הירח המלא של עונת מאמא-סרטן מגיע ביום רביעי ה13.7 בשעה 21:37 זמן י-ם במעלה ה21°2 של מאמא-גדי ובצמידות רכה לפלוטו הנסוג המעיר את מוטיבי המניפולציה והחניקה של האמא האפלה כמו האבא הנכשל.
צמידות לילית ומרקורי לשמש בסרטן פותחת לנו את ערוצי הגרון והיצירה על מנת שנוכל לבצע את המלטותנו מזרועות התמנון שאוחזות בנו במטרה לעצור את התבגרות כלי הביטוי הרגשי שלנו ובזאת לשלוט בחיינו.
עונת סרטן מלמדת שזו לא רק הילדה שזקוקה להתבגרות - אלא גם האם. האופן בו אנו מתייחסות לתינוק שזה עתה נולד, לילד בן 10 או 30 הוא שונה, עם התבגרות ילדינו (יצירתנו הביולוגית או הסמלית) גם אנו מתבגרות וכך גם התקשורת הורבלית והרגשית הכוללת במערכת היחסים הכל כך מקודשת המתקיימת בין אם לפרי רחמה.
אחד מפצעי האמא האפלה הוא מניעת שחרור הילד לעצמאות דרך שליטה סמויה או גלויה על התנהלותו בעולם מתוך פחד שמא יתבגר ולא יזדקק לה יותר ובכך יותיר אותה "נטולת ערך". כמובן שערכה של אם אינו מתבטל גם אם היתה נוראית לילד, היותה אמו לפחות ברמה הביולוגית בלתי ניתנת לשינוי ומכאן גם אלו מאיתנו שמתרחקות מאמהותינו ככל הניתן (ולעתים לצערנו זאת דרכנו היחידה להגן על עצמנו מפניהן) לא יכולות לעקור מעצמן את שורשי היוצרת שלהם אלא רק ללמוד להתנהל מולם באופן שיהיה יעיל למערכת הרגשית השלמה שלנו.
מלבד אמנו הביולוגית ישנן דמויות אם שונות בחיינו, נשים, גברים ומערכות שונות המספקות לנו את הבטחון הרגשי העמוק המהווה מרחב בטוח עבורנו להחשף ברמות עדינות ביותר, בהתאם למיקום הירח במפתנו נדע מהו סוג ההזנה לו אנו כמהות תחילה כילדות מאמנו ובהמשך בבגרותנו מסביבתנו הקרובה ביותר, משפחתנו וכמובן זוהי אותה הזנה שעלינו ללמוד לספק לעצמנו ולאחרים.
הירח בגדי מוגבל, הוא 180 מעלות והכי רחוק שהוא יכול להיות מביתו בסרטן, שפת הזנתו נוגעת לנושאיו של שבתאי הנקבי האדמתי - היא מבוססת גבולות בריאים, בקרה שוטפת וייעול המערכת הרגשית הפנימית כמו מעשיות, יציבות והמשכיות הנובעת מיושרה וחריצות רגשית ואנרגטית בכלל.
גדי הוא מרחב יבש עבור הירח המימית וכמו מהווה חלקת אדמה בליל חורף קר, דבר לא יצמח אם לא נטפח אותה בהתאם לחוקי החומר ואף על פי שאנחנו עדיין בשנת שמיטה זהו זמן מדויק להפליא לטפח את הגינה הרגשית שלנו, לעקור שורשים פולשניים או לא רצוים, להפוך את האדמה ולפזר את הקומפוסט טוב טוב על מנת למלא את תפקיד המבוגרת האחראית בחיינו עולמנו הפנימי וגינת לבנו בפרט.
הירח הסמכותי בגדי מרגיש הכי בנוח כשהוא יכול להציע את יכולות הניהול שלו באופן שמשרת את המערכת השלמה, אם המערכת היא של יחסים בין אישיים, לימוד, משפחה, הציבור הרחב והעבודה.
זהו ירח מעשי ביותר אך אין לטעות ולחשוב שדבר זה אומר שאינו רגיש, משום שרגישותו הקיצונית של ציר האמהות והאחריות נוכחת בשני צדיו, כשאצל סרטן זוהי מציאות מוכרת וסדירה בעוד שעבור הגדי יש שלבים ברורים וכאמור מעשיים שיש לבצע על מנת לגשת למערכת הרגשית מלכתחילה, עוצמות הרגש ואיכויות האינטואיציה היוזמת קיימות בשניהם באותה המידה פשוט קצת אחרת.
