ראש חודש כסלו מגיע עם ירח חדש הפותח את עונת האש המשתנה של יופיטר במעלה 1°37’ של מזל קשת, ביום חמישי ה24.11 בשעה 00:57 זמן י-ם.
המעלות הראשונות בדקאן הפותח את מזל קשת הן בעלות האיכויות היופיטריות הטהורות ביותר, זוהי תחילת ההתרחבות של האש המשתנה המגיעה לאחר טרנספורמצית המים הקבועים של עונת עקרב הנפלאה והמטהרת המובילה אותנו שנה אחר שנה דרך מחשכי מרחבי נפשנו הארצית, המכילים ושומרים על החלקים החבויים והפגיעים ביותר במערכתנו הרגשית השלמה. האיכות המחברת את מזל עקרב למזל קשת, את הטרנספורמציה הרגשית להתרחבות חווית המציאות, היא מסירות, אמונה עצמית ותפיסת עולם מורכבת, הנוטה לראות את היופי השלם והמלא בתהליכים חשוכים ומפרקים, משום שמהם דווקא אנו נצא עם הנסיון היציב ביותר. החוויה האישית הפנימית של חקר העצמי מתורגמת על ידי מזל קשת לפילוסופית חיים, רמה מסוימת של שחרור הצמדות נצרכת על מנת שנוכל לבצע זאת באופן שלא יסכן אותנו, שכן התמקדות בתהליכי החורבן המביאים אותנו לנקיון ודיוק עמוק יותר בתפיסת העולם הרחבה שלנו במזל עקרב ללא איזון מצד פתיחת ההשראה וההרפתקנות של הקשת יהפכו לידע נסתר, בעוד שקשת שואף להפוך את הידע העמוק והחבוי לגבוה ומאיר, הרצון לשתף מחכמתנו ונסיון חיינו מתגבר עם איכויותיה היופיטריות של עונה זאת ומסירותנו לתהליכינו הפנימיים תשתקף בדוקטרינה שתוחצן על ידי פעולותינו. מעונת מים אינטואיטיבית לעונת אש אינסטינקטיבית, מהרגש ליצר, מההפנמה להחצנה, ההזנה שאנו מסוגלות לספק לעצמנו ברמה הרגשית היא הבסיס ליכולת היצירה שלנו, מזלות המים תמיד יקדימו את מזלות האש. הרגש הוא המהות הרוחנית (בית 12) של היצר, היצר הוא ערך יסוד (בית 2) של הרגש. למעשה היצר עצמו הוא רגש, ורגשות הם יצרים, זאת אנו לומדות בעונת עקרב (ודרך מיקומי עקרב ובית 8). אין להמעיט בסקרנות השורשית לכל תהליכי החקר העצמי, אין לזלזל בנאמנות הרגשית לעצמנו בזמן החיפוש החיצוני. ראש חודש כסלו, לידת עונת הזריעה, עליית תקוות הגשמים. התרחבות אמונתנו בעונתו של יופיטר הזכרי בלתי נמנעת, אך יופיטר מרחיב את מה שכבר נתון, מה שהוא פוגש בנו לאחר עונת עקרב וליקוייה המופלאים יועצם ואנו יודעות ששפע הוא שפע, לטוב ולרע. את ההטהרות שהביאה עונת עקרב ברצוננו להבין כעת לא רק מהרמה הרגשית התת קרקעית, אלא דרך הסתכלות רחבה, חוצת גבולות עצמיים וכזו הרואה בכל אירוע ביטוי לכוחות גדולים יותר, מופשטים יותר ונשגבים יותר מהבנתנו האנושית, מורכבת ומופלאה ככל שתהיה. על כן פתיחת אמונתנו עשויה להיות מאתגרת ביותר כל עוד אנו נצמדות לסיפור האישי, כל עוד איננו מפרקות ומפשיטות את אירועי ונסיון חיינו לכדי מסקנה, הבנה עמוקה ופשוטה יותר של מהלכי הארץ בראי הרוח, היצירה והעשייה.
