הירח החדש פותח את עונת האדמה החורפית ב1°32’ מעלות גדי ביום ו' הקרוב ה23.12 בשעה 12:16 זמן י-ם כחלק ממקבץ חנוכה (נר שישי) המכוון לאגו (שמש) כמו לנשמה (ירח), ללב (ונוס) כמו לשכל (מרקורי) על מנת להתמיר את עוצמתם הגולמית (פלוטו) ולעזור לנו למצוא את האור הגנוז במורד שורשי המציאות ודרך הכאב, הפחד, ומבחן האמונה שהוא המעבר משליטת יופיטר (המרחיב) בקשת (אש משתנה) לשליטת שבתאי (המצמצם) בגדי (אדמה יוזמת).
המעבר מהלמידה החוויתית של קשת ליישום המערכתי של גדי מדומה לחניכת ראש השבט, בדומה לנקודת רום השמיים (MC) המסמלת את ביטויים של כל אותם שיעורים גבוהים הנלמדים בבית ה9 והפיכתם לבסיס שמנו, תפקידנו ואחריותנו מול החברה, הצ'יף הפנימי הוא נקודת החיבור בין האגו הרוחני שלנו לאחריותנו הארצית. המעלה ה2 של מזל גדי במערכת הסביאן מקושרת לשלישיית חלונות ויטראז', אחד מהם בעל שבר ודרכו אור בלתי מסונן חודר למרחב המקודש. בחג החנוכה אנו חוגגים את גבורת האור, האמונה והצדק על החושך, הניתוק והחורבן, את נס השמן, השמירה וההדרכה הגבוהה שנגישה דווקא בזמני החורבן וכמובן את חנוכת בית המקדש והמזבח מחדש לאחר הריסתו, סמל לטיהור המתאפשר במרחב המקודש. ראש חודש טבת מזכיר לנו שמרחב מקודש לא יכול להיהרס, חילוקי הדעות על כשרות העליה להר הבית עשויים לסתור זאת בעיני מי שאינו מחפש לחפור ולגעת בשורשי מהותם של גבולות, משום שגם טענות הנגד המסבירות שמרגע שנסתלקה שכינת האל מבית המקדש חדרו בו כל קליפות הטומאה העקשניות ביותר אינן מתכוונות לטעון שקדושתו של המרחב התבטלה, שכן תפיסת הגאולה מכוונת לשיבת השכינה להר ציון, ומכאן מקומה אינו מבוטל, רק מעוכב.
האור הגנוז הוא אור הבריאה הראשון (ויהי אור - זוכרות?) הנועד להתגלות במלואו רק בגאולה, עד אז הוא עטוף ב"קליפות" המכסות את מהותו על מנת לעוות את שורשו האמיתי. בריאת האור מתוך החושך היא פעולת הבדלה, כמו בריאת הארץ עם שמיים, כמו הפרדת המים העליונים מהתחתונים, על כן מהותה (על אף ההתרחבות שאיפשרה) היא צמצום. מזל גדי הוא צדו הנקבי של שבתאי המגביל, המצמצם, והמעכב הפועל מתוך תחושת אחריות פרקטית וגשמית ביותר על עצמו, על סביבתו ועל המערכות המקיימות את אלה. שבתאי עצמו משוטט בדלי (ביתו הזכרי, הקבוע והאוירי) מאז 2020, שם אותה אחריות באה לידי ביטוי דרך אלמנט האויר הקבוע והתודעה הגבוהה, המבדילה והמופשטת של בני האדם. שני פניו דואגים לאותה אחריות, האחד ממוקד בשורשים, בעבר ובחומר והאחר ממוקד בצמרת, בעתיד וברוח, שניהם מחזיקים את צדם השני של צירי המאורות, גדי מול הירח הסרטני ודלי מול אריה השמשי, משום שזוהי דרכה של זהותנו המודעת והחבויה - גילוי אחריותנו כלפי עצמנו וכלפי האחר. האור הגנוז מתגלה בגילוי האחריות האנושית שלנו בבריאה, אנחנו הכלי המסוגל לחלץ אותו דרך אורח חיינו, כמה שיותר חבוי כך חשיפתו עוצמתית יותר.
