבים מפעילים כעת מפורקת באופן המלא ביותר. פרשת חיי שרה מלמדת אותנו על זכויותיה של שרה אמנו גם לאחר פטירתה בחיפוש אחר האישה הראויה לבנה היחיד - יצחק אבינו, הנעקד, הגיבור, הצעיר מבין בני אברהם אך זה לו ברכת הבכורה ניתנה דרך אמו. בבתולה אנו פוגשים את הארכיטיפ הנקבי של מרקורי (אינלטקט), אצלו עיבוד הנתונים המנטלי נעשה דרך חיבור עמוק לטבע הבריאה, החומר היציב, המשתנה והמחזורי, כפי ששרה ידעה להציב את גבולות המציאות המעשית עבור אברהם, כפי שרבקה אחריה ידעה לנהל את אירועי העברת הבכורה ליעקב בנה, השירות הנשי הקונקרטי והמבדיל נחשף דווקא ב"נפילתה" של ונוס.
מרקורי מתמסר לטרנספורמציה העקרבית ושוקל מחדש את גבולותיו של הלב ואחריותה של הלשון, הוא מבקש מאיתנו לבחון את האופן בו אנו תופסים את האנשים סביבנו ומנסה לכוון אותנו דווקא לעברה של "אהבת החינם" שגם אם "אין לה בסיס" נוגעת לשחרור השיפוטיות כלפי האחר, משום שבעקרב אנו מגלים שהרעל בעצם מגיע מבפנים, מהחלקים בעצמיותנו שהחלו להרקב ומבקשים לעבור התמרה, פירוק לגורמים שעבור מרקורי אכן מרוכז בתודעה ועם הצטרפותו של מאדים בהמשך השבוע לעקרב גם בפועל ממש. יצר הרע הוא השקר המפתה - יצר הטוב הוא האמת המאתגרת. הפחד, החרדה, חוסר הסבלנות, היעדר הנכונות לעזור לאחר או להקשיב לתפיסה אחרת משלנו כולם פנים שונות של אותו יצר הרע המתגבר במעברים העקרביים. מרקורי האחראי לתקשורתנו מבקש שנשמור על הפה, על המילה, על הברית העליונה. התפילה מקדשת את הפה, האמונה מקדשת את התודעה והשכל, שמירת העיניים מהשחתה מקדשת את הגוף, את החיים, כל אלה כלים להתמודדודת עם הלוחמה הפסיכולוגית שרק נעשית אכזרית יותר עם ערוצי המידע החברתיים שהפכו לחלק כל כך מהותי מהשגרה היום יומית שלנו בעשור האחרון. עלינו להיות בבקרה עצמית גבוהה לכל השפעה משחיתה המנסה להתגנב למרחבנו התודעתי הפנימי, שכן כל רעל שנספג מבחוץ יוביל להתמרה פנימית, אישית, רגשית ועמוקה ביותר, אך כמה טוב שעל הדרך נשלפים החוצה שפע הרעלים ששכנו בתוכנו לאורך חיינו עוד הרבה לפני שהתחילה המערכה הנוכחית.
שבתאי בבית ה5 מהירח סיים את נסיגתו בדלי, כנציג מרחב הזמן ובאחוזת הירח המארסיאנית של דהאנישטה אנו חוזרים איתו על השיעור שהחל בינואר 2023 בו למדנו (ואנו למדים שוב) שכל רגע, בהתאם לזמן ולמקצבו, הוא הזדמנות לתיקון, למצווה, לאחריות האישית הרדיקלית שנועדה להדהד לקולקטיב בו שורשי המסורת והקארמה תמיד נוכחים ברמה הפרקטלית.
רבי עקיבא לימד את תלמידיו בשיא נפילתם הרוחנית דווקא על הקשר בין אסתר המלכה ושרה הנביאה, שעל כל שנה בחייה של שרה זכתה אסתר למלוך על מחוז בממלכה הפרסית הקדומה, 127 שנים ו127 מחוזות. זכותה של שנה אחת בחייה של אמנו הגדולה היתה כה גדולה שהדהדה בזמנים אחרים לגמרי בהם משפחתנו עמדה בפני איום ההשמדה וכריתת שורשינו מהמציאות.
עקיבא עצמו היה מאסטר בניהול מרחב הזמן וקידושו, בטח ובעיקר לאחר החורבן שהותיר את עמנו שבור ברמה הרוחנית, המנטלית, הרגשית והפיזית המלאה.
לאחר 40 שנות בוז לדת עקיבא מצא את דרכו הרוחנית בהדרכת אשתו, רחל בת כלבא שבוע הצדיקה, שהסכימה להנשא לו בתנאי שיקדיש את חייו לתורה - מעשה עליו שילמה בנישולה ממורשת אביה וכריתת חיבורה לשורשי משפחתה לשנים רבות.
