עונת קשת נפלאה לכולן,
הירח המלא יאיר את ברכתו במעלה ה16 של מזל תאומים ביום ה' הקרוב ה8.12 בשעה 6:07 בבוקר זמן י-ם.
נצא לדרך?
הירח בתאומים (אויר משתנה) בצמידות צפופה למאדים הנסוג מביא להבשלה של זריעת הירח החדש בקשת מלפני שבועיים ובכך מראה לנו על כוחה של התפילה והכוונה האינדיבידואלית לשבור את המחסומים התודעתיים העקשנים ביותר דרך אמונה עצמית פורצת גבולות.
- קטבי הירח במעברם על ציר (מזלות משלימים/הופכיים) במהלך 18 חודשים מאיצים את פירוק הקארמה (קטו, דרומי) ואת הגשמת הדהארמה (ראהו, צפוני) הקולקטיבית, מתחילת מעברם על ציר שור-עקרב אנו רואות את תהליכיהם המועצמים של שליטי מזלות אלה.
ההפעלה העמוקה לה מאדים זוכה בשנה זאת מאלצת אותנו להתמודד עם פני היצר המרוסן והפראי גם יחד, בזכות נסיגתו הארוכה ותקופות הצל האיטיות שלה, בחצי השנה האחרונה חלף ב2 מזלות בלבד וכעת נמצא במעברו הארוך השלישי (שהחל בסוף אוגוסט ויסתיים רק בסוף מרץ).
7 החודשים האחרונים מאז נולד מאדים מחדש בביתו (טלה) היתה רווית התמודדות מול יצרינו ועיסוק מוגבר בזהות האינדיבידואלית שלנו, בפעולתנו (טלה), בערכינו (שור) ובהקשרי תודעתנו (תאומים) על צדם הלוחמני (נסיגה), כך ששווה לכולנו לחזור בזמן בתודעתנו ולבנו על מנת לזהות למה ייחלנו בזמני הזריעה של עונת תאומים ומהו הלבלוב לו אנו זוכות בעונת קשת.
הירח החדש בתאומים מסמל במסורת העברית את איחוד יוסף (הירח) עם אחיו (בתאומים) ואביו יעקב (עם השמש), האחרון ב30.5 היה זריעת הכוונה המקורית שהתרחשה בצמידות (9°) להתגשמות ירח מלא זה (16°), בסמוך ובמשושה להצתת האש של מאדים בביתו עם יופיטר בכניסתם לטלה, לאחריה הגיע גם מפגשו המפואר של מאדים היצרי והגיבור עם אורנוס וראהו בשור בקיץ, מפגש שנועד לבעוט את תפיסת החומר, הערך והגשמת הפריון שלנו קילומטרים קדימה בהתפתחותם, זעזוע משחרר, פתאומי אך עם זאת זה לו ייחלנו זמן רב.
הירח המלא בתאומים עם זאת מסמל את עיכוב הגאולה, פירוד בין האחים ושורשי החורבן (פרקטל להתמודדותנו הישירה בזמני סרטן/תמוז ואריה/אב), בצמידות לנסיגת מאדים בתאומים המלחמה שזכורה מהבית מגשימה עצמה ישירות מתת המודע, המחזיק את המטען הרגשי (ירח) הקשור בארכיטיפ התלמידה הקוסמית (תאומים) בחיינו, שינוי הצורה המנטלי מתבצע בדרכי ההקשרות שלנו לאחרים, תקשורתנו איתם כמו בבסיס ההקשרים המופשטים התודעתיים שבשכלנו, שכן אלה הם כליו של מרקורי שליטם של תאומים ללמד ולרפא.
חיבורו של התלמיד הקוסמי לבית ה3 הטבעי משתקף ישירות מהמבנה השגרתי של תודעתנו המגדיר את שדה הקרב של נסיגת מאדים (יצר, אגו, רצון) בתאומים, זהו מרחב מבוסס הגיון ופחות יצרי עבור מאדים הקרבי, מפגשו עם הירח המלא (הטהרות רגשית) מול השמש בקשת (האגו הרוחני) עוזר במקצת לשחרר מהלחץ התודעתי לו אנו נתונות, אקטיבית ופסיבית, שכן נסיגת מאדים מביאה את סערת המוחות החמורה ביותר בתאומים, אך גם זו המפרקת, מארגנת ומבדילה את יצרנו ובזאת מדייקת את כוונתנו כתוצאה מבגרותנו ולמידתנו הנוספת.
"תַּאֲוַת עֲנָוִים שָׁמַעְתָּ יְהוָה; תָּכִין לִבָּם, תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ."
תהלים י' י"ז
התיקון על הפירוד הוא האיחוד, אך האיחוד הממשי נועד להתקיים רק בגאולה, עד אז נדמה לעתים שנותרנו נטולות כלים להשפיע על המציאות, הגשמית והרוחנית גם יחד, זו שלעתים מרגישה עבור הקיום האנושי כמו המחלקה הנמוכה ביותר בבריאה בדיוק מפני הפירוד האדיר לו אנו נתונות. הדבר מוסבר במסורת העברית ובמסורת הוודית בדיוק כך, אנחנו אכן במחלקה הנמוכה ביותר בבריאה, אך גם לה מחלקות פנימיות, מבחינה זו אנחנו ברבדיה הגבוהים של המערכת "הנמוכה" אשר גובהה לא מעיד על חשיבותה או שלמותה, רק ערכה הבלתי מובן במלואו לתפיסתנו האנושית והמוגבלת. אלה צדיקי המערכת האסטרולוגית, יופיטר והירח המלמדים אותנו על כוחה של כוונה ומכאן של תפילה, ירח זה מביא לבשלות מסוימת בהבנתנו את כוח הרצון המנטלי שלנו ויכולתנו לתעל אותו למטרות גבוהות וראויות (שמש/עונת קשת) ולהביא את כלל הוויתנו לאחדות מלאה (יופיטר בדגים) .