הצמצום הראשוני של גבול קשת-גדי הוא אחד ששואף לקחת את נסיון חיינו היצירתי והרוחני הרחב ולהתחיל להניח את יסודות המערכת המעשית והארצית שנועדה להגשים את פוטנציאל חילוץ האור של זמני החושך, עבודה עמוקה, רוחנית, רגשית ויסודית ביותר שללא גבולות מעשיים לא תוכל להתבצע באופן יציב וארוך טווח. האש המשתנה של עונת קשת פותחת את ערוצי החיבור הגבוה, האדמה היוזמת של עונת גדי דורשת קרקוע, זאת בין היתר על מנת שבהגעתנו לסוף הגלגל ומעברנו דרך הקולקטיב (דלי-תודעה/דגים-תת מודע) לא נתמוטט. האחריות היא קודם כל אישית, זהו שיעורם של קשת וגדי המחזיקים את זמני החושך השנתיים, שביציאתנו מהם עם דלי ודגים מתגבר האור וחיבורנו לסביבתנו מתבהר בעצמו. החרבת המרחב המקודש מביאה לגילוי האחריות האישית שלנו, האחריות הכללית לא תוכל להתעורר עד שלא נאיר כל אחד ואחת מאיתנו בדרכנו העצמאית. חזרת הקדושה המלאה אמנם עוד מסתתרת לה מעבר לפינה, אך עד אז אנו עצמנו הפרקטלים של הגאולה המיוחלת, על כן מילוי הלבנה של חודש טבת לוקח אותנו מהמרחב הריק של הירח החדש המאפשר את שימת כוונתנו, לשם הטהרות אחריותנו המלאה והעמוקה ביותר בירח המלא בביתו במזל סרטן (בעוד כשבועיים).
במקבץ האחריות הארצית של ירח זה ונוס נצמדת למרקורי שמאט לקראת נסיגת החורף שלו בגדי, עם פתיחתה ב29.12 יצמדו רשמית, היא בתנועתה הסדירה והוא ברוורס הרביעי לשנת 2022.
ונוס מרגישה ומחברת, מרקורי חושב ומבדיל, שניהם בחזקתו של שבתאי מרגישים את צמצום חוקי האדמה להם לא היו נתונים מאז עונת בתולה וסוף הקיץ, אז ההתמקדות היתה בתנועה ובגבולות המשתנים של האדמה והמציאות הפיזית. עבור ונוס בגדי הערך הגבוה ביותר הוא הגשמה עצמית ומציאת ערך בפיתוח המערכת הפרקטית של חיינו, בדומה מרקורי עוסק בנושאים אלה, אך תפקידו להעריך את הדברים באופן רציונלי להבדיל מונוס הרגשית. פירוק המציאות לגורמים יבשים אולי מרגישה פחות רומנטית עבור ונוס, אך למידתה משבתאי מבורכת, שכן הסבתא (שבתאי, קארמה) במפגשה עם הילדה הפנימית (ונוס, לבנו) יכולה להעניק מחכמת חייה ותבונותיה בלי ההצמדות הרגשית מלוות החרדות הטמועה בהורינו באופן אינטואיטיבי (ירח-אמא, שמש-אבא). עבור מרקורי זוהי הנסיגה השניה השנה במרחבו של שבתאי, כשהראשונה בפברואר האחרון הסתיימה בדיוק בנקודה בה היא מתחילה הפעם, כך שיש כאן המשכיות מלאה ויסודית לתהליך ארוך טווח, בדיוק כפי ששבתאי אוהב. החיים הארציים קשים, זוהי הסיבה שמזל גדי המסמל את מערכתם דוגל בדחיפה, שכן אם היו רכים וקלילים לא היה צורך בחוסן הקרניים כדי לפלס דרכם. מאדים המסמל את כח רצוננו נעלה במזל גדי בדיוק בגלל ההתמדה והחריצות ששבתאי מספק לו לשם הצבת גבולות מקיימים יציבים לטווח הארוך, כשאיננו מסוגלות לשמר את כח רצוננו כלפי מה שאנו יודעות שבאחריותנו למלא עלינו להפנים שאחריותנו היא כלפי עצמנו קודם כל ולפני הכל, שמה שאנחנו לא נרצה מספיק עבור עצמנו לא יוכלו אחרים להגשים עבורנו ובעיקר שללא עמל אין שכר.