לילית בסרטן מחזקת את תכני האם האפלה והתלות הרגשית ההדדית המתנהלת במרחבה, היא מעירה אותנו היישר ממעמקי לבנו לפצעי ההזנה מילדותנו העשויים להביא לדחייתה גם בבגרותנו מתוך אגו רעיל, פגוע וכזה שנאחז בכל כוחו בדמות הקורבן כהצדקת התנהלות מושחתת מוסרית שמכוונת שאיבת הזנה שלא בהסכמה וברצון מאחרים. בין אם אנחנו הלילית או אלו שנאלצות להתמודד איתה, הדרך להתנהל מול יצריה הפראיים עוברת דרך קבלת פצעי ההזנה ולא דחייתם, שכן זוהי הדחייה ההורית/משפחתית שאנו זוכרות מילדותנו שממנה פצע זה נגרם מלכתחילה, כך שדחייתו למעשה משחזרת ומעמיקה את החסך הרגשי והטיפולי-מזין איתו אנו מתמודדות.
הירח המלא במרובע לכירון בטלה מהדהד את פצעו של האגו והדימוי העצמי הקשור באותם תכני הזנה וחסך רגשיים ומעשיים, לילית במרובע ליופיטר נדחקת גם היא עם תחושת האיום על עצמאותה הרגשית שנחשפת בתור הד הזכרון העמום שהיא, יחד אוחזי הפצעים מאפשרים לנו לרפא את דחייתנו את עצמנו (כירון) ודחיית הזנתנו הרגשית (לילית).
פצע ההורות פעור ומדמם אך יופין של עונות המים הוא ביטול הזמן הלינארי בצורה מורגשת ועוצמתית ביותר, כך שקל מזור שלבנו יקבל בפתיחת פצעיו תהדהד אחורה לאותם רסיסי נשמה שספגו את השבירה המקורית ואלה שחזרו עליה לאורך השנים כל פעם שהפצע נפער ומתפקדות כמו רשת פנימית של קוצים כואבים ודוקרים.
נשלוף את הקוצים לאט לאט, נטפל בפצעים המדממים ונצא מהצד השני ברמות מחודשות של אינטימיות ישירה עם עצמנו, שכן זהו הפצע וזוהי התרופה של ירח זה.
המרחק המצטמצם בצמידותם של ראהו ואורנוס בשור מאיץ את תהליכי הקרקוע השובר מוסכמות שמתבשל בנו ויגיע לשיאו בשבוע המעבר מיולי לאוגוסט בחלקה הראשון של עונת אריה.
הבזקי ההתחדשות וקפיצות המדרגה המתנהלות בשילוב כוחותיהם של ראהו ואורנוס עודם נתונים לכוחה של עונת סרטן, כך שלפני שאנו עוברות לשדרוג האינטיליגנציה היצירתית שלנו (אריה) אנו תחילה זקוקות לאותה אנרגיה נפיצה בעונת סרטן כדי לעגן את גופנו הרגשי בגופנו הפיזי הבלתי משתנה ובהתאם לשפתו הייחודית.
ראהו כגוף קארמתי נטול אור וצורה פיזית מתפקד בשור כמגנט להגשמה ארצית וערכית, עם השפעתו של אוראנוס המקוריות והיצירתיות של מכות החשמל פורצות הדרך אמנם נועדו לייצר עיסוק חומרי שקושר אותנו למציאות הפיזית והפרקטית אך באופן שנועד לשחרר אותנו מכבלי הקארמה החלשה שלנו כמו גם להצית בנו אומץ לחשוב ולפעול באופן שונה מהמצופה מעצמנו או מהסביבה.
ההתמקדות בחומר, בהזנת ושימור הגוף, באסתטיקה, בערכים, בנוחות ובהרמוניה עשויה להיות אובססיבית עם האנרגיה של ראהו שאינו יודע שובע ולעד יחפש עוד דרכים להגשים עצמו בחומר ולמלא את החלל הריק. פועלו תמיד מרגיש חדש אך אף פעם לא סותם את הבור.
חוסר הנסיון עליו ראהו מצביע בשור המגלם את תודעת החומר ההרמונית ביותר עוזר לנו לדייק את תפיסת הזנתנו וערכי בטחוננו הבסיסיים, האיום על הבית והיציבות הפנימית הוא כזה שמעיר בנו כעת את מלוא היצירתיות והחדשנות של אורנוס ביחס לצורת התמודדותנו איתו, אנו מגלות דרכים חדשות לעשות את אותם הדברים כשלבנו עומד במרכז המערכה הונוסיאנית של האדמה הקבועה.