עונת האש המשתנה של קשת מתחילה השנה עם סנכרון כפול בהתאם לטבעו מעצים החוויות ומרחיב התפיסה של יופיטר אב הבית, יומיים לפני מולד לבנת כסלו ב22.11 נפגשו מרקורי (השכל) ו-ונוס (הלב) המייצגים את כלי חיבורנו למציאות הארצית, המידית וארוכת הטווח, זה השואף להבין אותה וזאת השואפת ליצור אותה. האמונה הנחקרת בקשת נוגעת לתפיסתנו הרחבה על מערך המציאות הכלל אנושי דרך חוויה אישית. חוויותינו האישיות לאורך חיינו מתגבשות לכדי נסיוננו המעצב את צורתנו הרוחנית באופן ישיר. הגורו/יופיטר שיושב מצדו השני של המחפש/מרקורי בעצם משלים את פעולת ניתוח הנתונים הסדירה של השכל הארצי על ידי הכוונה גבוהה הנובעת מהפשטת המידע הפרקטי לכדי משל, סיפור, העברת מידע דרך רבדי תשובה לעומת שאלה. המידע בו יופיטר עוסק משמש אותו להבנת המציאות הרחבה, מעבר למרחב הנסיון הארצי, כמה הגיוני אם כך שהתעלותו של הצדיק והגורו מתרחשת במזל סרטן המגלם את הנסיון הארצי האישי הרחב ביותר שניתן להגשים בחיים אנושיים וחומריים אלה, פרו ורבו. הרחם הסרטני מגלם את שורש הבטחון הרגשי (בית 4) ופוטנציאל ההתרבות הפיזית (אריה, בית 5), המים היוזמים ומזיני החיים של סרטן מעניקים ליופיטר את הכלים הרחבים ביותר (התעלות) לטבעו המפרה ומעניק החיים בפני עצמו. על כן הקשר בין יכולתנו ליצור ברמה הפיזית (ביולוגית או לא) וברמה הרוחנית תמיד יעלה בזמנים יופיטריים חזקים, מפגשם של מרקורי וונוס עוזר לכוון את חצי הלב כמו התודעה לעבר הפריון האישי הרוחני והיצירתי שלנו באופן שקושר את מערכת חושינו (ונוס) ותפיסתנו המידית (מרקורי) לאיכויותיו הזכריות של יופיטר, אלה המכוונות ליצור מציאות שתתאם למערך אמונותינו האישי. עונת קשת מסבה את תשומת לבנו הערה לחלקים אלה של חיינו, החקר העצמי מוביל אותנו לחציית גבולות פנימיים אך עצם יכולתנו לחצות את אותם גבולות כל כולה נובעת מהאמונה שלנו בעצמנו. מתחת לכל תחושה, כל תנועה, כל מחשבה, מילה או יצר פנימי מסופר לו בלחש סיפור חיינו, המעניק הסבר רחב לדימוינו הרוחני, קשת הוא פילוסוף כמו שהוא אמן, הבריאה היא שטח המחקר שלו ופעולה ישירה היא כלי היצירה.