השכל הביקורתי של מרקורי בגדי מוזרם במשולש לאורנוס בשור העוזר לנו מתוך נסיגתו להטמיע את החדשנות הערכית לה זכינו בשנה האחרונה באופן גשמי, ונוס במשולש לנסיגת אורנוס דואגת לפתיחת הלב המאיר את עינינו לגבולותינו האישיים, היא מוודאת שלא רק ההגיון המנטלי יעסוק בגבולות המערכת המקיימת שלנו, בטחוננו בגופנו ובערכנו תלוי באותם גבולות משמרים, המשולש לאורנוס מאפשר לסנכרן את פריצת גבולות ערכי המציאות השורשית שלנו עם האחריות הרבה שיש לנו על שימור אמת בסיסם. בגדי השכל מחפש משמעת עצמית, הלב רוצה לעבוד קשה יותר. המהפכה של אורנוס בשור מזעזעת את קצבו האיטי והמתון, דוחפת את ארכיטיפ הנייחות לעשייה מרובה המעמתת אותו עם מימד הזמן הארצי האובייקטיבי לו מזל שור בדרך כלל כמעט ולא מודע מפאת חיבורו האינטואיטיבי לקצב האדמה, שעל אף שיכול להיות מהיר, כאוטי ואף אלים, נדיר (בספקטרום הרחב של ההיסטוריה) שתנועתו נעשית כתגובה לרצון האחר. הדרך "לגרום" לאדמה לעשות את "מה שאנחנו רוצים" היא ללמוד את חוקיה, כלליה וטבעה, שכן בדיוק כפי שנבראה כך נועדה להיות והרי ידוע למי שחקרה על הנדסה גנטית וכימיקלים חקלאיים שנסיוננו לשלוט ולנצל אותה מביא לעקרותה, אך במידה ואנו מניחים לה לשקם את עצמה (גם בלי עזרתנו הנפלאה והיעילה) ביכולתה לעשות זאת בצורה מלאה, מדויקת והרמונית ביותר.
אורנוס בשור מלמד שהחירפון של האדמה לא נגרם יש מאין, אלה לא המיקרופלסטיקים בים שמחריבים אותה באופן הנרחב ביותר, אותם תאגידים המשווקים מוצרים "ידידותיים לסביבה" שקוצרים את מחצביה של אדמתנו בזללנות שמותירים אחריהם את טביעת הרגל המעוותת המשמעותית ביותר, הם האחראיים.
ונוס ומרקורי בגדי מתעקשים להסתכל על פרטי המערכת כולה, מראש פירמידת ההשחתה שהיא בעלת ההשפעה הרחבה ביותר על המערכת - ועד הפרטים "הקטנים" הסוחבים את מלוא משקלה על גבם. זה לא המיקרופלסטיק שחונק את האדמה, אבל הוא חונק את בעלי החיים המהווים שלוחה ישירה של האדמה. אלה לא חומרי ההדברה הגורמים לרעב, אך הם מחסלים את החרקים הסוחבים על גבם מערכות אקולוגיות שלמות. זה לא שחשמל מסוכן במיוחד לבעלי כנף, הם פשוט לא ערוכים למערכת המציאות הפיזית האנושית ולכלליה ועל כן מוצאים את מותם פעמים רבות בגלל עמודי חשמל. זה שהמערכת השלמה לא תלויה כולה בתפקודו של בורג אחד זה נכון. זה שכל בורג "קטן" משוחרר בבסיס עשוי להביא לקריסה אם חלוקת המשקל על מבנה המערכת אינה מאוזנת - גם זה נכון.