צרכי ההזנה והבטחון השורשיים שלנו אינם משתנים בבסיסם, הדרכים שלנו למלא אותם משתנות.
אורנוס וראהו שמים את הדגש על ההורדה לקרקע, ההגשמה, העמידה המעשית והפיזית על ערכינו מתעוררת בעוצמה וראהו מתעקש על יישום ישיר ביותר.
עלינו לזכור שעם כל הדיבור הזה על הפרקטי והפיזי, מזל שור והבית השני הם לידת הדיבור, עם ונוס מסתובבת בתאומים והבית השלישי ומפתחים את תחומי העניין והגירוי האינטלקטואלי, במזל שור אנו לומדות לבטא את רצונותינו השורשיים לראשונה, מכאן ההגשמה הפיזית ראויה להיות בזמני הירח המלא כזאת שבסיסה הוא שיתוף מידע באופן ישיר ויציב כמו גם גמיש ופגיע.
הישירות והיציבות של שור - העומק והאינטימיות של סרטן. איך לדבר את הפצע באופן שאינו מנוהל על ידי רבדיו הכואבים ביותר? איך להחזיק את הגוף ולהכיל את הילדה הפנימית באופן שאינו מעורר בה מצוקה גדולה עוד יותר? מה למדנו מטעויות אמנו? סבתנו? הנשים החזקות בחיינו?
איזו הזנה חיפשנו מאז ומעולם באותן דמויות סמכות רגשית וכיצד אנו יכולות להעניק אותה לעצמנו? שכן ההזנה שלנו לעצמנו ומשורשינו לנצח תהיה מרחב האמת. זה קל להיות אורחת, קל להצטרף ל"משפחה" חיצונית, ללא מחויבות. קל לראות את האור ולהתמודד עם הכאב של משפחה שהיא לא שלך ולא נובעת מהדם שלך עצמך.
הכי קשה לחזור אחורה ולתקן, הכי קשה לראות איפה אנחנו עובדות על עצמנו, כשהאשליה הגדולה ביותר היא הבטחון המדומה של השענות על מערכת ההזנה הרגשית והבטחון האינטימי של אחרים אשר גוזרת עלייך מרחק מסוים מעצמך שלעולם לא יוכל להסגר כל עוד עצם קיומו מרגיש כמו איום.
הזנחת הבית (סרטן) לטובת התפקיד (גדי) היא דפוס שאם לא נעקר משורשו רק משנה צורה, גם אם קיבל המון רפואה והתפתח בדרך החלמתו, עד שלא יעקר מהשורש ימשיך לצמוח מחדש כל פעם ואכן המעלות הראשונות של מרחב גדי המערבי/טרופי יושבות בחזקת אחוזת הירח שורש, שכל מטרתה לרדת לעומקם הקדמוני של כל הדברים על מנת לרפא את השורשים החולים ולעקור ולהחריב את הרקובים, תמצית תכלית הבינה הנקבית.
ההזנה היחידה שיכולה להיות ראויה ושלמה עבורנו היא זאת המשחררת אותנו לעצמאות רגשית ומגיעה משורשינו אנו, כל הזנה אחרת תהיה חיצונית וגם אם תספק צורך רגעי לעולם לא תמלא את הרעב שמלווה אותנו כחסך ילדות ופצע הזנה משפחתי.
לכל אחת ואחת מאיתנו נוצר באיזשהו שלב חסך רגשי בילדות, לפעמים הוא מגיע בצורת טראומה קשה ועמוקה ולפעמים כשפת אהבה שלא התקבלה במרחב האינטימי/משפחתי.
כל עוד היינו ילדות לא היינו אחראיות להזנתנו הרגשית האישית, אלה היו תפקידי הורינו.
היום אלה אנחנו שאחראיות באופן מלא לרגשות, להזנה ולבטחון של עצמנו ושל אותה ילדה פנימית בעלת חסכים ייחודיים משלה שרק אנחנו יכולות לתפוס ולהבין במלואם.
עלינו לכוון בירח המלא המשפחתי לחיזוק ערכי המשפחה המורכבת ביותר שאנחנו עבור עצמנו בפנימיותנו, במערכות היחסים בין שלל חלקינו האישיים; האמא המזינה, האבא המגן והילד.ה שבלב.
לילית, מרקורי והשמש בסרטן הם האמא,
הירח ופלוטו בגדי הם האבא,
מאדים וראהו/אורנוס בשור הם מרחב הלב,
ונוס בתאומים היא הילדה השוכנת בו.
