כסלו נסגר וטבת מתחיל עם הירח החדש בקשת הוודי, ב00:26 ביום ג' ה31.12, במחלקה הונוסיאנית של המזל היופיטרי, ובין הנר ה6 ל7 של חנוכה.
יופיטר שליטו של קשת בבית ה6 מהירח במזל שור בנסיגתו, מכוון את תשומת לבנו ותודעתנו הדורשת התרחבות למערכתנו הבריאותית הפיזית והנפשית, הרצון שלנו לקבל שירות אל מול הצורך שלנו להעניק אותו לעצמנו נפגשים וזקוקים לדיוק ושחרור של תלות חיצונית בעיבודנו והחלמתנו.
הפיכת מרחבנו האישי, הפיזי, החברתי והמקצועי לאיזורים בטוחים, יציבים ושופעים יכולה להיות כל כך מאתגרת שאלמלא אור החנוכיה - הגבורה הקולקטיבית המחזורית של חנוכה - אנו עשויים לאבד תקווה וליפול למרה שחורה שרק תעמיק את ה"חולי".
ונוס שליטת האיזור בקשת בו הירח והשמש נפגשים הצטרפה לשבתאי בדלי בבית ה3 מהירח ומציגה בפנינו את הכלי אליו למדנו לאורך כסלו שעלינו להתייחס בכבוד רב ובו עלינו להשתמש עם בבגרות ומתוך אחריות רבה - קשרינו החברתיים, האידיאולוגיים והמקצועיים והשפעתם על תפיסת עולמנו, הגשמת שאיפותינו וכעת עם ונוס - גם לבנו.
ונוס תהיה עם שבתאי לאורך ינואר, ב28.1 תכנס לדגים, מרחב התעלותה בו ממתין לה ראהו המפלצתי והדרמטי ובו גם תעבור את נסיגתה (2.3-13.4), במהלכה תתקים גם נסיגת מרקורי בדגים (15.3-6.4) ושבתאי שותפה לחודש טבת יצטרף גם הוא לקרנבל הדגים ויסיים את 7 השנים של מעברים במזלות שליטתו.
טבת אם כן דואג לנו להכנה יסודית ביותר של עבודת הלב שממתינה לנו באביב הקרוב, עבודה שתפגיש אותנו עם אנרגיות קשות להכלה; חרדה מהנודע, פחד מהלא נודע, כאב לב עתיק בלבול קוגניטיבי מקסימלי וכמובן פריצת הגבולות האנרגטיים המגיעה הישר מן הבורא - על כך אין שאלה.
כסלו הוא חודש שמתחיל בהתגברות האור על החושך עם מילוי החנוכיה וממשיך לעבר שורש החורבן והגלות שהוא תענית י' בטבת, בה אנו צמים לזכר הטלת המצור על ירושלים (טבת/גדי) שהוביל לפריצת החומות (תמוז/סרטן) ולא הרבה אחריה לחורבן הסופי (אב/אריה). גדי הוא המזל הנקבי של שבתאי הקשור בצד השמאלי ובמידת הדין, בצורתו האנושית קשור בגבורה - בצורתו הרוחנית קשור בבינה.
זהו אמנם זמן חשוך מאוד ברמה הפיזית והרוחנית, אך לגדי הכלים המדויקים להתגבר על כל אתגר (התעלות מאדים) ולמצוא את אור ייעודנו הגבוה ביותר (עוצמה כיוונית של השמש) דווקא מתוך החושך המקיף.
עבודת הגבולות והקארמה של שבתאי בצדו הנקבי נוגעת לכאן ולעכשיו וקשורה בהשרדותנו ברמה הפיזית, הרגשית והזהותית.
לאחר הצלילה העקרבית לחלקינו העכורים ביותר אנו נולדים מחדש דרך הטיהור של אש האמונה הקשתית, אך לאחר שהחזרנו לעצמנו את כוח חיינו ותשוקתנו מגיע זמנו של הגדי לייצב, למסד ולקרקע את חוויתנו הפנימית האינטנסיבית דרך עבודה ממשית ומעשית.