בקרת הגבולות הבלתי פוסקת נוגעת ליישום המעשי של ערכינו כמו גם תפקודה השוטף של מערכת חיינו. השיח הפנימי בין השכל ללב יגיע לסנכרון עם תחילת הנסיגה על מנת שאת תהליכי החזרה אחורה בזמן ופנימה לתוך תפיסת האחריות וההישגיות שלנו נעשה בתמיכת ונוס שתמקד את תשומת לבנו במרחבו של שבתאי הממוקד מלכתחילה בהסתכלות ארוכת הטווח לעתיד בזמן שמרקורי יעסוק בלמידתו מהעבר עם גדי. מרקורי ו-ונוס הם כלי החיבור המידיים שלנו למציאות החיצונית, הראשון תופס אותה (שכל) והשניה חשה אותה (לב). השמש והירח הם כלי החיבור המידיים שלנו למציאות הפנימית, הראשונה אקטיבית והשני פסיבי, כך שכל הפלנטות האישיות (מלבד נסיגת מאדים בתאומים) נוכחות במולד ירח וזריעת הכוונות של העונה בחללית האם המקורננת. היוזמה מגיעה כדחיפה לטיפוס לעבר פסגות חיינו, כל אחת ותפיסתה, הגדרתה וייעודה האישי. הגדרת מזל גדי כמנכ"ל הגלגל נובעת מגישתו המחושבת והיבשה, אך נטייתנו לזהות את אחריותו כ"קריירה" חוטאת לאיכויותיו השורשיות של ארכיטיפ זה הנועד לדאוג לתפקיד האב והפנימי, זה האחראי על השרדותנו ושגשוגנו הגשמי, אם דרך חינוך או פירנוס, הבטחון שלנו במציאות החיצונית היא מנת חלקו של ארכיטיפ האב. בירח המלא של עונת גדי אנו זוכות שנה אחר שנה לשיא הארת גופנו הרגשי מביתו, הירח המדומה לתפקיד האם הפנימית אחראי להזנתנו ובטחוננו הפנימי, יחד ציר האחריות ההורית של גדי-סרטן מלמד אותנו כיצד להיות הורים טובים יותר עבור עצמנו וכמובן להכיר בשורשי קיומנו גם מול הורינו החיצוניים הביולוגיים והסמליים בחיים אלה.
הירח בגדי מוגבל, הוא נמצא בנקודה הרחוקה ביותר מביתו ומכאן שוכן באנרגיה קוטבית לטבעו דבר היכול להביא כל פלנטה לתחושה מגושמת, עבור הירח האינטואיטיבי מדובר בעצירות רגשית. בנפילתו בעקרב הירח נטול כלי התמודדות הרמוניים, בגדי הוא מקבל שפע של כלים מעשיים, אך אופן השימוש בהם הפוך במהותו להתנהגותה הרגשית והפסיבית של הלבנה. העיסוק בהשרדותנו הפיזית הוא האיזור הרחוק ביותר מהזנתנו הרגשית, אך עבור מי שבעלת ירח גדי זוהי שפת הבטחון הבסיסית ביותר ובלעדיה המצב הרגשי הפנימי נעשה כאוטי, נטול אמפתיה ועם הקרניים של שבתאי - אף אכזרי.
המקבץ מרכז כל כך הרבה מהאנרגיה המידית שלנו בקרני הגדי המפלסות בחדות ויציבות את שבילן דרך תנאי השטח הקשים והעוינים ביותר, פלוטו בסוף המקבץ מתכונן לכניסתו הראשונה לדלי במרץ הקרוב, אליו יכנס סופית רק בנובמבר 2024, כך שאמנם יש לנו עוד זמן להפיק את לקחי הטרנספורמציות שחלו בשורשי קיומנו הפיזי ב16 השנים האחרונות אך המסרים המרכזיים כבר כאן.
פלוטו מלמד אותנו איפה נמצאת העוצמה הגולמית האדירה ביותר בתת הכרתנו, על מנת להתמיר את היצר הגולמי לכדי יצירה שלמה ויציבה עלינו ללמוד לשלוט באותו כח בהתאם לטרנספורמציה שעלינו לעבור, בגדי ההתמרה היא מפירצה לגבול. ההכלה הירחית ההפוכה לדחיפתו של גדי מזינה את הפגיעות הרגשית שלנו בסבלנות, רחמנות וקבלה גבוהה של תקיעות, כל אלה עשוים להרגיש נעדרים בירח חדש זה למי שלא מזהה את החמלה הרבה השוכנת בביקורת השבתאית, הקרניים החדות נועדו לדחוף אותנו החוצה מהרחמים העצמיים אל נחישות. זאת לא ניתן לעשות בליטוף.