חוסר הטאקט המזוהה עם ארכיטיפ הקשת נועד להאיר את עינינו ברמה העמוקה יותר לכך שלכל אדם, בטח ובטח מיקומי קשת, יש תפיסת עולם מורכבת וייחודית לו המבוססת על נסיון חייו. אדם שינסה להיות משהו שהוא לא יאבד את הייחודיות שלו, האותנטיות ההכרחית עבור אגו בריאי, רוחני או לא. אם אדם הוא "חסר טאקט" זה דבר אחד, אם חציו מכוונים לבסיס קיומך באופן ער ומודע זה דבר אחר בתכלית. כלי היצירה הישירה של קשת נובעים מתפיסת העולם האישית שלו, הוא לא יכול להיות משהו שהוא לא, כל כך טרי אחרי ההשלה מפרקת היצרים האפלים ומטהרת הרקבון של עקרב, קשת הוא סמל האותנטיות, הלוחמת הפנימית למודת הקרבות מביאה עמה חכמה אדירה הישר מתוך מסעה לשאול העקרבי, חכמה זו לא יכולה להגיע ללא נסיון וחוויה אישיים. מי שמסרבת להשיל ולהכיר בחולי המזהם את חייה מבפנים ומבחוץ לעולם לא תגלה את עוצמתה האמיתית, הרוחנית, המאירה מתוך החושך, המתמירה את פגיעותה לחוזקתה. סנכרון הלב והמיינד היופטרי של זריעת עונת קשת מחדד וממריץ את כלינו הארציים כך שנוכל להשתמש במידע הרגיש שדלינו מעונת עקרב מפנימיותנו לטובתנו הגבוהה, לשם כך עלינו לוודא שאנו פועלות ממקום אותנטי ולא מחפשות להצניע את פגיעותנו כדי לשמר את האגו הרוחני שהרגע הצטרכנו להשיל. אם אחרי ההכרה בפגיעותנו אנו בוחרות שלא להתחשב בה, המפגש הבא עם אותה פגיעות יהיה קשה בהרבה וכך גם ההשלה תהיה כואבת ומאתגרת יותר. משולש לכירון בטלה (פצע האינדיבידואליות) מעיד על כך שפילוסופית הלב (ונוס בקשת) והתרחבות מחשבתית (מרקורי בקשת) תומכות באופן הרמוני בריפוי תודעת ויצר הפרט שלנו - הדימוי העצמי דרכו אנו מגדירות עצמנו ומפרידות עצמנו מהכלל, שיכול לפעול על פי אמונות מרחיבות או מגבילות בהתאם לתפיסתו. בהיעדר הרמוניה בין האגו הרוחני (קשת, יופיטר) לדחפי האגו הארצי (טלה, מאדים) לא תתקיים אחדות, לא תתגלה הסמכות הפנימית היציבה (אריה, שמש) ואור הנשמה ישאר עמום, מוסתר, עטוף בקליפות ומנותק ממהותו הגבוהה האישית האמיתית.
ב4.12 השמש בקשת במשולש לכירון בטלה תחדד את הקשר בין הבטחון העצמי והאופן בו אנו מבטאות את ייחודיותנו בכל אשר נעשה, אך בעיקר בתחומי היצירה המרחיבים את לבנו והמטרות כלפיהן בוערת בנו התשוקה הנקייה ביותר. ההבנה ביחס לפגיעות האינדיבידואלית שלנו (כירון בטלה) מעמיקה ואנו זוכות להזדמנות לחבר בנו עוד דיסוננס ולאהוב גם את אותם חלקים הראויים לרחמים כפי שנועדו להיאהב מלכתחילה, לא לדחות אותם, אלא להטמיע אותם בזהותנו הערה כנקודות חשוכות מהן תמיד ניתן לדלות אור פנימי אישי ולהנגיש אותו לסביבה דרך עצמיותנו. ההכרה בפגיעותנו לא מסתכמת ברגע עוררותה, ההתנהלות השלמה והאידיאולוגיה על פיה הפרקטיקה מתנהלת נועדה לקחת בחשבון את אנושיותנו, פגמינו ופגיעותינו שכן כל אלה מהווים חלק אינטגרלי (והבשר האמיתי) של כל משל, סיפור או מיתולוגיה אישית. הקושי, האתגר, הכשלון והכיעור הופכים את ההתגברות, ההשרדות והפריון לכל כך הרבה יותר ברורים. ללא קונפליקט או אתגר, צמצום או דיכוי, החיים האלה לא יאפשרו חציית גבולות מעוררת השראה וכך לא נזכה להרים אמונתנו, תודעתנו ולבנו לעבר חקר