חיבורו של גדי והבית ה10 לקריירה אינו שולי אך גם אינו שורשי במהותו, שכן ארכיטיפ הגדי מדבר על ייעוד קארמתי, אחריותנו האישית בחיים אלה ממנה אין לנו מנוס ואותה אין לשנות, רק למצוא דרכים מדויקות ויעילות יותר להגשימה - ואכן בזמננו אנו העיסוק שלנו הופך להיות מרחב בו הקארמה שלנו מוצאת את ביטויה באופן ישיר ביותר.
קטו בבתולה בבית ה10 מהירח יושב על מרחב הקארמה ומנהל מתחת לפני השטח שחרור הצמדות בתפיסתנו את אחריותנו וייעודנו בחיים אלה, אם דרך העיסוק או תפקידנו במשפחתנו, הבחינה נוגעת לתפקודן הבריא של מערכות חיינו.
יחד עם הגמישות המרקוריאנית (קטו/בתולה) מגיעה הפרקטיקה השבתאית (טבת/גדי), חיפוש הנוסח המדויק לשם תקשור מהלכינו הפנימיים מתנהל מאז אוקטובר 23 ואנחנו כמעט מוכנים להתמסרותנו לתהליך היצירתי עצמו, אך תחילה ישנם גבולות שחייבים להיות ברורים עבורנו.
תחומי השירות והטיפול נמדדים על יושרתם המעשית והרוחנית בו זמנית, ההכרעה הממתינה לנו עם קרנבל הדגים של האביב הקרוב תהיה כאוטית אך ביכולתנו לתת בחודשים הקרובים את מלוא משאבינו לטיפול בחסכים ובבלבול הקיים במחלקת הבתולה של מפתנו האישית על מנת לוודא שמלבד כוונותינו הפנימיות, גם מעשינו החיצוניים יהיו נקיים וישרים.
אדם שאין לו כבוד עצמי לא יכול לכבד אחרים ורבים מתבלבלים בין האדרה עצמית לכבוד עצמי.
כבוד עצמי חייב להגיע עם ענווה, ההכרה שאנו אנושיים ויכולים לטעות או לבחור לא נכון - ובו זמנית הכרה ביכולותינו לפעול אחרת ולהתעלות על פיתויי היצר הרע.
כשהיצר הרע מתלבש על האגו, אדם מחפש לראות עצמו מעבר לחוקים ולגבולות בזמן שאחרים חייבים להיות כפופים להם. מה שמותר לו אסור לך, או לכל אדם אחר.
אדם עם כבוד עצמי לא נותן לאחרים לשעבד אותו אנרגטית, בין אם הם משתמשים בחנופה ובין אם הם משתמשים בלוחמנות - ובאותה מידה אינו מרשה לעצמו להתנהל כך, אך החשוב מכל הוא שבמידה ולא התכוון לפעול בצורה פוגענית, הוא מסוגל להכיר בכך שפגע באחר ואינו חווה משבר זהות כשמוצא עצמו בתפקיד "הפוגע".
חלק גדול מהעבודה שהקטבים על ציר בתולה/דגים עושים איתנו נוגעת לקורבנות, אם הנטייה לראות עצמנו כקורבן של האחר, של המציאות או של הבורא, או הדחף להקריב את עצמנו עבור האחר.
לכאן ולכאן יש דרך נכונה ודרך לא נכונה, עם כל דבר ובפרט עם המזלות המשתנים, המלמדים אותנו לצאת מקוטביות של שחור ולבן ולאמץ לחיינו תנועה השואפת לצמיחה, גדילה ויצירה מתמשכת.
ראהו בדגים הוא המרחב בו למדנו על הקרבה עצמית, בבית ה4 מהירח החדש עולה הזיכרון הבין דורי ואף הקולקטיבי של הקרבה עצמית בתא המשפחתי ובהקשר הלאומי, שני ביטויים של אנרגיית בית 4 שעבור עם ישראל לעולם אינם נפרדים.
בטח ובעיקר כשהדבר נוגע להקרבתן העצמית של דמויות האם בחיינו, המרירות שעשויה לעלות בשבועיים הקרובים אינה אישית, אך מפגשנו איתה בהחלט אינטימי ועמוק.