בינוניות נראית לגדי כמו כשלון, הוא תמיד יחפש להתעלות מעל עצמו, להגיע לגבהים חדשים, הישגים גדולים יותר ובכך לבנות את שמו וערכו גם מול החברה, שפת האהבה שלו יכולה לעבור כניהול הסביבה וירידה לחייהם, אך עבורו זוהי מלחמת השרדות נגד מגבלות הזמן והמרחב וברצונו לקדם את סביבתו באותו האופן, שכן אמנם דרכו של הגדי היא עצמאית, אך גדי בריא שמח לראות את אהוביו מטפסים לעבר פסגות חייהם וכליו המדויקים להפליא של אדון הקארמה (שבתאי) מאפשרים לו לזהות את שלד המערכת של האחר, שגם אם שונה בתכלית משל הגדי, חוקי הזמן והמרחב חלים על כולנו באותו האופן, הוא פשוט מבין את שורשם יותר מיתר הגלגל, מה שעוזר לו להתגבר על ההבדלים של יתר המבנה האישי של האחר.
מלחמת האור בחושך של חג החנוכה מהווה פרקטל לזמני חורבן מערכתי פרקטי (גדי), האור שהאש המחרבת חושפת בפנימיותנו היא החסד, היא השמירה והחכמה שניתן להפיק ולתעל כדי להפוך כל אסון לנס. הירח במרובע ליופיטר ב0°15’ טלה כהרגלם של מרובעי יופיטר מביא מבחן אמונה אדיר - המתח נוצר בין גבולותינו ליצרנו, הירח החדש בגדי רוצה לחפור עמוק בעוד שיופיטר בטלה מבקש ללמוד על טבעו של היצר. מעברו של יופיטר בדגים הגיע לקצו ב20.12 באופן רשמי (עד הפעם הבאה ב2033) לאחר שטבל פעם אחרונה במי וחכמת הדג הגדול.
המעבר מאלמנט המים לאש נקרא באסטרולוגיה הוודית גנדנטה או "סוף הקשר" (GAND=קשר, ANTA=סוף), זהו מיקום (5 המעלות הראשונות של מזלות האש הוודים) שנחשב מסוכן, שכן מזלות המים נוגעים להקשרותנו הרגשית למציאות הפיזית ואלה נחשבים הקשרים הקשים ביותר לפתרון עבור מי שמכוונים לתרגל חוסר הצמדות (non attachment) בשם ההארה. ה"קשר" (knot) הוא סממן קארמתי, מעין גבול בין צמצום להתרחבות, הוא שחרור ההיאחזות ומכאן באופן טבעי סובב סביב חורבן, שליטתו של קטו (זנב הדרקון) באיזורים אלה בולטת במיוחד מה שמחזק ומעצים את תהליך ההפרדות מנסיוננו הארצי והתמרתו לבינה רוחנית. הגבול בין דגים לטלה הוא הקשר החזק ביותר ומכאן התרתו מאתגרת במיוחד, המעבר מעיסוק עמוק ויסודי ברבדי המציאות הנסתרים ליצרי הפעולה, הלידה מחדש והגבורה ההכרחית לכל עיסוק רוחני מצריך מאיתנו לשחרר, לבטא, ליזום יצירה שעשויה להדמות ל"יש מאין" אך למעשה נובעת מתהליכים רגשיים (וחבויים) המתנהלים בכל עת, כך שה"אין" ממנו אותו "יש" מגיע הוא למעשה רגשי ולא "לא קיים", פשוט לא פיזי (עדיין).