השמש בקשת מרוכזת בעצמה (כמו ביתר מזלות האש), עבור האיכות המשתנה של יופיטר המיקוד העצמי דינאמי ורוחני ומתאים עצמו לנסיון היציר(ת)י החיצוני.
אם זהו מבחן אמונה - למי את מאמינה?
למי הסמכות על תודעתך?
מהי ריבונות יצירתית והאם היא בעלת ערך? איך את מתנהלת מול היצר, שבעצמו משתנה ללא הרף בעונת קשת, איך את מסבירה את התעוררותו, מהו הסיפור שאת מספרת לעצמך? ונוס ב27° קשת בצמידות למרקורי ב1° גדי מפעילים את הגבול בין הפילוסופיה הרוחנית ליישומה הגשמי, גבול זה שואף לגעת בשורשי ההוויה והחוויה החיצונית על מנת לגעת בנקודת האמת החבויה מתחת לסיפורי חיינו; הסיפורים של ונוס בקשת נוגעים לאהבת החופש שלה, הניתוח של מרקורי בגדי מתבצע בהתאם לגבולותיה המשמרים, אלה המאפשרים לשחרור לבה להתרחש ללא אובדן קשר עם המציאות הפרקטית שבהחלט מצריכה מאיתנו ניהול עצמי ואחראיות מעשית ביותר לשם בריאות גופנו ורוחנו גם יחד. הדרך של גבול קשת-גדי לטהר ממערכת הסיפורים את מגוון השקרים שחודרים אליה היא אחת של חורבן, של דלות, של אובדן, של משבר אמונה. פריצת האמונה של קשת היופיטרי אמנם מרחיבה את לבנו ותודעתנו, אך במפגשנו עם המציאות הפרקטית וצמצומה בגדי השבתאי נלמד שלא כל המסקנות אליהן הגענו ראויות להוות חלק ממערכת ההפעלה הארצית שלנו, לפעמים לא עכשיו, לפעמים לא ככה, לפעמים לא בכלל.
השכל המצמצם עוזר להבדיל את אמונותיו היציבות של לבנו המתרחב מבין אלה שאם ברצוננו לייצב ולהטמיע גם ברמה הארצית והגשמית עלינו לעבוד, להתאמץ, להתעלות מעל יצרנו עבורם ולתת לזמן ולנסיון לעשות את שלהם בדרך להשלמה, אם נעמוד בכך. אם ננסה להטמיע בחיינו הארציים רעיונות רוחניים לא בשלים, בין אם כי איננו מוכנות או כי הרעיון אינו שלם, נלקה בעיקוף רוחני, כמה שהרעיון יותר נשגב כך הדיסוננס עם המציאות ירגיש באדם כתרמית, שקר, מוות, אם נכעס על עצמנו שאיננו מצליחות לחמול על אחר, זהו דיסוננס קלאסי, במקום להתבונן בשיפוט ובהאשמה העולה בנו כלפי עצמנו על שאיננו "מושלמות" אנו ממשיכות להתרכז באחר, מפספסות את שורש ההגנה העצמית הלקויה החבויה מאחורי הכעס. את הטמעת האידיאלוגיה שלנו בדרכנו אנו תחילה עושות מול עצמנו, שכן אחרת המשחק החברתי הופך להשלכה אינסופית ולצערנו הרב אנו חיות בחברה אנושית שנוטה להלל התנהגות מסוג זה בדיוק כך שאם לא נתעורר בעצמנו למעגלי ההשלכה וחוסר לקיחת האחריות הרוחנית והמעשית שלנו על עצמנו, אף אחד לא יוכל להעיר אותנו. כולם ישנים עמוק. התפיסות שלנו של יצר, אגרסיה, מלחמה והגנה מועמדות במבחנים רבים בירח מלא זה, החייל הפצוע חוזר לביקור בשכונה בה גדל והפלאשבאקים לא נוגעים רק להתנהלותו מול סביבתו הציבורית המידית שהשפיעה על עיצוב תפיסת עולמו, אלא גם על חיי הבית הפרטיים שלנצח יהוו שורשי התפתחות תודעתו, דואליות הפנים והחוץ בזהותנו מסבירה לכל אחת ואחד מאיתנו את עצמה ברמה האינדיבידואלית, האם אתן מקשיבות לה? הזהרו מלהדחיק את פניכן המכוערים לתת המודע, מאחר ובזאת רק תיצרו עוד שעיר לעזאזל פנימי ובלתי מודע אליו ילך כל החושך של האגו, בעוד שמצבכן הער יזכה להנות רק מהאור והרווחים של הנשמה. דרך מהירה לפיצול אישיות כבר אמרנו? (כן)