האמת, אינדיבידואלית או לא. אדם שלא חווה טראומה אך מתיימר להבין את רכיביה לנצח ישאר תקוע ברמה הפסיכולוגית השטחית ביותר, לא יהיה בו חידוש, לא תהיה בדבריו רפואה. גם אם ידע להרים לסביבה את האגו הרוחני, יותר סביר שלמד מה אנשים רוצים לשמוע מבחוץ ולא למה הם זקוקים ברמה הפנימית. שימו לב מי רוצה אתכן במקום של קורבנות, של חוסר ידיעה, של צייתנות ושל אובדן זהות, זכרי לשם מה ניתנו לך חצי האמת בעונת קשת זאת, זכרי על מי ועל מה עלייך להגן קודם כל ולפני הכל - על הפגיעות והרכות המהווה עוצמתנו הגולמית האמיתית, זהותנו הפנימית הבלתי משתנה, העתיקה והנצחית בדרכה. עונת עקרב ומפגשנו עם הרעל הפנימי והחיצוני מפנה את מקומה למסע העצמי החדש, האם תזכרו מה הרעיל אתכן מלכתחילה? האם נזהה את הרעל שיושב עלינו כמו כפפה גם בעונת קשת ושינוי צורת החצנת הרגש? האם נתעלה על אמונותינו המגבילות? נפתח את לבנו להרפתקה חדשה? או נהפוך קריקטורה מוקצנת ודוֹגמתית של אותם חלקים רעילים בנו מהם אנו מסרבות להפרד?
היישום בפועל בזריעת כוונות לעונה זאת הוא קריטי, האם את רק מדברת את השפה (תאומים, מרקורי, בית 3) או שאת גם הולכת את הדרך (קשת, יופיטר, בית 9)?
מאדים בתהליכי זיכוך האמת אובייקטיבית מתוך סערת המוחות של נסיגתו בתאומים ,הוא מותח את האנרגיה שלו (יצר, חיוּת) לשני כיוונים המשנים את צורתם ותפיסתם בהתאם לסביבה העוסקים בקוטביות הנוצרת מעצם מעמד השיקוף הדואלי, זה שבפנימיותנו וזה שאנו חוות מול "האחר". שבתאי בדלי מכוון אותנו לראייה ביקורתית, רחבה וחדה ביותר של שאיפותינו לעתיד במשולש לנסיגת מאדים ובחינת הדעת העמוקה שהיא מביאה, אך היעדר היציבות המשתקף מראהו ונסיגת אורנוס העקשן בשור במרובע לשבתאי האקטיביסט שולח אותנו אחורה בזמן ופנימה לתוך עצמנו, כדי שנוכל להתמקד בשינויים הרדיקליים המתרחשים בתוכנו. כך נוכל להבין טוב יותר את השפעת המהפכות החיצוניות על פנימיותנו ולרתום אותן לטובת התפתחותנו האישית, השיקוף המעמת של נסיגת מאדים במזל האויר הדואלי והוכחנות הפנימית שלנו נובעים מסקרנות, בדומה לקשת, מזל העונה הקוטבי לארכיטיפ התאומים. טובת הכלל וטובתנו האישית מהוות אתגר אחת לשניה, אתגר זה הוא הזדמנות להכיר במה שלא נוח ולא נעים להתמודדות והרי מאדים בתור היצר, כח החיים האינדיבידואלי שלנו והדלק שמאפשר לנו להתקיים ברמה הראשונית ביותר הוא זה לקחת כל אתגר ולמקד את מלוא האנרגיה שלו בנסיון לפתור אותו, להתגבר עליו ולהתחזק ממנו. תאומים וקשת הם ציר הלמידה, הם התלמידים הנצחיים ומכאן המורים החביבים על מי שמחפש להבין את טבעו האנושי, הארצי והרוחני גם יחד. המזלות המשתנים בכלל נוגעים להתרחבות המתרחשת דרך למידה, בתולה-דגים הם ציר הלמידה של טבענו הרוחני, ברמה הארצית והרוחנית בהתאם. הפרקטל הדואלי מציג עצמו שוב ושוב במערכת האסטרולוגית, הוא אינו היחיד כמובן אך הוא הבסיסי והשורשי להבנת מהותם של הצירים כמו של המזלות המרכיבים אותם, האחד לא שלם ללא האחר, לכן חלק זה של נסיגת מאדים במזל תאומים המתרחש בעונת קשת מהווה מרחב הלמידה העוצמתי ביותר עבורנו ברמה האינדיבידואלית. המתח בין האמת האובייקטיבית והסובייקטיבית