הירח החדש של אדר א' מגיע ב10.2 ערב שבת הקרובה בשעה 00:58 אך האנרגיה תכנס כבר משעות הבוקר של שישי, עם מקבץ הירח, השמש, מאדים ומרקורי יחד במזל גדי הוודי הנוגע להשרדות ארצית, לאחריות אישית וכמובן לקארמה. אחוזת הירח בסוף גדי בה יפגשו שני המאורות היא "דהאנישטה" השופעת והאיכותית, הנשלטת על ידי מאדים יחד עם שבתאי הנקבי והמיוצגת על ידי התוף, ככלי מוזיקלי כמו גם ככלי הקצב הביולוגי שלנו שהוא הלב. על אף שמאדים נמצא באחוזת ירח אחרת בתחילת גדי, הצטרפותו למערך ראש החודש באחוזת הירח השלישית והאחרונה הנמצאת תחת שליטתו ובעיקר במזל התעלותו (מירב הפוטנציאל הנגיש להתפתחותו) מעידה על התכווננות כוח חיינו והיצר הפנימי לפעולה אמיצה הנובעת מתוך תשוקה וסקרנות אינטלקטואלית כלפי ניהול הביטחון וההזנה הרגשית דרך ה"עצמי", הנשמה והגוף.
לכל תופעה גשמית יש סיבה רוחנית שהיא מקורה ושורשה, ההתרחשות הרוחנית מביאה להתרחשות הפיזית, לכן חודש שבט לימד אותנו שעלינו ללמוד לקח מכל תופעות הטבע הגשמי דרך חיפוש המשמעות הרוחנית שלה.
הבעל שם טוב הקדוש טען ש"כל דבר שיהודי רואה או שומע מהווה הוראה בעבודתו את קונו" שהוא הבורא - כל התרחשות מעשית שמתקיימת סביבנו נועדה להוות גשר להעברת מסרים ישירים ומדויקים מהבורא עבורנו ברמה האישית והרוחנית, אם כן מהו המסר החבוי מאחורי תופעת הזמן הגשמי של עיבור לוח השנה העברי ותוספת החודש לה אנו זוכים אחת לכמה שנים? מיהו השבט ה13? מהו סוד העיבור בלוח השנה העברי? מי היתה דינה בת יעקב ומהו שורש תיקונה?
תפיסת הזמן העברית הקדומה מכילה איזון בין לוח השנה השמשי (365 ימים) ללוח השנה הירחי (12 חודשים) שהפער ביניהם מצטבר לכ11 ימים בשנה. העיבור של הזמן (בדומה לזה של האישה) הוא למעשה תופעה ארצית ששורשה מכוון להשלמת פגמים, למילוי חוסרים, לתיקון ליקויים ולהדבקת "פיגורים" בתפקודנו הרוחני. אין מקרה אבוד בעבודה הרוחנית העברית - כל איחור ניתן לזרז. אל לנו להתייאש או לאבד תקווה בגלל מצב רוחני ירוד, אנו מסוגלים (ומכאן מחויבים) להשלים בשנה מעוברת בתפילה, בלימוד תורה, בקיום מצוות ובעיקר בגמילות חסדים כשאדר א' הוא הפתיחה האנרגטית המלאה של תהליך זה בו עלינו לא רק להשלים את החסר אלא להקדים ולהוסיף במעשים טובים מעל הנורמה שלנו למען העתיד.
בגלל שזהו רצון השם, אדר א' מלא בשמחה וטוב לב שהם הכוח המאפשר עבודה זאת של חסד נקבי (שליטת יופיטר), הלא שני ה"אדר"ים קשורים במזל דגים, אדר לכל דג, אחד למעלה, אחד למטה שבשנה "רגילה" חולקים חודש אחד. סוד העיבור העברי של דגים הוא איזון וסנכרון השמש (השפעה) והירח (קבלה), על פיו עלינו לעתים לפעול ולהעניק לזולת שפע רוחני ולעתים עלינו לקבל את אותו שפע בעצמנו מהמקורות והמורים שלנו, על שתי מידות אלה להיות בשוויון והשלמה עבור כל אחד ואחד מאיתנו וזה בדיוק מה שירח חדש זה מבקש לזרוע במציאותנו.