הסיפורים הממוחזרים על השורשים מהם צמחנו לא יוכלו להמשיך לשרת אותנו, לא באותו אופן שסופרו עד כה. דפוסי הווכחנות הפנימית והפער בין כוונה לתוצאה יזכו להתבגרותם ברגע שנשחרר את אמונותינו ביחס לאופן שבו התנהלו האירועים, בעיקר מול דמויות נשיות, מזינות וירחיות כמו גם חונכות, רוחניות ויופיטריות, אותן אמונות נובעות מהאופן בו אנו תופסות ומנתחות את פרטי התרחשויות העבר המעשיים, אך כך אנו בונות את מערך האמונות הרוחני שלנו (לא מעשי, יצירתי) כלפי אותן אנרגיות מופשטות ואובייקטיביות (הזנה, חניכה, למידה, בטחון) שעברו דרך חוויות ואירועים סובייקטיביים. אתן מבינות, זה לא בדיוק האיך כמו הלמה. השדרוג לא נועד להתבצע רק באופן בו אנו תופסות את העבר, אלא ישירות מול האמונה שלנו בעצמנו, שכן אמונתנו בעצמנו תמיד נשענת על נסיון החיים המעשי שלנו משום שהיא תמיד מתחשבת בנקודת הפתיחה של חיינו, הכיוון שאליו נשלח החץ. לכולנו יש מגבלות תקשורתיות כאלה ואחרות, יש את המולדות ויש את הנלמדות, כך או כך ביכולתנו להתגבר עליהן או לכל הפחות ללמוד להתנהל מולן באופן מכבד ואחראי יותר עבורנו ועבור סביבתנו הקרובה. הטבע האנושי הוא מוגבל, כך הוא טבעה של שפה. הגבולות מאפשרים לנו להבדיל בין דבר אחר לאחר, כך שבשורשם הם מצמצמים. עם זאת אלה דווקא הגבולות המצמצמים של השפה האנושית ההופכים יצירה בעזרתם לדבר מהנה כל כך עבור המוח האנושי (ומרקוריאנים בפרט), אנו מבינים אינטואיטיבית שהעבודה עם מילים, אם שיחת טלפון או רשימת מכולת, מפעילה בתודעתנו את אותו כח מבדיל הבוחר מילה אחר מילה ויוצר מהן משפט שלפחות נועד להיות מספיק קוהרנטי על מנת שיובן גם מחוץ להגייה עצמה, אם זוהי לא עדות לאיכויותיו הרוחניות המפותחות ביותר של המין האנושי ברמה שחוצה זמן ומרחב אינני יודעת מה ישכנע אתכן שקיומנו במחלקה הנמוכה הוא כבוד אדיר . כל עוד לא לקחנו אחריות על ניהולנו העצמי האופן בו נדבר לעצמנו יבוסס רק על חוויתנו כילדות, אך גם כשכן בחרנו לקחת פיקוד על השיח הפנימי שלנו תמיד ישאר קצת דומה לתבניתו השורשית (באופן מודע או אינטואיטיבי) מאחר וישנם גבולות שורשיים (תודעתיים ורגשיים) שממשיכים לשרת את טובתנו הגבוהה, האותנטית וארוכת הטווח גם בבגרותנו, גם אם לפעמים בילדות לא היו נעימים, גם אם בעבר חיפשנו להפטר מהם ושנאנו את חלק זה בזהותנו, זוהי קארמה וחיבורה העמוק והמסתורי לגנטיקה הביולוגית האנושית.
במידה והאתגר מגיע דווקא מבחוץ, וזוהי התקשורת עם אחרים בקרבתנו שמהווה עיקר הפלאשבקים, זכרו שאתן לא חייבות לשמור בחייכן את מי שמסרב לקחת אחריות על עצמו ועל רגשותיו, התאמה אידיאולוגית (שמש+ונוס קשת) לא בהכרח הופכת להתפתחותה של אחווה רגשית (ירח+מאדים תאומים), הכל הכל טמון ביישום.
קנייה ווסט המריונטה /אליל השקר הראשי; הירח ומאדים (16°) מפעילים אצלו את יופיטר (14°) והשמש (17°) בתאומים, השמש את נפטון (14°) הנסוג בקשת וכמובן שבתאי (20°) בדלי מול שבתאי (12°) באריה של קנייה. לא היה לו סיכוי, הם היו לוקחים אותו לפרופגנדה שלהם בין כה.
לשני אנשים יכולה להיות תפיסת עולם רחבה דומה, דבר שיקרב ביניהם, אך רק כוחו של הזמן (מרקורי גדי) יגלה האם ההתאמה היא יציבה, יישימה ומעבר לרעיונית. שני אנשים יכולים להסכים על כך שאין זה מוסרי לרצוח, האחד לא יכלול פסיקת עונש מוות בבית דין ממסדי, האחר אולי יאמין שבשם דתו מוטל עליו לרצוח את הכופרים, אך מלבד זאת רצח הוא פסול ובניגוד למוסר התקין, כמובן. ברמה הרחבה, שניהם מסכימים שרצח הוא חטא, פשע, אך אצל כל אחד הביטוי של תפיסתו הגבוה דרך ראייתו הארצית יתנהל קצת אחרת. ואם יכנסו שני אלה לויכוח, כל אחד יאשים את האחר בצביעותו על כך שמתיר רצח מסיבה לא מספיק טובה, שניהם יראו מגוכחים ביותר למרביתנו, שכן גם אלה שיזדהו עם תפיסתו של אחד מבני האדם ההיפותטיים האלה יזהו את האירוניה שבשורשו של ויכוחם. נוכל גם להבין אותם במידה ויבחרו שלא להשאר חברים לאחר שגילו על פילוג זה בדעותיהם, לא כי זה הדבר הנכון בהכרח לעשות, אלא בגלל שאנו מכירות את ההתנהגות המאוד מאוד אנושית של דבקות במי שמרגיש קרוב אלינו תודעתית, רוחנית ורגשית, כמו גם סקרנות כלפי מה שזר, זוהי הקרקע ממנה צמחו שכלנו ושפע שפותינו בפרט. זה שרבים מאיתנו לא מסוגלים לנהל שיח של יותר מ4 משפטים עם