זהו הזמן להשתחרר מדפוסי המשפחה שירשנו ואינם רצוים עוד כמו הזדמנות לשדרג את אלה שאנחנו מעריכות ומוקירות אך זקוקות לעליית/העמקת רמת תפקודם בפועל בחיינו כיום.
שבתאי הנסוג בדלי במרובע לגוף הדרקון על ציר הפריון והכליון הוא מהלך סופר קארמתי וארוך שנועד לסנכרן בין המיינד הגבוה שלנו והאידיאליים המוסריים-חברתיים שהוא דוגל בהם ובין ביטויים המעשי דרך ניהול משאבינו האישיים, כשאחד הדפוסים החזקים על ציר זה הוא הקרבת בטחונה של הילדה הפנימית והציפייה ממנה לספוג בשקט את מה שתודעתנו ה"בוגרת" מבקשת לעשות, ובמידה ואינה מאפשרת לנו (בוכה, צועקת, חסרת אנרגיה) נטייתנו לכפות עליה במניפולציה הבאה לידי ביטוי דרך כוחניות גלויה או סמויה.
חוסר הנוחות שהילדה הפנימית או לבנו מעירות בנו הוא כזה שיש לשהות איתו, לא כדי לא להשאר באיזור הנוחות - אלא על מנת שנוכל לצאת מאיזור הנוחות שלנו באופן שלא מזלזל בגבולותינו הטבעיים ומכאן פוגע בנו בטווח הארוך ולעתים גם המידי.
עלינו תחילה לוודא שאותה ילדה פנימית מרגישה בטוחה ונתמכת, דבר שעל ההורים הפנימיים שבנו לדאוג לו היום. היופי עם הילדה הפנימית הוא שהיא לעולם לא גדלה, גם אם תמיד מתבגרת עוד, היא לנצח תשאר בפנימיותנו ילדה.
היא פרקטל של מי שהיינו, ייצוג צל של אור שהשתנה ברמה הפיזית לאורך השנים אך כל עוד אנחנו בגופנו גשמיי זהו ייצוג שהולך איתנו תמיד ולכל מקום.
הלב/ונוס בתאומים שומעת הכל, היא מרגישה באופן מוגבר את כל רחשי המציאות המינוריים ביותר דרך מערכת העצבים שלה, כל משב רוח פותח לה דלת למסע פנימי והתרחבות תודעתית, כל ציוץ ציפורים מעורר בה דיאלוג פנימי עשיר ודינאמי.
התפיסה הדואלית של ונוס בתאומים היא כזאת של לב וראש, רגש ומיינד, תאומה אחת מכוונת את האנרגיה הונוסיאנית והשנייה מחזיקה במרקוריאנית, יחד הן מנהלות שיח בגובה העיניים ומלב אל לב במידה ואנו זוכרות לא לתעדף את האחת על פני השניה.
אנרגיית האחווה של תאומים מקושרת לאחינו ואחיותינו מאחר והשיקוף הדואלי ותחושת החיבור וההזדהות הנובעת מקשרינו עם שכבת גילנו במשפחתנו (הפיזית והחברתית) המביאים מטבעם שותפות גורל עמוקה.
אחים נקראים כאלה מאחר והם חולקים מאגר הזנה גנטית זהה כמשאב, כמו גם גדלו באותה סביבה רגשית וזכו להתחנך על ידי אותן דמויות הוריות, מה שקושר אותנו עמוקות גם אם לא תמיד באופן הרמוני.
ההבנה האינטואיטיבית של שיקופנו עם ונוס במרקורי נובעת מפתיחות לבנו לעיצוב תודעתו הראשונית, כך הוא מתפתח משיקוף לבעל ברית, מאוחדים מול מטרה משותפת בחיבור שהוא רגשי אך באופן טבעי גם מנטלי וערכי.
ונוס במרובע לנפטון מביאה את התפכחותה ממערכות אמונה רקובות הפוגעות בנו עמוקות ביחס לטבענו הדואלי והמורכב המסוגל להרגיש ולחשוב דברים שונים בעת ובעונה אחת.
נפטון הנסוג בדגים מעיר אותנו מנימנום עצל שמהווה עבורנו בריחה מהתמודדות עם מציאות הנפרדות הארצית לטובת האחדות הרוחנית שללא עיגון פרקטי במהירות רבה הופכת לאובדן דעת וזהות.
עם ונוס במשולש לשבתאי עם זאת אנו זוכות לחזק את שלדה של המערכת הדואלית הפנימית שבנו, כמו הילדה/אמא שאנחנו כך גם האחות שאנחנו לעצמנו, ומכאן גם החברה הכי טובה וקרובה שלנו.