הירח האינטואיטיבי ויופיטר הפילוסוף נקראים שניהם צדיקים במסורת העברית; יופיטר נוגע להתרחבות, לחסד ולחכמה בעוד שהירח הוא בעל אנרגיה דואלית של מילוי וצמצום ושורשו נקרא יסוד, שכן ללא תנועתו המחזורית מנגנוני ההיטהרות שלנו עצמם אינם יכולים להיות תקינים, בדיוק כפי שאישה שמערכת הרבייה שלה חולה מרגישה בכל דמה ועצמותיה ובכל רבדי קיומה, מהפיזי לרגשי, מהרוחני למנטלי, שהבסיס שלה "דפוק". הירח החדש שולף את קרני הגדי החדות שלנו על מנת שנוכל לפלס דרך החושך הגדול של זמנים אלה, בין אם ברמה העונתית או האנושית, הוא מבקש לאתר את אותם גבולות רגשיים שאינם מוחזקים כהלכה ולחזק אותם, להזיז אם יש צורך ולדאוג שימשיכו לקיים את מערכתו השלמה באופן ריבוני. יופיטר בכניסתו לטלה לוחץ על הקשר הקארמתי שבין שחרור ההיאחזות מהאגו ללידתו המחודשת, המוות ההכרחי בנקודת האיפוס של דגים-טלה הוא רוחני, מטאפורי, אך אין ספק שעבור רבים ורבות מאיתנו הוא מרגיש טוטאלי ואף פיזי מאוד. כדי שנוכל לאפשר למעברו של יופיטר בבית "העצמי" להיות שיעור עמוק ומפתח של הגורו/הצדיק עלינו להיות ערות ומוכנות לעמוד על רגלינו ומאחורי גבולותינו, שכן גם אם ניתן לשנות את אופן ביטויים השלם, אם מהותם ראויה ועודנה רלוונטית אל לנו להחריבם.
החורבן מתבקש, האם תדעו לשים את גבולותיכן הרגשיים כעדיפות עליונה בשבועיים הקרובים? הירח המלא בסרטן (7.1) יאיר על ביתנו הרגשי, על ההזנה והאינטימיות ההכרחית בינינו ובין סביבתנו על מנת שנוכל להרגיש שגבולותינו מכובדים במלואם, אך במידה וגבולות מסוימים נחצים שוב ושוב במהלך חיינו יש לבחון אותם מחדש, בדיוק כפי שסבתא שבתאי אוהבת בגדי.
גבולות רקובים או נטולי הצדקה יתמוטטו, שכן אם אינם משרתים אותנו במלואם (גם אם תודעתנו רוצה בהם) נגזר עליהם להחצות שוב ושוב, זהו סממן לגבול שאינו מוצב כראוי, או פשוט אחד שאינו רלוונטי, זאת לבנו ותת הכרתנו ישדרו לנו מהמציאות סביבנו בעונה זאת ובפרט מרגע שמרקורי יתחיל את נסיגתו בגדי ב29.12. על מנת שיכבדו את גבולותיכן עליכן לכבד את אלה של האחר. על מנת שיקחו אותך ברצינות עלייך לקחת את עצמך ברצינות קודם כל. אם הצבת גבול אך אפשרת את חצייתו, מה לומדת סביבתך על אותו גבול? שאינו קיים.
כירון מסיים את נסיגתו (כ45 דקות לפני מפגש הירח והשמש) שארכה 5 חודשים (מאז 19.7) ובמהלכה התמקדנו ברפואת היצר, החלמת הדימוי העצמי והטמעת שיעורי הריפוי האישי שאנו עוברות עם כירון בטלה מאז 2018. כל נסיגה בטלה מאפשרת לנו להחצין את השיעורים הנלמדים, משום שעבור מאדים התנועה הסדירה ממוקדת עצמי, כך שבנסיגתו זו דווקא הסביבה שזוכה לרפואה המגיעה מהחלמתנו האישית (בדיוק כפי שהחצנת דעותינו כעת בנסיגת מאדים בתאומים מעודדת). ההחלמה של כירון בטלה מעודדת ביטוי עצמי יצרי בריא והרמוני, אם תשוקה או כעס, תנועה או יוזמה, את כולם יש דרך לבטא, לא משנה כמה מפחידים ונתפסים כשליליים. כירון בטלה מראה לנו על הקשר בין פיצוץ להדחקה, שכן את יצרו המתפרץ של מזל האש של מאדים לא ניתן ואין סיבה לכבות. האש של טלה היא לא אחת הרסנית במיוחד שכן אין לה יכולת לשמר את עצמה, להבדיל מהאש של אריה (שליטת שמש, אש נצחית) ושל קשת (שליטת יופיטר, אש רוחנית), ומכאן אם לא תהיה יציבה ומדויקת מספיק - פשוט תתפוגג. עם זאת, במידה ונעצרה האש בשלבי התעוררותה המוקדמים, אם דיכאנו את הדחף הטבעי והבריא מכל סיבה שהיא, האש לא נעלמת לשום מקום - היא שורפת מבפנים.
