[הפוסט נכתב במוצאי שבת האחרונים עבור השבוע הזה והליקוי שהתרחש היום בבוקר]
שבוע טוב ומרפא יצרים נפלא לכולן!
עונת שור הונוסיאנית מעמידה בפני מאדים המפיק של התקופה הקרובה אתגרים רבים ויצר החיים והאינדיבידואליות שלנו נמצאים תחת בחינתה הפרקטית והמקורקעת של האדמה הקבועה, כשהשבוע הקרוב מחזיק ברפואה אדירה עבור אותה אנרגיה מארסיאנית, עם צמידות ונוס לכירון בטלה מחר בצהריים, ליקוי הירח המלא בעקרב [במעלה ה25°17’] בבוקר שני ומפגש מאדים בכבודו ובעצמו עם נפטון בדגים ביום רביעי.
מפגשה של ונוס עם כירון פותח את השבוע ומעיר בנו את פצע האינדיבידואליות במערכות יחסים, ועם ליקוי הירח המופעל על ידי קטו/זנב הדרקון ההזדמנות לרדת לשורשו של לופ הכאב שאנו משחזרות שלא לצורך היא עוצמתית ומידית ביותר.
כירון בטלה חושף בפנינו את חוסר הנאמנות שלנו לעצמנו ולאמת שלנו, המתפתחת כתוצאה מחוסר קשב לדחפים האישיים שלנו ותלות באישור האחר לשם פעולה ממוקדת "עצמי" [הצל של טלה/מאזניים].
ונוס המסמלת את הלב ו"שפת האהבה" שלו בטלה מחוברת דווקא לאותם יצרים, מה שעשוי להרגיש עבורה מעט לא נוח מאחר וטבעה רך ואמפתי הרבה יותר, אך בטלה היא זוכה להזדמנות להתמקד בעצמה ובביסוס רצונותיה ותשוקותיה בפועל.
ונוס בטלה היא אלת הפריון והמלחמה הכפולה, מיישמת בשדה הקרב המארסיאני את הלקחים היופיטרים שספגה בדגים ובעיקר במפגשה האחרון עם הגורו.
בדרך להגשמת החלומות שלה היא יודעת עם זאת שממתינה לה צלקת, אחת שאף פעם לא נסגרת לגמרי ותיעלם רק בעזיבתנו את גופנו הארצי, כמו כירון שקיבל את רפואתו רק כשמסר את חייו לפלוטו/האדס על מנת לשחרר מהפצע המכושף שהוטל עליו לשאת למשך כל חייו.
ונוס המחברת אותנו לארכיטיפ הילדה הפנימית מתבקשת לפגוש את עצמה מחדש מול כירון ולבדוק איפה אנחנו עדיין נוטות להתכחש לכח שלנו, לעצמאות שלנו ולייחודיות של הדרך בה אנו צועדות.
כדי להבין עד כמה אנו מופעלות על ידי פחד כשאנו חוששות לבטא את עצמנו במציאות באופן משוחרר ואינסטינקטיבי עלינו להסכים לראות מהם אותם חלקים בשלבי ההתפתחות המוקדמים שלנו בהם הוא נוצר.
טלה מתפקד בהתאם לתפיסת הדיוק והזמן של עצמו, הוא ממוקד פעולה ויוזמה ובמידה והוא לא מרגיש חופשי להתנהג בהתאם לרצונותיו האישיים הוא יתחיל לדכא את הדחפים הבסיסיים ביותר שלו ובמהרה יפגעו המערכות האנרגטיות כולן, מה שמוביל לחולשה המעודדת התפרצויות אגרסיביות המבטאות יצר הרסני עמוק שנועד להחריב את ההצטברות של כל אותן רצונות שלא הסכמנו להוציא מגופנו.
האגירה של הדחפים, ההסתרה שלהם, זאת ניתן לעשות במזל עקרב וביתו הנקבי של מאדים.
מעברו של קטו/זנב הדרקון בעקרב הוא אחד אפל במיוחד, מאחר ועקרב מסמל את המציאות החשוכה והנסתרת המתקיימת מעבר ובתיאום למציאות הפיזית בעוד שקטו הוא תרתי משמע היעדר אור, הוא חור שחור אליו האור נבלע.
השורשים שקטו מחובר אליהם צומחים במימדיו של עקרב באופן הרמוני ביותר, אך אין ספק שהתכנים דחוסים וחשוכים בהתאם.
היעדר האור מהווה מרחב מצוין לפירוק קארמתי מאחר והוא מכיל בתוכו למעשה את כל אותם דברים החבויים בנו אליהם איננו מודעות.
ההארה, או הפניית אור התודעה לחלקים החשוכים והלא נחקרים בפנימיותנו פותחת את המודעות אליהם, זוהי פתיחת הדלת, הפיתוי, הבחירה.