הירח של שבת מחבר את איכויותיו של שבתאי (גדי) עם של מאדים (דהאנישטה), הלא הם זמן וקצב, המשרת והלוחם. המשמעת, הסדר, היציבות והפרקטיקה של מקצב הזמן מגולמת כולה במעקב אחרי פרשות השבוע שמחבר אותנו אינטואיטיבית למהלכים רוחניים אקטואליים דרך פרקטלים שביכולתנו לזהות בחיינו האישיים, עונת דגים מציפה דברים שקיווינו לבצע זמן מה ולא מצאנו את המוטיבציה והתזמון הנכון עבורם, היא הזמן להתפתחות לה חיכינו. הזדמנויות או צדק שנמנעו מאיתנו יחזרו להוצאה לפועל לאורך העונה הכפולה, שבתאי בדלי (ביתו הזכרי) בבית ה2 מהירח (שבביתו הנקבי) מלמד על תפקודו של הזמן בהתפתחותנו האישית ביחס לשפע או היעדר המשאבים מהם צמחנו בילדותנו ואותם עלינו להמשיך ולתקן בבגרותנו דרך עבודה קשה של הסקת מסקנות ולקיחת אחריות אישית כשהיציבות והשיח שחסרו לנו בסביבתנו הקרובה וביתנו עיצבו אותנו בהיעדרם והמשאבים שלא היו הם אלה אותם אנו ממוקדים בבגרותנו להשיג.
ההתבוננות הכנה של שבתאי בדלי בתנאים שאנו רוצים לייצר בביתנו וכח הרצון הנעלה של מאדים בגדי מביאים ליכולת ההתמדה המאפשרת להגיע להישגים ולצמיחה להם אנו מצפים.
על מנת לבצע את עבודת הדג זכינו בשנה זאת למעבר ראש הדרקון במזל דגים, בראש חודש זה הפותח את עונת הדגים המוארכת והשופעת ראהו נמצא בבית ה3 מהירח הקשור בסביבתנו הקרובה ברמה החברתית, התודעתית וגם הפיזית, דרכו ביכולתנו לזהות היכן הסקרנות והאומץ של האינדיבידואל מופעלים.
משה הדג (ז' באדר לידה ופטירה) ציווה קבלת תורה והשפעה על הזולת לעשות כן גם, לדאוג לטובתו ברוחניות ובגשמיות דרך הוראת חיינו "ואהבת לרעך כמוך", גם ובעיקר מי שנראה רחוק מהאמת שנות אור. התפתחות ה"עצמי" בהשוואה לאחרים (בעיקר סביבתנו הקרובה בילדות) ביחס לתקשורת, לתנועה, לסקרנות, לאומץ ולתחרותיות עולה על הפרק וכנות רדיקלית מתפקדת כתיקון קארמתי, אז מה המסר שלנו? במה אנו מאמינים? האם אנו מתקשרים זאת החוצה? האם אנו חוששים מחוסר הקבלה של הסביבה במידה ונבטא אמת רוחנית שלא יוכלו להבין? עלינו להשמר ממניפולציות בדיבור, מקיצורי דרך, משחיתות, משקרים ולתקן פערים בינינו ובין סביבתנו החברתית ובעיקר אחינו ואחיותינו, ראהו מביא פוטנציאל אדיר לרפואה הנובעת מהזיכרון אך גם לשקיעה ברעל הרשום בזכרוננו, הקרבה לתא המשפחתי עוזרת לנו להבדיל בין השניים, לטוב ולרע.