ימשיך לעלות בשבועיים הקרובים ולקראת הירח המלא (שיהיה בצמידות לנסיגת מאדים בתאומים) יחלפו במולות למאדים מרקורי (29.11), ונוס (1.12) ולבסוף בירח המלא גם השמש(8.12), כעת זריעת הכוונה לעונת הלמידה וההתרחבות האישית נועדה לבנות אותנו להארה שתגיע בירח המלא של העונה, בו חשיפת מידע רגיש ביותר עשויה להגיע, אך אם עונת קשת מפעילה בך את הסקרנות, היצר לחקר האמת והרצון ליצור את מציאותך באופן אותנטי יותר, את בעצם מבקשת לדעת. הידיעה העצמית אליה אנו שואפות משתקפת במעגלים החברתיים שאנו בוחרות לעצמנו, במערכות התפיסה איתן אנו מסכימות או מזדהות, השותפות שאנו מייצרות במהלך חיינו עם אלה שצועדים איתנו על אותה דרך היא עמוקה, גם אם הדרך המשותפת היא רעיונית/אידיאולוגית או מעשית, גם אם כתוצאה מ"נסיבות חיינו" וגם אם מבחירה מודעת מלאה.
תאומים וקשת הם מספרי הסיפורים המוכשרים ביותר מבין המזלות, האופן בו הם יכולים להפיק מסקנות מופשטות ממידע ארצי הופך אותם לגמישים ביותר בהנגשת המידע הנקלט הלאה. הסיפור שאנו מספרות לעצמנו על הסביבה בה גדלנו (פרולוג) יעצב את המשך כתיבת המשל, שכן בסופו של דבר סך חוויותינו הופך אותנו למי שאנחנו, עוזר לנו לזהות ולהבדיל עצמנו ברמה המנטלית בקולקטיב כמו גם לראות את האחדות המופשטת השורה בינינו. ליקוי הירח המלא בשור (8.11) הביא להטהרות קארמתית שנבעה ממערכת ערכינו הבסיסית ביותר ובשם קדושת לבנו, בהתאם לטבעם האפל של הליקויים יש לנו מספר חודשים לפחות לעבוד עם המידע שהתקבל ועבר דרכנו בעונת עקרב האחרונה. המלחמה על יציבות בטחוננו ושחרור ההצמדות מרעלנים רגשיים של מעבר ראהו בשור וקטו בעקרב התחילו בינואר האחרון ולאחר מעבר קטבי הליקויים על ציר תאומים-קשת שהתחיל במאי 2020, העיסוק האובססיבי באמת, ביושרה ובחופש המידע שהיה קארמתי וקולקטיבי עם מעברו של ראהו בתאומים וקטו בקשת חוזר בעונה, הפעם קצת פחות אובססיבי והרבה יותר אישי. העימות עם "השקר" הממתין לנו בירח המלא בעוד כשבועיים יתנהל בהתאם לזריעת הכוונות. את רוצה שהעולם יהיה אמיתי איתך? את רוצה לדעת את האמת? את מוכנה לחפש אותה בכוחות עצמך? או שאם היא מאתגרת את תפיסת החברה שאת חלק ממנה היא לא שווה את המאמץ? ומה אם ממתינה לך בהמשך חיפושך אמת שסותרת לחלוטין את כל תפיסת עולמך? האם תרצי לדעת? האם תעזי לשאול? אתגרו עצמכן. הפסיקו להקיף עצמכן באנשים שחושבים ומרגישים ומתנהגים בדיוק לפי אותה שבלונה שבחרתן לעצמכן. שעמום הרוחני הורג את השכל הארצי, התרחבות תודעתית שלא נתקלת באתגרים תתבצע נטולת כיוון, נטולת ייחודיות ומכאן נטולת יכולת הבדלה בין אמת ושקר, בין מידע אותנטי ואובייקטיבי ובין אמירות מניפולטיביות השואפות להסתיר את האמת בכל מחיר. לא תכירו את חוסר האותנטיות של עצמכן - לא תזהו אותו מבחוץ, וכך יותר מדי אנשים מקיפים עצמם באנשים, ברעיונות ובהתנהגות המעשית הרעילה ביותר עבורם ברמה האישית, כשאתה לא מכיר בפגיעות של עצמך סטטיסטית יותר סביר שתעשה בחירות מזוכיסטיות שוב ושוב, עד שתלמד לקבל את עצמיותך האמיתית, ייחודיותך האישית וטבעך היצירתי, הרוחני, התודעתי והארצי, על כל האמת - על כל השקר.