בירח המלא בעקרב מרגע שניעשה מודעים לאותם חלקים חשוכים או לא ערים בנו, הם נוטים לאבד הרבה מהכוח שלהם עלינו, אך זאת בהתאם ליכולתנו לאזן את ההתבוננות חסרת הרחמים במראה השחורה של עצמנו עם רוך פנימי והזנה חיובית [שור].
השמש בצמידות לראהו/ראש הדרקון מאירה על הירח המלא בעקרב ואנחנו בעצם על האדמה חולפים ביניהם, סופגים את אור השמש וחוסמים אותו לרגע בפני הירח, מאפשרים לו החשכה נוספת דווקא מתוך ההארה הגדולה ביותר שמסמל הירח המלא/מולות השמש והירח.
ההעמקה הנוספת מצד אחד (ירח/אינטואיציה) וההארה המוגברת מצד שני (השמש/תודעה) מהוות יחד מטבע דרמתי ואינטנסיבי ביותר,כשכאן בישראל מאחר והליקוי יתרחש בשעות הבוקר (7:13 זמן י-ם) נהיה עם פנינו לקבוצת שור, עם השמש העולה אחרי אורנוס ובצמידות לראהו/ראש הדרקון.
מעברו של אורנוס בשור דואג לחוסר יציבות שדוחף אותנו להתפתח ולהמציא את עצמנו מחדש ועם הירח המלא על ציר שור-עקרב מופעל הקטבים אנחנו חוגגות את הגעתנו לצומת "חיים או מוות" קלאסית, מכאן אלה זמני השרדות פיזית כמו רגשית והבטחון היציב והארצי שמזל שור נועד להציע בעצמו מפורק לחתיכות ומסתחרר בהוריקן האבולוציוני של אורנוס.
מוטיב הפריון והכליון של שור ועקרב מציב בפנינו את הבחירה המחזורית בחיים ובמוות המתבצעת בעונותיהם, שיא האביב וההתרחבות ושיא הסתיו וההתכנסות.
הבחירה בחיים עבור שור היא יציבה ומחזורית, כזו שמתבצעת באופן אינטואיטיבי, ביולוגי וכמובן שזוהי בחירה המתחילה את בישולה בדיוק מעברה השני, בנקודת הבחירה במוות של עקרב.
המוות של עקרב [לא להתבלבל עם המוות של דגים בו "אין אני"] הוא שחרור ההיאחזות בתודעה לשם העברת המושכות לתת המודע, זוהי כניעה ממוקדת שליטה המגיעה מההבנה שמחזיקה נקודת החיים של שור שבלי המוות לא יהיו גם חיים.
באופן דומה זהו ציר המלמד נשים על כלינו הביולוגיים והרוחניים שאינם נפרדים ומכאן היכולת של כל אחת מאיתנו לעבוד עם כוחות החיים והלידה כמו כוחות המוות ודם הלבנה.
מחזור ההשלה הנשי לא סתם גזר עלינו את חשדם, פחדם ושנאתם של גברים שהגיעו מתרבויות נחותות רגשית, מאחר וזוהי אותה נכות בחיבורם לטבע ולמחזורה שגזרו עליהם בעצמם לנצח לנסות לכבוש אותה, להכניע אותה ולהפוך אותה למשרתת שלהם במקום להיות בשירות עבורה.
הקדושה והטוהר של האדמה [כמו האמא] נראו להם כדבר שיש לשלוט בו, כה בורים שכבר דחפו לנרטיב הקולקטיבי של האנושות המערבית את התפיסה שיש בכלל ביכולתנו לפגוע בה באופן שלא תוכל להשתקם ממנו, על אף שקיומנו הוא זה התלוי בה ולא להפך.
אך האמת היא, שתהליכי ההשלה הנשיים ניתנו לאמהותינו ולא לאבותינו ממניעים רוחניים לא פחות מביולוגיים, שכן זה רק הגיוני שמי שנועדה להתחבר לאנרגית הבריאה יש מאין ברמה הכי עמוקה וגבוהה [שאפשרית לבריות שכמונו] תיאלץ ללמוד לאורך כמחצית מחיה את צדם השני של החיים הארציים, לא הפכם, שזהו המוות וההפרדות מהגוף כפועל יוצא ובלתי נמנע של הווצרותו ברחם ויציאתו לעולם בזמן הלידה.
בהגיעה לסופו של לימוד הפריון הביולוגי [סרטן-גדי] הוא מותמר לאנרגיה רוחנית ולבינה רגשית [בתולה-דגים], כך האישה בהגיעה לצמרת עץ חייה מגלמת את ארכיטיפ הנביאה, שגזעו מחזיק את אמהותה ושורשיה מזרימים את הזנתה.
זוהי קארמה, סיבה ותוצאה.
שכר ועונש זוהי שפה ארצית יותר, אנושית יותר וכזו שזוכה לגמישות בפגישתנו את אותם כוחות קדמוניים להם אנו קוראות חיים ומוות.
הליקוי כעת בתחילת נסיגת מרקורי בשלבי תאומים מחדד את ההבנה שהשיח הפנימי אינו נפרד מהחיצוני.