מי שהם לא מבינים או לא מסכימים איתו על הכל זה גם נכון, אך זהו המצב האנושי הנוכחי וכדי לשנות אותו עלינו להבין בסיס שורשי זה משום שהוא זה שעליו כל קליפות הבורות יושבות. אפשר לפגוש את ההופכי לנו בשיפוט ומרירות (ולא אאשים אתכן על כך כלל) ואפשר גם לקבל את האמת המורכבת של ה"אחדות" אליה כולנו כל כך מכוונים. אותה אחדות אינה מורכבת מעדר של כבשים נטולות חשיבה וביטוי עצמאי, כל פרט באותה "אחדות" הוא אדם בפני עצמו, מורכב ומלא בסיפורים. כשאיננו מכירות את הסיפור קל יותר לשפוט, לנתק עצמנו ולראות באחר את שיא ה"אחרות" המתקיימת מחוץ לגבולותינו. כשהסיפור מוכר הגבולות התודעתיים, הרגשיים והיצריים מתחילים להטשטש, כמה שקרוב כך נטול גבולות. הדמוניזציה למה שאיננו מבינות כפרט וכקולקטיב נוטה להתמקד בדיוק במה ומי שזקוק להכי הרבה עדינות, עלילת הדם שאנו מספרים על מי ש"הפוך" מאיתנו יכולה לבוא בצורת האדרה כמו האשמה, בעלילת דם טובה וארוכת טווח (לא דבר טוב) יש הרבה משתיהן. אבל מה קורה כשהשעיר לעזאזל עולה בהיררכיה החברתית, מה קורה כשהדחוי, הזר, זה שספג את כל השלכות החושך של הקולקטיב, לפתע מקבל את הערצת אותו קולקטיב? מה קורה כשמי שכל חייו רגיל לחיות בחושך לפתע זוכה לחשיפת האור האינטנסיבית ביותר? והאם יהיה זה הוגן לצפות ממנו לדעת אינטואיטיבית מה לעשות עם כל כך הרבה כח השפעה, אם כל מה שאי פעם הכיר היה דינמיקה של שייכות חיובית נגד זרות שלילית בחברה?
צ'ארלי שין; אופק (1°), ראהו (9°) ויופיטר (28°) בתאומים, ירח (25°) קשת. קוטביות יופיטר-ירח מציתה את האש הפנימית ביעילות רבה אך לעתים מאבדת את יכולתה לפעול בהתאם לגבולות.
נפטון במרובע T משנה צורה לירח המלא שובר את המתח בין השכל הארצי (תאומים) לתודעה הרוחנית (קשת) בשפת החושים הלא גשמיים, אלה דרכם אנו קולטות את זרמי התת מודע (רגשות/אמונות) הקולקטיבי, האינטימי, המקומי והרחב גם יחד.
נפטון הוא מאסטר האשליה, האם הוא מכשף רב עוצמה או ליאור סושרד בסרטון הבטיחות של אל-על? אני בעצמי לא בטוחה, שכן מדובר בפלנטה שהמחקר האסטרולוגי סביבה הוא חדש ביחס לאלפי השנים שאסטרולוגיה כמדע בפני עצמה נותנת עבודה ואני מעדיפה את השורשים, אך דווקא עם נפטון האמביוולנטיות מרגישה הולמת.
נפטון הוא פן חברתי אך גם מערכתי יותר של ארכיטיפ הדגים והמים המשתנים של הבית ה12, בית הניתוק הפיזי והחיבור הרוחני, על כן איכויותיו הכתיות ותיעול מעבריו בבניית והפעלת מערכות שליטה תודעתית מעידות על כלא האשליה שהוא, אך גם על יכולתנו לפרוץ אותו, מאחר והוא מסמל את מעגל הסמסרה של המוות והלידה מחדש על צדו הרוחני והלוגי, לא המעשי.
כלא האשליה הוא הממסד הדתי, הכובל את סמכותו וחיבורו הפנימי של אדם לבוראו לאדם חיצוני, הוא המדיה הרחבה, השוטפת את תודעת ההמונים בסמלים, רעיונות וטקסים שלמים להם אינה ערה.
הוא מערכת יחסים או אמונה הדורשת מאיתנו להקריב את טובתנו האישית הגבוהה והנקייה ביותר לשם המשך קיומה.
הוא הסירוב שלנו לשבור את דימוינו הרוחני על מנת לראות כיצד אנו מקריבות אור לשם חושך, אמת בעד שקר, חיים בעד מוות.
נפטון הוא איש עסקים לא צפוי אך מעיניו קיים הגיון גבוה לכל פעולותיו במרחבים העל חושיים, האינטואיטיביים והסמליים, הוא בעל השפעה מירבית על תת הכרתנו ולקראת ירח זה דרך ספיגת מסריו (תאומים) הוא החדיר עצמו לתפיסת עולמנו הרחבה (קשת) באופן יעיל ביותר.
האשליה היא לא חלום, היא אחיזת עיניים.
החלום נובע מפנימיותנו, האשליה מגיעה מבחוץ.
עבור חלום קולקטיבי נחוצה התעוררות פנימית של כל פרט, עבור אשליה פנימית נחוצה מציאות חיצונית מעוותת.
זכרו הבדל זה בירח המלא ובכניסתנו לחנוכה, שכן עומקי הלוחמה הפסיכולוגית לה אנו נתונות בזמנים אלה רק ממשיכים להחשף.