ההקרבה של רחל הקדושה יחד עם התעוררותו של עקיבא היקר הביאה לכך שלא היה לו זמן לבזבז, הוא ידע שאין ביכולתו לחזור אחורה בזמן אלא רק לתקן בהווה ובעתיד את העבר.
חודש כסלו בא להזכיר שדווקא בזמן הירידה הרוחנית האדירה של זמני החורבן כשהחושך שורר בעולם נגלה אורנו האדיר ושהתיקון יכול להיעשות באופן יסודי ועמוק אם נקשיב לקדושת הזמן וקצבו כמו רבי עקיבא ששמו מסמל על כך שיש הקונה עולמו בשעה אחת (ע' ק' י' ב' א').
בסוף חודש כסלו נתחיל את חגיגת חג החנוכה בו גם כן התגלה אור גדול ונעלה דרך מסירות הנפש של הלוחמים הרוחניים והפיזיים של שורשינו, שבתאי אדון הקארמה והזמן משקף את התעוררות האירועים הנחגגים דרך החג המדליק את הרגש המקורי הקדום מחדש.
לאחר חשוון המר כסלו מדליק מחדש את אור הרוחניות מפניו חשכת החומר נסה ובורחת, גם "בימים ההם" וגם "בזמן הזה".
שבתאי מזכיר לנו את אחריותנו הקארמתית, אישית וקולקטיבית, דרך תורה (חיבור לרוח) וצדקה (חיבור לחומר) המגבירות את השמחה במעשה, בדלי אנו נזכרות שהאחדות יוצרת שמחה ושהשמחה מביאה גם היא לאחדות.
בעוד שהתודעה הקולקטיבית מבקשת להתאחד דרך הכרה בקארמה, בשיעורי העבר ובאחריותנו על ההווה, תת המודע הקולקטיבי במזל דגים נדלק על ידי ראהו, ראש הדרקון התאוותן והיצרי הנמצא עדיין על הגבול הנפיץ בין דגים וטלה, בין המים לאש, היכן שנוצרים אדים המטשטשים את תפיסתנו המידית והמעשית.
האדים של הגנדנטה (קשר קארמתי) בין דגים וטלה נוגעים למוות וללידה מחדש ומכאן מפעילים בכולנו זכרון חוצה גלגולים, חוצה זמן וחוצה מרחב אותו ניאלץ להמשיך ולפרק בשנה וחצי הקרובה של מעבר זה.
הזכרון הטמוע בסוף דגים וגלגל המזלות השלם קשור בזכרון הפיל, חיה המנהלת את חיי החברה העשירים שלה באופן מטריארכלי המעביר מידע מאם לבת, מסבתא לנכדה, מחונכת לחניכה ודוגל בהנהגה נשית המכוונת הזנה רגשית (מים) וחסד (שליטת יופיטר). בזמני הבצורת הקשה שנוטה לפקוד את יבשת אפריקה אלו הפילות היודעות לכוון את העדר לעבר מקורות המים העתיקים אותם לרוב מעולם לא פקדו בחייהן אלא למדו עליהם דרך העברת הידע בין הדורות, בו המיקרו והמאקרו נפגשים. בדומה לכך ביכולתנו לראות כיצד הפילים מתייחסים למוות בעדר, מנהגי הקבורה שלהם והזכרון של מיקומי הקברים אותם הם נוהגים לפקוד על מנת לחלוק כבוד לאבותיהם, אמהותיהם וחברי משפחתם לאורך ההיסטוריה, זהו זכרון רגשי, אינטואיטיבי ותורשתי. באר המים החיים שלנו היא התורה כפי שמלמדים אותנו חז"ל בגמרא, "אין מים אלא תורה", אין הזנה מלבד האמת הרוחנית. הצמאון הרוחני בזמני הבצורת הפיזית נועד לכוון אותנו למקור הזנה יציב שיבכולתנו להסתמך עליו -להבדיל מבאר יבשה, ריקה מהזנה, בה נוטים לשכון עקרבים ונחשים המסמלים את שיעבודנו הזר והחומרי.