גילית על עצמך או על האחר משהו לא נעים? זיהית דפוס רעיל? תפיסה מגבילה? מערכת מושחתת? התנהלות שאינך מרוצה ממנה?
נפלא! עכשיו שאלי את עצמך, מאיפה זה מגיע? מתי התפיסות וההתנהגויות האלה נוצרו או אומצו ולמה?
מפני מה אנו באמת מגינות על עצמנו כשאיננו חופרות את שורשינו בעצמנו?
איך נוכל לצפות לברכות המיסטיות האדירות החבויות במעברו של קטו בעקרב אם לא נסכים לפגוש את החושך של עצמנו ולקחת עליו אחריות?
לקיחת האחריות היא קודם כל לקבל את העובדה שגם הדבר הזה הוא אני.
גם זה חלק ממני, גם אם הוא לא נעים או לא יפה או כל דבר אחר, אם זה קיים בי זה חלק ממני.
איך נתייחס לאותו חלק בנו שברצוננו לתקן?
האם נתעקש עליו, נלחם עליו, נזכך אותו תוך כדי? או שמא תגיע אלינו הזדמנות שתאפשר לנו להתקיים גם בלעדיו?
האם הוא זקוק להקאה החוצה? או שהקבלה והחמלה הרדיקלית של "כל היש" עוד מוזרמת מדגים ופועמת ביופיטר [ב0°59’ טלה] מספיק כדי להתמיר כאב לאור?
צמידותו המתבשלת של מאדים לנפטון מביאה רפואה אדירה לאהבה העצמית שלנו, דרך פעולה פסיבית לה נוכל לקרוא גם זימון, מניפסטציה או הפקת המציאות מאחורי הקלעים.
מאדים שמביא את היצר ומכאן את הפעולה מקבל במעברו במזל דגים את הצורה של הטבע הרגשי שלנו ולקראת מפגשו עם נפטון זהו המרחב אליו אנו בורחות או עליו אנו חולמות שיצור את המציאות. הפעולה המרכזית המניעה את היוזמה של מאדים בדגים היא ההתמזגות עם הסביבה ועם נסיגת מרקורי בתאומים אנו יכולות לזהות מי ומה בסביבתנו גורמים לנו לרצות לברוח ולהתנתק מהמציאות כמו גם מי מעוררים בנו את היצירתיות והדמיון החיוביים שנועדו לעזור לנו דווקא בבנית המציאות דרך השראה ותשוקה לחיים, לא הרמת ידיים וקורבנות.
כמו כן שבתאי בדלי עדיין במרובע הקארמתי לקטבי הירח, ומכאן לליקוי הירח המלא, דרכו אנו ממשיכות להשתמש בחוסר שביעות הרצון שלנו מהמציאות וממצבנו האנושי על מנת לזהות את המערכות המשודרגות שעלינו לבנות ולקיים בחיינו.
זהו ליקוי, זהו ניקוי, זהו ריפוי.
השחיתות שנחשפת בזמנים אלה עם מעבר הקטבים על ציר שור ועקרב תהיה מזעזעת ובלתי נתפסת רק אם זו חוויתנו מול השחיתות הפנימית שלנו.
המטרה היא לא להיות מושלמת, נטול פגמים, אנחנו לא אלים ואלות [להבדיל ממה שקניה וכל מני מנטורים ניו אייג'רים מנסים לדחוף לכם לראש], אנחנו בני ובנות אדם, אנושיים, פגומים ושלמים, חוסר הכרה בכך מוביל להתנהלות נרקסיסטית ובעיקר דוחה [בין אם האדרה עצמית או התקרבנות].
יש בנו אור ויש בנו חושך, יש לנו רגעים יפים ויש לנו רגעים רעילים, ברמה הארצית כמו ברמה הרוחנית.
זהו שיעורם של ראהו וקטו בליקויים, ההכרה בדואליות של קיומנו הרוחני כמו הארצי, הנצחי כמו הזמני והיכולת האישית של כל אחד ואחת מאיתנו לגשר ביניהם ולהחזיק בחיבור הרמוני ואותנטי בין שניהם.
הליקוי הראשון בעקרב למעבר הקטבים על הציר הביו-רוחני נותן את בעיטת הפתיחה של ניקוי הזוהמה והטומאה על האדמה היקרה הזאת.
הזוהמה והטומאה שהם חלק מהקיום הדואלי, אלה שבזכותן ניתן לברור גם את הטוהר והקדושה, אך עדיין יש להבדיל בין החלקים דרכם אנו ניזונים [שור] כמו החלקים דרכם אנו מיטהרים [עקרב], שכן הטומאה אינה אינהרנטית לנשמתנו וקיומה תלוי במציאות הארצית, על כן אינה אמיתית ויש להתנקות ממנה
ואם עדיין קשה לכן עם מונחים כמו טומאה או קדושה, שיהיה לכן המון בהצלחה עם הטיהור העמוק של השנה הקרובה.
אוהבת ים ים ים!!!!!
kama yafeeee