המרובע לנפטון שיוצא מנסיגתו השנתית נותן קיק מיסטי לירח המלא, הזדמנות נפלאה להתעורר לעוד בריחה מיצרנו, מעצמיותנו, מתנודותיה של תודעתנו שתמיד לומדת עוד, תמיד סופגת את סביבתה ומחפשת את משמעותה בהתאם לה. הצורך שלנו להיות גאות בעצמנו ובהתפתחותנו לאור השורשים המנטליים והרגשיים מהם הגענו הוא ראשוני, הכבוד שאנו רוחשות לעצמנו כתוצאה ממכלול הוויתנו ומצבנו הנוכחי הוא המטרה בשמה גאווה מתעוררת (עקרב-קשת). הגאווה היא רק המניע - המטרה היא כבוד. כבוד עצמי, לכלל הבריאה וכמובן לבורא. השמש בעונת האש המשתנה אגרסיבית, שתלטנית, ההגנה העצמית של צבטות העקרב שמאחוריה מיושמת על כל יכולתה להכאיב, אך המלחמה מתחילה ממקום של הגנה עצמית ממשית, השבת כבודה האבוד של התודעה וגאולת הנשמה כגיבורה בסיפור חייה, מה שהופך את הלוחמה של קשת לישירה ומוחצנת להבדיל מזאת המופנמת והתת הכרתית של עקרב. למי את מרשה לזלזל בכבודך? מתי את מאפשרת חציית גבול זה וכיצד? האם את מסוגלת להגן על עצמך, על שמך ועל תפיסת עולמך מהשפעות מפתות אך לא ממשיות? כבודך העצמי תלוי בכך, לא בגלל איך שהאחר יראה אותך, אלא בגלל איך שתראי את עצמך כתוצאה מבחירה מודעת שתתווסף לקשת חוויותיך ותשפיע עליך לעומק, בין אם תרצי ובין אם לא. המתח של הירח המלא עוזר להתעוררותנו מהכיבוש התודעתי לו אנו נתונות בתקשורתנו עם עצמנו ועם סביבתנו, על מנת לתת לנו מרחב לפירוק המתח, לא יכולה להיות מטרה ראויה יותר מאמונה כדי לצאת למלחמה.
במה את מאמינה -> עבור מה את נלחמת?
מפגשו העוצמתי של מאדים עם מדעני השמיים באביב האחרון ממשיך לרדת לקרקע, פוטנציאל הבריאה הגשמית (שור=פריון) שמפגש זה עורר עודנו מתקיים במרביתו במרחבים המופשטים והרעיוניים של אורנוס הנסוג, אך פרצי הלידה של ראהו מבשרים על הבשלת הצורה שנועדה להתקבל בסוף מעברו בשור (יולי הקרוב) וכניסתו לטלה (קטו->מאזניים), שם יפגוש ראהו את כירון (פצע האינדיבידואליות, רפואת היצר) ובשדה הקרב המארסיאני (כפי שקטו בעקרב מלמד אותנו כעת) התהליכים הקולקטיביים נעשים הרבה יותר בוערים והרבה יותר אישיים. האיום העתיק על פריון החיים נחשף בחצי השנה האחרונה יותר ויותר; חיבורם של פוליטיקאים ישראלים ל"לוליטה אקספרס" של אפשטיין וההתעלמות הציבורית מכך, האובססיה של פוליטיקת המגדרים למיניותם, תודעתם וגופם של ילדים, נתוני ההפלות והלידות השקטות לא עלינו כתוצאה מניסויים בבני אדם, כת הפדופיליה השטנית שמנהלת את משאבי החברה האנושית ושולטת בתקשורת שמטרתה להשפיע על ההמון, האנטישמיות הפסיכוטית שרק ממשיכה להתפוצץ בגולה ובבית כשבראשה עומדים אלה שמחפשים למחוק את זהותנו המאיימת על שורשי תפיסות עולמם, בעיקר מאותן דתות הניזונות משורשי היהדות ומקבלות מהם את תוקפן ואלמלא הם לא היה שום הגיון או הסבר להקשרים הנעשים בבסיס אמונתם, לכל אלה שורש רקוב ורוחני להפליא, שכן כפי שאמרנו בעבר ונחזור ונאמר שוב ושוב הטריק הכי מוצלח של השטן היה לשכנע את העולם שאינו קיים, אלה מאיתנו שטרם התעוררו להכרה בכוחות הטומאה המובילים לעליונות השחיתות על המוסר יתפקחו, אם לא בחיים אלה - בחיים אחרים. ירח זה מסית את המלחמה התודעתית לשורשי הזנתה, החרדה, היאוש, הכעס, לכולם יש תשובה שגם אם לא פותרת את הבעיה לפחות עוזרת לאזן את מערכת העצבים וסערת המוחין, כפי שלמדנו בירח החדש לפני שבועיים, זוהי תפילה. אין עוד מה לעשות מלבד לפתוח את הפה ולבקש אחרת, אך לשם כך עלינו לפתוח את פינו. מי שעוד חוששת מהדרך הנכונה לבקש ולפנות לגורמים עליונים יכולה למצוא את שורשי מבנה תפילת עמה אצל חנה;
תפילת חנה
וַתִּתְפַּלֵּל חַנָּה וַתֹּאמַר עָלַץ לִבִּי בַּה', רָמָה קַרְנִי בַּה', רָחַב פִּי עַל אוֹיְבַי כִּי שָׂמַחְתִּי בִּישׁוּעָתֶךָ. אֵין קָדוֹשׁ כַּה' – כִּי אֵין בִּלְתֶּךָ, וְאֵין צוּר כֵּאלֹהֵינוּ. אַל תַּרְבּוּ תְדַבְּרוּ גְּבֹהָה גְבֹהָה יֵצֵא עָתָק מִפִּיכֶם, כִּי אֵל דֵּעוֹת ה' וְלוֹ נִתְכְּנוּ עֲלִלוֹת. קֶשֶׁת גִּבֹּרִים חַתִּים, וְנִכְשָׁלִים אָזְרוּ חָיִל. שְׂבֵעִים בַּלֶּחֶם נִשְׂכָּרוּ וּרְעֵבִים חָדֵלּוּ, עַד עֲקָרָה יָלְדָה שִׁבְעָה וְרַבַּת בָּנִים אֻמְלָלָה. ה' מֵמִית וּמְחַיֶּה מוֹרִיד שְׁאוֹל וַיָּעַל. ה' מוֹרִישׁ וּמַעֲשִׁיר מַשְׁפִּיל אַף מְרוֹמֵם. מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן, לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם, כִּי לַה' מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל. רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר, וּרְשָׁעִים בַּחֹשֶׁךְ יִדָּמּוּ, כִּי לֹא בְכֹחַ יִגְבַּר אִישׁ. ה' – יֵחַתּוּ מְרִיבָיו עָלָיו בַּשָּׁמַיִם יַרְעֵם, ה' יָדִין אַפְסֵי אָרֶץ, וְיִתֶּן עֹז לְמַלְכּוֹ וְיָרֵם קֶרֶן מְשִׁיחוֹ. (שמואל-א, ב,א-י)
ההתעוררות לרמות השחיתות הרוחנית הבסיסית ביותר לה המין האנושי מסוגל (קטו בעקרב) מביאה איתה באופן טבעי תחושת חוסר אונים אדירה, ככל שצוללות עמוק יותר למחילת הארנב כך נחשפות לעוד ועוד רבדים של עיוות מוסרי, של כאב, דם החפים מפשע וצערם של קורבנות האלימות של הבריאה.