נאמר שרחל ולאה נכנסו להריון יחד עם יוסף ודינה, אך שלכתחילה העובר הזכר היה ברחמה של לאה והנקבה אצל רחל. לאה שהיא האם הנסתרת ידעה שברחמה זכר והיא שדאגה להתחלף עם אחותה על מנת שתזכה לבן בלידת הבכורה שלה שהגיעה לאחר כל כך הרבה שנות עקרות ובזאת תזכה לשבט הראשון שיצא מרחמה. על כך שדנה את גורלן של לא פחות מ4 נשמות קראה לבתה דינה, שבדומה ללאה אמה היתה נביאה נסתרת ועל שמה נקרא השבט ה13 או ירח אדר א' המעובר. ממומחיותן של לאה ודינה היא לצאת מגבולותינו המעכבים והמדכאים, להתרחק מאיזור הנוחות ולקרב אלינו את הזר והאחר, על כן חלק משורש תיקונה של דינה הוא תיקון הגוי - תחילה גורלה היה המשך ישיר לסירובה של לאה להינשא לעשו, אך לאחר שאביה יעקב שידע על גורל זה הסתיר אותה מאחיו באיחוד המשפחות והתערב בקארמה הגיע מעשה החטיפה והאונס על ידי שכם בן חמור. (על אנשי שכם יש להגיד fuck around and find out, שכן כולם יחד גילו מהן ההשלכות של מעשיהם הטמאים - הטבח שביצעו בגבריהם שמעון ולוי, האחים המגוננים שביקשו לנקום את כבודה המחולל של דינה בתחבולות המלחמה.) שורשה של דינה קיים בנו ברמה הרוחנית ומופעל באדר א' במיוחד, אם לא בטוב אז ברע, אם לא ברצון אז באונס - הבחירה החופשית נגמרת איפה שיד השם נגלית, רק אמת יכולה להתקיים בחיבורנו למסע הנשמה החוצה את הדואליות הגשמית של כל היש.
יופיטר נכנס לאחוזת הירח בהארני הונוסיאנית בטלה הנוגעת לסוד הגלגולים והקשרים שיבכולתם לחצות את הזמן (גלגול) והמרחב (חיים), מעבר לתפיסת החושים הגשמיים.
מערכות היחסים הקרובות שלנו, המשפחתיות והאינטימיות המהוות עבורנו בית רגשי, מורכבות מקשרים קארמתיים. חלקן נוצרו על מנת לקדם את שני הפרטים ברמה האינדיבידואלית וחלקן בסך הכל מהוות עוד פרק בסיפור השלם וחוצה הגלגולים של שתי נשמות יחד, כל פגישה בגוף וזמן אחר. פרקטל הלידה המחודשת שוכן באיזור זה בו יופיטר יבלה את החודשים הקרובים, בירח זה יופיטר הנוגע לתורשה (אבא) נמצא בבית ה4 הקשור בירושתנו הרגשית (אמא) ובבהארני עצמה המסומלת על ידי איבר הרבייה הנקבי או היוני (מוות, לידה, בריאה).
עוצמתו המיסטית של הפורטל הנשי כה יסודית במציאות הגשמית שאין זה מפתיע שהשלבים הראשונים של התפתחות המימד הרוחני עבור האנושות סבבו סביב סמל זה כמרכז תפיסת מהלך הבריאה ומקור החיים האינסופי של כל היש, זוהי תגובה לאיסוף המידע הארצי והגשמי שהיה נגיש להם בזמנים אלה ותובנה עתיקה ועמוקה שעדיין מהדהדת בגנטיקה הפיזית והרוחנית של כולנו.
נסיבות ומהלך לידתנו הם השורש לתחילת חיינו, המעצבת את ילדותנו, נעורינו ובגרותנו - הבטחון לו זכינו ברמה האינדיבידואלית משפיע על תפיסת עולמנו ממקום כל כך שורשי שלעתים על מנת לשנות את התכנות הראשוני עלינו להוולד מחדש ומכאן גם להסכים לשחרר את הגרסה הישנה ולתת לה למות, לשחרר היאחזות ולשוב למקומה הראוי - העבר, האדמה, הרחם בעל יכולת ההתחדשות העוצמתית ביותר הנגישה לממלכת החי.