שבתאי חושף בפנינו את הגבולות שיש לחזק והסמכויות שיש להאציל בתפיסת האחריות שלנו על עצמנו, הוא מבקש מאיתנו להתבגר ממקום של שימור והגשמה עצמית גבוהה. מערכות היחסים שלנו עם המשפחה שאנו בוחרות לעצמנו במהלך החיים משתנה, תחילה היא נשענת כולה על תפיסת האינטימיות של משפחתנו השורשית אך ככל שאנו מתבגרות ונעשות עצמאיות יותר אנו מבינות שאנו בחזקת עצמנו ושאנחנו היחידות האחראיות להזנתנו ובטחוננו האישיים והרגשיים.
הגרון אותו מזל שור והבית השני מסמלים בגוף האדם הקוסמי את היציבות המתבקשת מהתפתחותו של טלה/הבית הראשון והדימוי העצמי הראשוני, הוא נועד לשרת ולתקשר את היצרים העולים באופן אינסטינקטיבי-אישי ולהביא להגשמתם באופן הראוי לנו.
הירח המלא מאפשר שחרור אדיר במערכת התקשורת הפנימית, האינטימית ומכאן גם הסדירה, הארצית והיום יומית שלנו כך שתייעל את תפקודה השוטף בשם ערכינו הבסיסיים ותאפשר לנו לקיים מרחב פורה, הרמוני ומלא בטחון אותנטי במשאבינו הארציים כמו הרגשיים, אבל הגרון עדיין חייב לעבוד.
הירח המלא של עונת סרטן הוא אחד החזקים במחזור הירח השנתי, הוא מלמד בדרכיו הסאטורניות שלכל גבול, כל עיכוב וכל צמצום יש תכלית גבוהה הנוגעת ליעילות ברמה הארצית כמו לתהליכים קארמתיים ברמה הרוחנית. הוא מראה לנו שפלנטה בנקודת הגבלה או נפילה מביאה איתה דרמה רבה בה חוסר נוחות הוא דבר טבעי וחדשנות, יצירתיות ופתיחות לב הם כלים מתבקשים להתמודדות עמה. הכלים המנהליים של גדי אינם נוחים עבור הירח, זו הסיבה שהם יושבים בדיוק מעברו השני של ביתה בסרטן, אך זה מה שהופך את לימוד הלבנה בביתו הנקבי של שבתאי לבעלת פוטנציאל התפתחות אדיר. האתגרים שהאנרגיה של גדי מעירה הם כאלה שנועדו לחשל, לדייק ולהוציא אותנו מאיזור הנוחות דרך פעולה שעשויה להראות לעתים מרוחקת רגשית אך נובעת ממנגנוני ההשרדות הארציים שגדי מייצג ומכאן בעלת ערך רב, אם לא מתוקף תפקידה המקורי והשורשי אז מתוקף נביעתה מבסיס התת מודע והמרחבים הירחיים של הבריאה ושלנו בה. אם מפחיד מדי להלחם עבור עצמך, הלחמי עבור הבית שאת לעצמך ולילדה שהיית וחיה בזכרונך ולבך. אם לא תהיי מסוגלת להלחם עבורה, הירח השבתאי הנקבי בגדי ונסיגת שבתאי הזכרי בדלי כבר יקחו את תפקידי הסבא והסבתא על מנת להזכיר לך בשביל מה את כאן ומהו שימוש אחראי בכוח וסמכות, מעשית ורגשית יחד כמו גם איפה הגבולות שאינך מכבדת בעצמך או באחרים. יש לטפל במה שמוביל לסחיטה אנרגטית ואזילת משאבים כרונית שבסופו של דבר מותירה את לבנו פגוע ואינה מכבדת את המשפחה הפנימית שאת לעצמך ואחריותך על עדינות ופגיעות לבך. היו אמיצות, דברו מהלב וזכרו שהתבגרות היא מסע חיים אין סופי עבור לבנו והילדה הפנימית, היו רכות איתה ועבורה לפני הכל, כך עבודת השורשים הרבה הרבה פחות מפחידה. שיהיה לנו בהצלחה וכמובן לא לשכוח לעצור מדי פעם לנשום.
תודה עונת סרטן-שטן את מניאקית ורבת ערך
תודה. בתור סרטנית מרגישה שאני נעה על הציר הזה כל חיי והוא משמעותי מרכזי ונוכח. המורות הגדולות שלי תמיד היו גדיות, המורה לכינור עם הסובייטיות המאלפת וגם סבתא הלוחמת הקשוחה אך מגוננת - מתוקה.