חלקות האדמה והים המזוהמות ושוממות מתאוות בצע, צורות החיים הנאלצות ללא הרף לשמר את קיומם במערכת אקולוגית שפועלת נגד מערכותיהם המושלמות, ובני האדם הנתונים כמובן לשפע זוועות וצרות שלא נדע, כל אלה כאן על מנת שנדאג להם, זהו תפקידנו כזרוע החסד של עונת קשת, האם אנו מקיימות אותו בכבוד?
ההמנעות או ההצמדות להגדרות קוטביות של טוב ורע, אמת ושקר צפה בנסיגת מאדים בתאומים, יכולת התאמת הצורה שלנו לכל רעיון לפחות ברמה המידית והשטחית שלו הופכת את מפגשו של הלוחם עם המאמא של המיינד בירח מלא זה לשיעור אדיר על גישתו לכח חיינו והכבוד שעלינו לתת לו, משום שבלעדיו לא היינו יכולות להשפיע על המציאות מתוך עצמנו, וזה ממש לא דבר להיות אמביוולנטיות לגביו.
חליל ג'ובראן; אופק (7°), ירח (6°), ונוס (8°) בקשת, יופיטר (23° בנסיגה) בתאומים (שמש, מרקורי מאדים בגדי!).
אדם לא יכול להתקיים ברמה הפיזית האקטיבית ללא יצר, כך שאם התנתק מיצרו האינדיבידואלי עליו לקבל את הזנתו ממקור חיצוני.
לילדים ופעוטות (בדומה לחיות וצמחים) יש כח חיים טהור ביותר, שכן ערוצי ההפעלה התמימים של יצרם מגיעים מתחושת עצמי נקייה וברורה, כזו שעוד לא הושפעה מציפיות החברה (ראהו), על כן שעבודם הוא היעיל והיציב ביותר, לפחות מעיני החברה החיצונית - מבפנים שטיפת המוח יוצרת מבוך תודעתי שנועד להסתיר את האמת מפני הילד והאדם הבוגר שיהיה בעתיד, והיא שאינו בטוח בידי מי שמחפש לשלוט בו.
מיניות היא ערוץ המשמש ליצירת חיים והבאת ילדים לעולם, על כן היא אנרגיה עוצמתית ביותר, בעיקר אצל נשים שכן גופנו השלם נועד להזין ולבנות את צורתו הראשונית של ילדנו, לכוון את החץ ובלידה לשלוח.
הטראומה הקשה ביותר היא זאת שעוברים ילדים דרך ערוצי המיניות לפני שהתעוררו מעצמם, זה הזמן שמי שלא נותר אלא להתייחס אליהם ככוחות הטומאה יכולים לא רק להגשים את האשליות השטניות שלהם, אלא לפגוע בענף עוד לפני שהספיק לצמוח ובזאת לעצב אותו בהתאם לעיוות המוסרי שהביא לפגיעתו מלכתחילה. כך שלא ילחם, לא על כבודו ולא על כבודם של אחרים ובתקווה שאף יאמץ דרך דומה מפאת חולשתו.
הנסיון לרכך דרך הקהילה הלהט"בית פדופיליה ולארוז אותה בקופסה אקדמית אינו חדש, ההצלחה לה חולי הנפש זוכים באקלים התודעתי והרגשי הנוכחי גם לא מפתיעה.
כשאמת כל כך סובייקטיבית, ואין טוב ורע מוחלטים, מי אנחנו שנשפוט או נפסול את האחר?
ובכן, שיפוט האחר הוא אמנם לא מעלה חיובית אך הוא מורשה ואף רצוי במצבים בהם אדם מהווה סכנה ממשית לסביבתו. הנסיון לשכנע אותנו שאין כל פסול במשיכה לילדים לא נוגע למתיחת גבולות החמלה שלנו, אלא לגבולות הטיפשות והמניפולציה הרגשית לה אנו רספטיביות כל חיינו מהמערכת.
עלינו לשאול את עצמנו מי מרוויח מקידום אג'נדות מסוימות, מי רוצה להשפיע על תפיסת עולמנו ומהי המטרה?