האם לאחר חודש שבט שהחזיר אותנו לאדמה נסכים להתחבר למחזורים הטבעיים לנו של סוף והתחלה, מוות ולידה, צמיחה ונבילה?
או שמא ממתין לנו עוד שיעור מפכח ביחס לקארמה של היצירה והפריון האישי שלנו?
בבית הדהארמה ה9 מהירח קטו נכנס במזל בתולה לאחוזת הירח האסטה, ידה של העלמה האוחזת בשיבולי הקציר, המרפאה, המזינה והיוצרת בה יחלוף זנב הדרקון עד דצמבר (כעשרה חודשים) ויציף עבורנו כלים יצירתיים מחיים קודמים לשירות האחר והתמודדות עם הפחד להקשר לאחרים בגלל נסיבות העבר.
הבית ה9 מעיד על הדת והמסורת מבית אבינו וקטו מעלה רצון עמוק להתרחק ולצאת מגבולותיה או לחקור ענפים שונים בתוכה, אמנם ישנה אובססיה ללמוד ולהתרחב תודעתית אך עמה גם דחייה של דרכים "מקובלות" ונורמטיביות, בין אם דרך בידוד רוחני או בחידוש תפיסת עצם מעמד השירות עבורנו.
העבודה היא עלינו - התוצאה על השם - עלינו לגלות אמונה בדרכים יצירתיות וכנות ולשחרר מכל נטיותינו לפרפקציוניזם מלבד זה הנוגע למוסר, שם דווקא עלינו להעמיק ולחפור לבד.
בית אבא השורשי לעם ישראל לא נקרא על שם יצחק ולא על שם אברהם אלא על שם יעקב שהפך אותנו ממשפחה לאומה ובזאת הרים את הקארמה הקולקטיבית שלנו לסדר גודל מיוחד במינו, מפרספקטיבה פרטית וגופנית לפרספקטיבה לאומית ונשמתית.
יעקב הוא האח הקטן שזכה בבכורה, על כן חסדו קשור ישירות לפחד או לאשמה על מעברו ברמה הגופנית לבעל ברכת והבטחת האדמה ומכאן הצורך שלו להצדיק ולקנות אותה, הוא צורתנו המשפחתית.
ישראל הוא מתקן שורש קין והבל, הנאבק במלאך השומר של אחיו וזוכה ללידתו הרוחנית המחודשת כישר (ה)אל, בעל העליונות המוסרית של ההגנה העצמית, ממנו מגיעה קנאותם של שמעון ולוי והנקמה הנשמתית, הוא צורתנו הלאומית.
ישורון שהוא שמנו השלישי אליו נועדנו לצמוח בזמני הגאולה הוא הפרספקטיבה הרוחנית של הבורא כלפינו, המעיד על הפדיון הרוחני והתיקון לו אנו אחראיים במהלך הבריאה. הישר והתם, הצועד בדרך המלך (הבורא) והמחבר בין הגוף לנשמה, בין הפיזי לרוחני, בין הפרטי, ללאומי והלאה לבין לאומי בהמשך (שורש דינה).