הקטבים מושכים אותנו על ציר הריפוי והשירות של דגים ובתולה ומזכירים את הדינמיקה השורשית של מסורתנו בין החסד והגבורה, הרחמים והדין, עם שליטת יופיטר הדגיג המכוון התרחבות ואחדות ושליטת מרקורי הבתולי המכוון צמצום והבדלה. דינמיקה זו משתקפת לנו דרך יחסיהם של הלל ושמאי התנאים הקדושים - הלל חיפש לחצות גבולות הלכתיים בעוד ששמאי ביקש לשמור עליהם בקנאות, אך בסופו של דבר היה זה הלל איש החסד שכיהן כנשיא הסנהדרין עם אהבת ישראל וסבלנות אין קיץ גם לשאלות ולבקשות התמוהות ביותר. על אף ניגודם השורשי המהותי, שמאי והלל העריכו זה את זה עמוקות, הגישות הקיצוניות שלהם אמנם דאגו לכך שדעותיהם היו חלוקות באופן סדיר על כל נושא אך הכבוד ההדדי ששרר ביניהם גישר על כל הפערים התפיסתיים דרך הלב. הקו המחבר בין גישותיהם מדומה למתח הקיים בין דגים ובתולה, שני מזלות שתכליתם להיות בשירות לזולת, בתולה במעשה ובחומר ודגים ברגש וברוח. בתולה הארצית מחפשת להפגין שליטתה במישור הפיזי, על עצמה ועל סביבתה, דבר היכול להפוך אותה נוירוטית וכפייתית כשאינה מאוזנת על ידי האנרגיה הדגית - הדגים הרוחניים מבקשים דווקא לאבד שליטה בחומר, על מנת לאחד את העצמי עם כל היש, דבר שללא הפעלת הקרקוע הבתולי שמולם בקלות מביא לאובדן קשר עם המציאות שגם הוא בתורו יוביל לנוירוזה וחיפוש דרך הבריחה מהגוף באופן כפייתי. כשמאוזנים שני מזלות אלה נועדו להוות מגדלורים באפלת הדרך, דגים משתמשים בביטול ההבדלים המפרידים בין האור והצל לשם גילוי חמלה רדיקלית, בתולה משתמשת בכלי התאמת הצורה השכלית שלה על מנת להבדיל בין המידע הקונקרטי הנחוץ לשיפור המציאות ובין זה המבקש לגרור אותנו לייאוש.
הירח החדש במאזניים מתחיל עבורנו את תהליך החיפוש אחר דרך האמצע בין שתי גישות מנוגדות אלו שיחד מגלמות את הדואליות הגבוהה של שירות, רפואה ותיקון. גופנו ונפשנו, רוחנו ונשמתנו, כולם זקוקים לאיזון בין שני הצדדים של ציר השירות והרפואה, אך כשזריעת המציאות הונוסיאנית של כסלו מתרחשת במקביל לנפילתה של ונוס (הלב, שליטת מאזניים) והפעלתה את הציר בו גם נפילתה (בתולה) וגם התעלותה (דגים) נוכחות ההצפה הרגשית אדירה ואיתה גם האחריות המנטלית. על מנת שנוכל להיות בשירות עלינו לשמור על נקיוננו, בתולה מסמלת את הגוף והנפש, דגים את הרוח והנשמה, שניהם המרחבים הדורשים היטהרות באופן הסדיר והקריטי ביותר לבריאותנו השלמה. קטו בבתולה מתחיל את פירוק החומרים בגופנו והרעיונות בתודעתנו שהתרגלנו לצריכתם בשגרתנו המכבידים ומטשטשים את ידיעת הלב הנקייה של ונוס ומכאן פוגמים במערכות היחסים וסדר העדיפויות הערכי שלנו - ראהו בדגים מחפש בקדחתנות את ההזנה הרגשית והדרך הרוחנית שיעזרו לנו לנהל טיהור זה, באהבה, בחיבור ממשי למהותנו הגבוהה ולשם תיקון עמוק וקדום מאין כמוהו - הירח החדש במאזניים עם צמידותו של מאדים מספק לנו את האנרגיה לקיים בחיינו כעת פשרה, לא מתוך ויתור חלילה על אף אחד מערכינו היציבים, אלא מתוך ענווה והבנה שאיננו יודעי כל, שאנו זקוקים לגבולות מקיימים ושהאחריות על שמירתם תמיד יושבת עלינו, גם ובעיקר בזמנים בהם הרמוניה מרגישה כל כך קשה להשגה וצדק אוניברסלי נדמה כל כך רחוק מהמציאות.
שמרו על חיבור רגליכן לאדמה הטובה גם בזעזועיה ותנועתה המשתנה, המשיכו לחפש את חיבורכן הגבוה לנשגב, לאחדות האנרגטית המקיימת את המציאות הפיזית וזכרו ששני ענפי העץ שהוא כל אחד ואחת מאיתנו זקוקים להזנה ולמרחב ראוי לצמיחה אם ברצוננו לשמור על שיווי משקלנו בסערה.
אל תזניחו אף צד של עצמכם ובמידה והזדהיתם יתר על המידה עם פן אחד - תגיע הטרנספורמציה ותדאג שתתמירו דרך הפן האחר.
סשנים קצרים לאיפוס אנרגטי בזמני הסערה עדיין מוצעים עד להודעה חדשה, סשנים מלאים של העמקה וניתוח המפה השלמה גם הם נגישים.
אוהבת את כולנו המון, מייחלת לגשם המטהר שיגיע ומאחלת לכולנו חודש טוב ומבורך ו ב ה צ ל ח ה !
Comments