המלחמה על כבודם של שורשי זהותנו כקולקטיב מתנהלת ברמות שונות במקומות שונים, לפרסיות נמאס מהחיג'אב, בן גביר צועק עליי בשלטים בשכונה לא לשכוח מי בעלי הבית (השם, יא דבע), דוחפים לנו סיפורים על הפריות מטורללות כדי לטשטש את גבולות הסמכות הגנטית וההורית, בסיס ההגיון העומד מאחורי קיומנו הפיזי מאוים, ומי מאיתנו שלא מרגישה את עצמה תחת מתקפה כנראה נמצאת בצד התוקף.
"אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך שמחה של מצוה וכן לא יפטר אדם מחברו לא מתוך שיחה ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר הלכה שכן מצינו בנביאים הראשונים שסיימו דבריהם בדברי שבח ותנחומים..." (תלמוד בבלי / ברכות ל"א א')
תמחלו לי על שאין לי איך לשפר את המציאות עבורנו בחפירה אסטרולוגית (כנראה שעם הטבע הדגי שלי גם אם הייתי יכולה הייתי מעדיפה לשתות 4 נס קפה ולנמנם ישר אחרי), המסר שלי אלינו בשיאה של עונת קשת ולכבוד חנוכה שמעבר לפינה הוא לזכור מי אנחנו. המלחמה על כבודנו היא לא דבר זר, אך במסורתנו גם לא הדבר הכי טבעי. כעם של עבדים נאלצנו לנדוד במדבר 40 שנה (זמן ונוס/לב/נצח) על מנת לעבור סוף סוף את הטרנספורמציה המינימלית ההכרחית לזכיה בחזרה לנחלתנו המובטחת, שורשי זהותנו. היציאה מתודעת העבד לה הלב אחראי (ונוס) לא הופכת אותנו אוטומטית ללוחמות שנועדנו להיות בסופו של יום, גם משה עשה תחילה כל שביכולתו כדי להתחמק מייעודו, זאת אחריותו של יצר החיים שלנו (מאדים) והאופן בו אנו מתעלות אותו לשם קידום עצמי. אם הידיעה שאנו נמצאות במלחמה על זהותנו לא תהיה לנו נגישה וזמינה ברמה היום יומית והמידית, נעז להוריד מגננותינו ובזאת חס ושלום נאפשר ספיגת רוע, בלבול ושחיתות מוסרית מבחוץ ונתאים את צורתנו המנטלית אליהם. כל עוד אנו משאירות את תת המודע שלנו כחייל בודד בקרב מול כוחות השליטה התודעתית אנו למעשה פועלות מחוסר אמונתנו ביכולתנו לעמוד מבחירה ובערות מלאה מול גורמים אלה המאיימים על בטחון נפשנו. אם מערכות מופשטות, זכרונות מהעבר או מערכות יחסים עדכניות, עלינו להתעמת עם צלנו ולעמוד לצדו בזמן חשיפתו, משום שגם הווצרותו היא תוצר של כל מה שתודעתנו לא מסוגלת להביא לקדמת הבמה, כך שאין הם נפרדים כלל, האור והצל עובדים יחד, התודעה הערה ותת ההכרה מהווים שני החלקים השלמים של תודעתנו, לא הפכים, אחים. איחוד יוסף עם אביו ואחיו הוא מאורע כה מיוחד בגלל שנות הפירוד הארוכות, בגלל הצער, בגלל הגעגוע והכאב והדאגה שהגיעו לסופם. יוסף הצדיק נמשל לירח , מחזורי בנייתו ופירוקו בדומה לאמו רחל (גם היא הירח) עזרו לזיכוך נשמתו שמלכתחילה היתה אחת מלאת חסד - אך נטולת גבולות, בדומה לאביו יעקב. יוסף והירח הם מאורי האור. יעקב והשמש הם מאורי האש. בחנוכה, בעונת קשת ובירח המלא בתאומים נהיה ברור - לאש אנו זקוקות במעט, לאור בשפע. וכדוגמת צמצום הלבנה עליו הכפרה תגיע כשיחזור אורה העצמאי, גם בטבענו האישי זהו הירח ופנימיותנו להם האור הגבוה ביותר בשורשו, השמש וחיצוניותנו היא כלי לקבלת האור, הידע, זהו הזיכוך לו אורנו הפנימי זקוק המתבצע דרך הפעולה החיצונית, בלעדיה אין התקדמות, אין התפתחות, אין טרנספורמציה ואין הטהרות.