ונוס בקשת בבית ה12 מהירח מקבלת אספקט מפרה מיופיטר בטלה, המלחמה המשפחתית הציבורית פוגשת את הדרך הרוחנית האישית והאש הנוצרת מתוכן יקרת ערך בירח חדש זה. ההתמרה הקארמתית שונוס מנהלת ממחלקת הנשמה של הבית ה12 נוגעת לכח חיינו ומגבלותיו, לאחריותנו על יצרנו, לפריצה מול איפוק וליחסי הרמוניה בינינו ובין חינוכו של נסיון חיינו האישי. מידת הקיצון של עם ישראל נחשבת לחסד (יופיטר, רחמים, התרחבות), "רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים", אלו מידות המהות שלנו שעלינו ללמוד לאזן דווקא בחומרה, בדין. זאת דינה, זהו "תג המחיר" שביצעו עבורה שמעון ולוי (על פי הקבלה בעלי מידת הדין) - לפעמים עם ישראל זקוק לבעיטה קשה על מנת שנוכל לבצע את שעלינו לבצע שכן אנו נוטים להיות שאננים (בדומה לתגובת יעקב לאונס בתו) ולהתמקד בפרטי, במשפחתי ובפיזי גם כשהזמנים נוגעים להשרדות רוחנית לאומית. דינה היא הדין שאמה סירבה לקבל על עצמה ושאביה ביקש למנוע עבורה - אבל דין הוא דין, גבול הוא גבול, אם אחד שמגן או אחד משמר או אחד שתכליתו לקדם אותנו בהתגברותנו על המגבלה או המכשול.
דינה יצאה לעולם להגשים את גורלה, היא ידעה שתפקידה להביא למשפחה העתיקה אור חיצוני בזמן הפיכתה לאומה, להכניס לישראל ניצוץ רוחני שמגיע מהגויים, שכן בכל 70 אומות האדמה המקוריות ניצוצות ייחודיים להן שעל עם ישראל היה לחלץ גם, באלפיים שנות גלותם, מכל קצוות העולם ולהחזיר איתם לתהליך כיבוש הארץ הסופי. בדומה לתאומה האנרגטי והאסטרולוגי יוסף גם דינה הלכה דרך של פריצת הגבולות המשפחתיים ונשאה בהשלכות הקשות של אותה יציאה עצמאית החוצה לעולם, אך מעבר לטרגדיה הנוראה שביכולתנו לתפוס מגיע שיעור עמוק שממשיך ללוות אותנו מהמימד הרוחני של המציאות, זה שנוגע לשמירה הגבוהה שמלווה אותנו גם ובעיקר בזמני החושך הפרטי, הטרגדיה הלאומית והגלות הרוחנית.
הפיכתנו לאומה במעמד הר סיני חיברה אותנו עם האספקט הנקבי של הבריאה, השכינה המשיכה ללוות אותנו גם בגלותנו מאדמתנו - בבית הכנסת, במקווה ובשמירת השבת, בלעדיהם זהותנו האישית והקבוצתית, הפיזית והרוחנית, לא היתה שורדת את הגלות ובעצם היינו נעלמים ובסופו של דבר נשכחים, כפי שקרה לרוב המוחלט של התרבויות והאומות של העולם העתיק במרחב ובזמן. על כל אחד ואחת מאיתנו לזהות את הניצוץ הרוחני האינדיבידואלי שלנו, היצירה הייחודית לה אנו אחראיים במערך הקולקטיבי השלם, לכבד את הניצוץ של האחר ולחגוג את השפע והמגוון הקיים במשפחתנו, באומתנו וביישותנו הרוחנית. מה שלא נסכים לעשות בחודש זה מרצון יכפה עלינו - אם זהו רצון הבורא כך תגיב גם הבריאה סביבנו ונשמתנו שתמיד יודעת עבור גופנו, גם אם לתודעתנו לפעמים קשה להדביק פערים. בדומה לידיעת לבה ובינתה של לאה שהביאו להחלטתה להחליף בין העובר שלה ושל אחותה כדי שתגשים את תפקידה כאם האומה הגשמית, גם דינה ידעה בלבה את האמת על תכליתה ותפקידה עבור המשפחה/אומה, על כן יצאה מגבולות ביתה על מנת להיות אדונית לגורלה ולגשש את דרכה לזיווגה הראוי. בכל שנה מעוברת בבואו של אדר א' מתעוררת גם דינה ושורשה הרוחני מאיר בבנות ובני יעקב, עם ישראל ואומת ישורון המתבקשים לעסוק בקירוב דווקא דרך היציאה מאיזור הנוחות המוכר והבטוח. על אף ששורשה נובע ממידת הדין, העשייה בירח ה13 שנקרא על שמה של דינה היא של חסד, של המתקת הדין, בחירה בכפרת עוונות דרך הנתינה והחיבור ולא דרך העינוי. מקרה האונס בשכם לא היה קורה אלמלא יעקב החביא את דינה מעשו, יעקב לא היה צריך להחביא את בתו מאחיו אם לאה שהיתה מיועדת לו מלכתחילה לא היתה מחליפה את רחל בנישואי יעקב - מה שהאם מסרבת להגשים תצטרך בתה למלא, מה שאביה לא יאפשר לה לעשות ברצון יתרחש בכפייה. מה שצריך להתרחש על פי רצון הבורא יתרחש ויהי מה, בחירתנו החופשית נגמרת כשאנו עוברים מפרט לחברה, שכן לפרט בחירה חופשית אך החברה השלמה נתונה לתנועה הטבעית של הבריאה, על כן גם חברה שמורכבת מצדיקים (כפי שהוכיח לנו חורבן הבית השני) יכולה להיות רוויה בשנאת חינם, אם לא מול הסביבה הקרובה אז מול האחר, הזר, הלא מוכר.