יהודית , הקשתית העברית
הירח החדש בקשת יהיה במשולש מזין והרמוני ליופיטר אב הבית בדגים שכעת שוחה קדימה דרך המעלות האחרונות של ביתו הנקבי - לעבר הגבול עם מזל טלה, אותו יחצה כעבור חודש (ב20.12) ויום לפני יום השוויון החורפי/עונת גדי.
בזמני ביהמ"ק היתה הקרבת קורבן (דגים), היום ההתעלות הרוחנית (התשובה) נעשית דרך תפילה (קשת).
הקורבן עלינו, שחיטת בעלי חיים לא תועיל לכפרת עוונותינו משום שחיבורנו לאחד נשבר שוב ושוב, פרקטל נפילת האדם הראשון מציץ דרך כל חורבן, כל השחטה וכל גלות, פנימית וחיצונית כאחת.
הרצון שלנו להתקרב לאחד, לחזור בתשובה ולשוב מחטאינו משתקף בתפילה, אך האם התפילה שלנו נובעת מאמונה יציבה? האם אנו יכולות לכוון אותה כחץ שלוח ולפגוע במטרה האחת אליה אנו כמהות?
האם הייחול שלנו לגשמי ברכה ופריון יצירתי מוגבל על ידי תפיסתנו המצומצמת את עצמנו?
עונת קשת היא עונת האגו הרוחני, זה הרואה עצמו דרך נסיון חייו ובעל ההשקפה הרחבה והמפותחת ביותר על עצמיותו.
האגו הרוחני במעבר השמש אצל יופיטר הזכרי (קשת) נוגע לחוויה, ליצירה ולעצמו כזרז וכח יוצר, מתבונן ומסכם של שינוי צורת האש/הפעולה האישית.
יופיטר בשובו לתנועה סדירה בביתו הנקבי (דגים) מייצג אגו רוחני גם כן, אך מעיני המים המשתנים ההגדרה העצמית נועדה להתמוסס, דרך התמזגותנו עם טבענו הרגשי האישי כמו עם הקולקטיבי.
המסירות של קשת - הההקרבה העצמית של דגים, יופיטר הצדיק מעניק לנו תקשורת הרמונית בין שתיהן לאורך עונתו המבורכת ומלאת החסד כתזכורת לכך שאנו צומחות ומפרות עצמנו בצורה מקסימלית דרך חוויתנו האישית, ברמה החיצונית כמו הפנימית, היצירתית האקטיבית (קשת) כמו הרגשית הפסיבית (דגים).
במידה ואנו סבורות שהגענו להבנה "סופית" או גבול שאין ביכולתנו לחצות ביחס לתפיסתנו את עצמנו ואת המציאות המופשטת האנושית הרחבה, עלינו להתבונן היטב במטרות אליהן אנו מכוונות את חצי יצרנו הרוחני, כמו גם בזרמים הרגשיים שאנו סופגות מהסביבה, שכן הדברים קשורים אחד בשני וזהו שיעורו הדואלי של יופיטר עצמו.