השמש הקשתית רוצה להפוך אותנו ללוחמות מעשיות, מוסריות ורוחניות אדירות, כדי שנוכל להרוויח כבוד זה (עונת גדי היר ווי קאם) עלינו לתת למידע ולחסד שהיא מעניקה לעבור דרך יצרנו ולהספג בגופנו הרגשי (ירח) , הירח בתאומים ההיפר מנטלי ילמד אותנו לעמוד במתקפה התודעתית וללמוד להלחם בחזרה, אחרת חיבורנו לבסיס תפיסת עולמנו יעורער וזהותנו הגבוהה תאבד. כך יוצרים עדר של כבשים, לא עם של לוחמים. הסתכלו סביבכם, האם יש מישהו בסביבתכם שמנסה לבטל את אמונתכן בעצמכן? שורשים מהם צמחתן ובהם אין לכן צורך עוד? שעליכן למרוד בהם? זה הזמן, לחתוך, להקיא, לטהר, להפטר מהתאום הרשע, סמלית או מעשית. מרגישות שהמוח שלכן נמצא תחת התקפה של מסרים רקובים שנועדו לענות את עולמכן הפנימי? זה הזמן לנקות, לשחרר, להתרחק מהרעל ולתת לתודעה להתאושש ולהרכיב עצמה חזרה, לראות איפה רקבונם של אותם מסרים השאיר חותמו על תפיסת עולמנו ומדוע חלק זה בפנימיותנו קיבל על עצמו אמונות אלה, שכן אם לא היה רספטיבי להן מלכתחילה הרקבון לא היה מתפשט ונדבק בכזו יעילות. זה לא הזמן לחפש אשמים, זה הזמן לחפש קורבנוּת ולהפוך אותה למניע הגנה, לא עוד מנגנון טראומתי בלתי מעובד, הערות לתכלית ההגנה של הקורבנות עוזרת לשחרר את הפחד והכעס המתבטאים דרכה. כמה שאנו יותר כועסות על חילול כבודנו במהלך חיינו - כך יש לנו יותר יצר לתעל למטרה הראויה שהיא התיקון. כל מעמד בו לא יכלת להגן על עצמך ראוי לתיקון, יש להתחיל בלהפסיק לדחות את עצמנו ואת טבענו ה"פרוץ", הפחד להכיר בפירצה ההגנתית שלנו אולי "מגן" על תודעתנו הערה אך שוב, הוא משאיר את תת המודע הרגשי והיצרי והלא הגיוני כלל להתמודד לבדו עם הידיעה שתמיד קיימת בתוכנו. לקיחת האחריות האישית על ההגנה העצמית שלנו מתבצעת בירח זה דרך הסקרנות האישית, הרצון האותנטי והכוונה הנקייה להכיר את עצמנו ואת מורכבות תודעתנו, מספרת הסיפורים שתמיד ממשיכים להיבנות ולהיערך ותמיד מכילים בתוכם את שורשי הרעיונות מהם צמחנו כמו גם המטרות העתידיות אליהן אנו מכוונות להתרחב.
הקשיבו לעצמכן, אחרת לא תוכלו להקשיב לאחיותיכן. הקשיבו לפגיעותכן, אחרת לא תוכלו להכיר בפגיעותם של חבריכם. יוסף אמנם נקרא צדיק על שעמד במבחנים קשים ביותר למידותיו, אך בל נשכח את קליפת הגאווה והיוהרה שהביאה אותו למכירתו כעבד מלכתחילה. את מעמד הצדיק הוא הרוויח, בעבודה קשה וארוכת טווח. אורה של עונת קשת קושרת את היצר לאגו הרוחני שלנו, מערכות המוסר והאמונה שלנו מבקשות ליצור מציאות שמאפשרת נתינה, שמטבעה מצריכה "חציית גבול". על כן שמרו על האנרגיה שלכן, שמרו על תודעתכן וחשבו טוב טוב עם מי אתן משחקות מראה מראה בנוגע לחייכן? ממי אתן שואבות רעיונות, ארציים או רוחניים, שכן אם תסתכלו על מכלול חייהם השלם סביר שבמרבית המקרים לא תרצו להדמות לשום דבר גרנדיוזי שיוצא מפיהם של מורים רוחניים או מטיפים למיניהם לשיפור עצמי, כי תבינו מאילו שורשים תודעתיים מסקנותיהם מגיעות. היי המודל לחיקוי של עצמך, קחי את ריבונותך היצירתית והשתמשי בה ככלי לחסד, לנתינה ולפריצת הגבול. קחי את הגלים הרגשיים, ההתרחבות והצמצום הבלתי נגמרים כמתנת הלמידה והחסד האסטרולוגי השורשי (במערכות העברית והוודית בכל אופן), שכן הם אלה המאפשרים לנו לתקן, במינונים הנכונים והמדויקים לגופנו האנושי והמוגבל והכל כך פגיע המשתקף מפני הירח. תחום "הפיתוח העצמי" מלא במלכודות ולא כל העומדים מאחוריהן מודעים להשפעתם האגרסיבית על תודעתם של המחפשים. ישנו הגיון בסיסי בצירי מרקורי ויופיטר או קוטביותם הטבעית ואחדותם ההכרחית של המיינד והרוח, הצורך בגורו, בסדר, בהגיון גבוה הוא טבעי, התנערותם של רבים מה"מדריכים" המדוברים מהאחריות הנלווית למעמד המורה היא פירצה אחת, היעדר יכולת ההבדלה והחשיבה הביקורתית של ה"מודרכים" היא פירצה נוספת, כשישנה התאמה בין כבשה לטפיל דברים נהיים באמת מפחידים, אחרת החיבור פשוט לא שורד. תמיד יהיו כבשים שיזינו את הטפילים, המערכת נועדה לדאוג לכך, זהו "המפתח" לשליטה מלאה בנו וזו האשליה של הדארק סייד, אבל נניח לזה עכשיו. הכרת תודה וראיית הטוב נחוצות לנו כמו אוויר דווקא בזמני החושך, החיצוניים והפנימיים, הגשמיים והסמליים, הלימוד שהוא חיינו נועד לספק לנו את בסיס אמונתנו בירח מלא זה משום שאחרי הכל - שרדנו! קמנו בבוקר בגוף שלם? כבר יותר משאפשר להגיד על הרבה מאוד אנשים שלא שרדו את הלילה. תמיד נקבל את שנזדקק לו, אם לא קיבלנו הסתדרנו.
אם לא הצלחנו, לא היינו אמורות.
להרפות מהחץ המתוח, המיתר עוד רגע נקרע, הקשת עוד שניה נשברת.
לשחרר את הכוונה, לגעת בתפילה. אם לא נבקש עבורנו - עבור מי? בהצלחה עם השמן הבוער, זכרו שהאור, הידע, הוא נס. החיים הם בחסד ולא בזכות. וכל היתר - סיפורים. אוהבת המון, נעלה ונצליח.
אחותתתת 💖