היהודי מחפש את המשמעות הרוחנית המניעה את התהליך הגשמי, בצמצום פערי ההשפעה והקבלה של עיבור הזמן גם אנו העבריים מתעברים בתיקון, זה הנקרא גאולה - הצומחת מלמטה, מהשכבות התחתונות והבסיסיות ביותר של החברה השלמה - העם עצמו מוליד את הישועה מתוך משאביו הגשמיים והרוחניים האישיים, לא הנהגתו הנשענת על משאבים חיצוניים ואג'נדות זרות. המשאב היחיד שנתון לנו באדר א' הוא האמת הבלתי מתפשרת, הצדק הקוסמי והפדיון הקארמתי היורדים אלינו כולם דרך עשיית החסד עם סביבתנו ובעיקר עם מי שמרוחק מאיתנו. אדר א' מעיר את סיפורה של דינה, האחות הנעלמת והנאלמת שקולה נשמע על ידי לבנו וזורם בדמנו לא פחות מ12 אחיה אך זקוק לזמן הנכון על מנת להתגשם במרחב הפיזי באופן ישיר. הירח ה13 מזכיר לנו השנה שחסד שמשלב בו משמעת, סדר ופרקטיקה יציבה מביא למעמד רוחני גבוה, הכבוד לכללים ולחוקים של הבריאה ושל הזמן מוליד עשייה מתונה, אחראית וסבלנית שתוצאתה מסודרת והרמונית, גם אם איטית.
זוהי דרך המלך, הדרך הישירה, דרכו של ישורון, השילוב בין הפרטי לקולקטיבי, בין הפיזי לרוחני, בין ההתרחבות לצמצום, פריצת הגבולות וקיומם, הרחמים והגבורה, החסד והדין. כל מי שחי בזמנים אלה הוא חייל מאומן, לכולנו הזדמנות לגאולה פרטית וכשכל אחד מאיתנו עושה את עבודתו ברצון, בשמחה ובאהבה אנו יכולים לעלות שלב ולתקן גם את העם, כשאנו מתקנים את העם ביכולתנו לתקן את העולם כולו וזה בעצם כל הסיפור של זהותנו על רגל אחת.
מאחלת לכולנו עונת דגים כפולה ומלאה באור והבנה, שנלמד ונעז כמו הילדים הסקרנים ושואלי השאלות שאנחנו ושנזכה לגילוי השורשים הרוחניים המניעים את המציאות הפיזית כדי שנוכל להמשיך בשאיפתנו הרוחנית לתיקון העולם. אוהבת אתכם ים ים ים אמאלה איזה ים!!! שיהיה חודש מבורך, ירח זורע מציאות עוצמתי וב ה צ ל ח ה ! כל היצירות במאמר זה מידיהם של ילידי ירח בדהאנישטה
Comentários