מטרותינו האישיות וכמיהתנו לאחד בהיעדר סנכרון יסתרו זו את זו ויביאו למשברי האמונה הקשים ביותר, אלה המרסקים את אמוננו כמו אלה המחבלים בהתפתחותנו.
תת המודע הקולקטיבי אליו אנו מחוברות מעצב את עצמיותנו; אם דרך אנשים בשר ודם או וירטואלים, חיים או מתים, מערכות רוחניות או מעשיות, אם ערוצי התקשורת, האמנות והתודעה שאנו צורכות או האדמה עליה אנו צועדות - יופיטר מלמד בתהליך מעברו מדגים לטלה שאנחנו מה שאנו טובלות בו, מה שאנו סופגות ברמה הרגשית מכל מה שמרכיב את חווית המציאות המופשטת שלנו הופך להיות חלק מאיתנו.
בדגים אנחנו חלק מהכל, גבולות החומר וההפרדה נחצים באופן פנימי, אנו מתמזגות עם הסביבה וסופגות אותה למעמקי פנימיותנו ומסוגלות למצוא את עצמנו בכל פרט כביכול נפרד בה מאיתנו.
בקשת אנו מוצאות את הצד השני של אותה פונקציה יופיטרית מלאת חסד, הסביבה הופכת להיות אנחנו, דרך פעולה, יצירה וחוויה אישית אנו מגלות שהחוץ מעצב את הפנים, כל מה שעברנו ברמה החיצונית הופך להיות חלק מאיתנו.
ההטמעה המודעת של החוץ וההתמזגות האינטואיטיבית איתו הן בסיס החסד האנושי, הן שורש הנתינה, חציית הגבול ופתיחת האמונה.
העיסוק המופשט/חיצוני והעיסוק האישי/רגשי לא יכולים להתקיים בנפרד, זה מוביל לפיצול פילוסופי עמוק שמביא במקרה הטוב לתסכול רב ובמקרה הרע פנאטיות אלימה.
קודם כל נלמד לאזן בינינו ובין עצמנו, אחר כך נלך להטיף את תורתנו לסביבה, אחרת נהפוך קריקטורות של חוסר מודעות עצמית ואגו רוחני רקוב, ולאף אחת אין זמן לזה.
עונת קשת מלמדת על הבחירה החופשית - התרחבות יזומה ואקטיבית, ממוקדת לעבר מטרה גבוהה המבוססת על מערך אמונות אישי. זרמי האינטואיציה התת קרקעית של יופיטר בדגים יחלחלו בזריעת הירח אל מערך אמונותינו, שם יתורגמו דרך חוויתנו הפנימית את המציאות החיצונית. פעולת החסד מגיעה מהפנים אל החוץ. זוהי התרחבות, פריצת גבול רגשי או תודעתי היא לא עניין של מה בכך ובזמנים בהם נדמה שנוחות מהווה ערך עליון עבור הקולקטיב, העיזי לצאת מקיבעון החומר, אך לעולם לא בלי ערך עליון משל עצמך. התרחבות ללא מטרה היא כמו נתינה ללא כוונה, כשהדבר נעשה בחוסר ערות זה דבר אחד, אך כשהשיקוף לשקר צף ויש להכיר באמת, האם אנו מסוגלות להכיר בכך?
או שמערכת האמונה שלנו כל כך לא יציבה שכל חציית גבול באשר היא נתפסת עבורנו כחסד?
זוהי עונה חשובה, בתוכה סוד החנוכה נפתח - האור מתוך האפלה, התפילה המביאה לנס, השפע שתמיד נגיד, יש מאין, כשהכוונה נכונה והאמת ברורה ויציבה.
שנזכור לייחל לטוב ביותר, להאמין בעצמנו ובעיקר להאמין לסביבתנו, לא למה שהיא אומרת כמו למה שהיא עושה, וכמובן, נאה דורשת נאה מקיימת.
בעזרת השם נעשה ונצליח!
אמן ואמן!