שחרור נסיגתו של כירון בסמוך לכניסת יופיטר לטלה מצביעה על חשיבות מפגשם בתחילת האביב (12.3), אז הלוחם הפצוע (כירון) יפגוש בגורו היצרי (יופיטר בטלה) ובכך יזכה לרפואה שבעיקרה נוגעת לשינוי תפיסתנו הרוחנית של אותו יצר, עליו נלחמים אור הבריאה ואש החורבן, ממנו יכולים להווצר חיים, אך ללא שליטה עצמית עשוי גם לקחת אותם. נסיגת מאדים בתאומים עוזרת להבין את הדואליות השוכנת בכל רעיון ובכל מערכת שנועדה לתעל את היצר להמשך בנייתנו ושגשוגנו, זכרו שמערכת בה לפרט אחד ההשפעה הגדולה והמשמעותית ביותר על יתר מחלקותיה היא פירמידה ותפקודה יתבצע אך ורק בהתאם לרצונותיו, לתפיסותיו, לערכיו ולגבולותיו של אותו פרט בראשה. יצאנו ממצרים, שוחררנו מתודעת העבד הפיזי, חנוכה הוא חג של התנגדות יהודית לכיבוש הפגאני המושחת, זה שניסה בכל יכולתו לנתק אותנו מזהותנו, אותו אחד ששרף את ספרינו הקדושים בכל הזדמנות, אותו אחד ש"שולט" (מערכתית) גם היום במרבית העולם הפיזי, ממזרח למערב, זה תמיד אותו תמנון. כאן עבודתו הקשה של מזל גדי באה לקדם אותנו בעונתו וחודש טבת, מי שיודע איך להניח את יסודות המבנה יוכל לעמוד גם בראשו - מי שיודע רק לחלק פקודות לעולם לא יזכה למערכת ריבונית, שלמה ובריאה. אלה הם שורשי ההצלחה, לא משנה אילו פסגות ברצוננו לכבוש ומהי תפיסת ההישגיות שלנו, על מנת להגיע לצמרת יש לדאוג קודם כל ולפני הכל לשורשים, לבסיס, ליסוד
שחררו היאחזות בפצעים הנוגעים לכח רצונכן.
רפאו גבולות חולים ולא מתפקדים.
הסירו מחייכן גורמים מחריבים.
הסתכלו בעיניהם של מי שמבקשים לדחוף אתכן בכוח לשרת מערכות, מבנים וגבולות שאינם שלכן ואינם לטובתכן.
וזכרו, זוהי נחישותו של הגדי המאפשרת לו להגיע לגבהים המופרכים ביותר, ההתמדה, הגמישות המעשית והיציבות התודעתית הן אלה שמאפשרות לקרניו לפלס דרך החושך ולחלץ עוד ניצוץ.
מי שעובדת קשה מרוויחה, מי שדואגת לתפקוד והזנת מערכותיה וגבולותיה מגיעה רחוק.
הכל עניין של זמן, של מרחב ושל כח רצון שעבור הגדי עשוי בזלת, הלאבה והאש הנוזלית של קשת הופכת בן רגע לאותה בזלת (או אובסידיאן) של גדי, אך על מנת לבנות מאותה בזלת בית - עלינו לפעול, לשבור, לחפור ולהניח את היסודות, כל אלה לוקחים זמן ומצריכים מרחב ראוי.
האם המרחב שלך ראוי לבניית בית?
היו שמש והאירו את סביבתכן, אם לא תעשו זאת הסביבון הפנימי יתחיל את הקפותיו ומהלופ הזה יהיה לא פשוט (אך לא בלתי אפשרי!) לצאת.
שיהיה לנו בהצלחה וחג אורים שמח!
Comments