הרבה ממה שנראה, בהתאם לטבעו של ראהו, הוא אשליה, סיפור, נרטיב שחזר על עצמנו שוב ושוב לאורך הדורות ולאורך חיינו שלמדנו לא להטיל בו ספק - אך למעשה אין לו עוד על מה להשען.
כשאשלייה מוכנה להתפרק, דברים מתחילים להתקע, להיעצר, להתפורר בין הידיים שלנו - התסכול עולה, האמונה מתערערת, כל הפחדים הנובעים מתת הכרתנו צפים ובאופן טבעי אנו מוצאים עצמנו מנסים להיאחז בכל כוחותינו בדרך, תפיסה, תחושה או גישה שפשוט מסרבות לשתף פעולה עמנו, וזאת משום שהן כבר לא כאן.
כשאנו מוכנים לראות את האמת, השקר מתמוסס מעצמו.
השאלה היחידה היא האם נקבל אותה כפי שהיא?
או שנמלא את המרחב שהתפנה משקר אחד בשקר אחר?
מרקורי שמסיים את צל נסיגתו השני בעקרב בבית ה12 מהירח מוכן להצטרף לשמש בקשת אך תחילה עלינו לקבל את כל מה שלא קרה, שלא הגיע אלינו, על אף שרצינו בכך מאוד.
הבית ה12 הוא הצינור לנשמה, אך הוא דורש התרחקות מסוימת מהיש לשם התחברות לאין, ממנו ברמה המיסטית הכל מגיע.
דרכים מעשיות לעשות זאת הן התבודדות בטבע, מדיטציה, שינה/חלימה וכל התעמקות בתרגול רוחני ממוקד לב על פני שכל - פריצת הגבולות של ראהו בדגים דואגת לכך שהרוב המוחלט של מה שנפגוש במרחב המיסטי של הבית ה12 הקלאסי יהיה אשליה, השלכה ישירה של הקרנת יצרינו הבלתי מעובדים (ראהו) על תפיסת מציאותנו וקריאת מצבנו.
נסיגת מרקורי בעקרב כחלק ממשולש המים שליווה אותנו בחודשים האחרונים אמנם הסתיימה לפני שבועיים אך צלה השני במהלכו מרקורי חוזר בתנועה סדירה לנקודה ממנו התחיל על גבול עקרב/קשת רק עתה מסתיים, כך שעל אף שהתהליך העמוק של השלת תפיסותנו הרעילות הנוגעות לכוח השפעתנו העמוקה, רגשית ותודעתית על האחר, לקיחת האחריות על שראינו ונגלה לנו בחודשים האחרונים על שימור וטיפוח משאבינו הפנימיים רק מתחילה.
מאדים בנסיגתו בסרטן בבית ה8 מהירח הוא כח החיים החבוי אליו נדמה שאין לנו גישה, יכולתנו להשתמש באנרגיה שלנו באופן מקדם ויצירתי מוגבלת ביותר עם נפילתו של מאדים בסרטן אך הנסיגה דווקא מחזקת את ביטויה של השמירה הגבוהה לה אנו זוכים בחיינו והשוכנת בתת הכרתנו, אותו אנו צריכים להמשיך ולהאיר על אף סופה של נסיגת מרקורי העקרבית, שכן כפי שכבר סיקרנו מאדים ממשיך את עבודת המצולות הרגשית שמרקורי התחיל וראהו מנהל.
משולש המים בבתי המים של הירח החדש יהיה מאתגר ככל שנתנגד לו, שכן אלמנט המים מייצג את המוקשה במערכת האסטרולוגית, השחרור הרוחני הגדול שמצריך הרפייה משאיפותינו לשגשוג חומרי.
העצירות שאנו מרגישים בפרנסתנו ובמערכות יחסינו מושרשת במצבנו הרוחני, מצבנו הרוחני מבטא עצמו ישירות כעת דרך משולש המים והבתים שהוא מפעיל במפה האישית הנוגעים לגופנו הרגשי.
התעלמות מצרכינו הרגשיים תהיה חטא אדיר לעצמנו כעת ותוביל בשלוש שנים הקרובות למלחמות רוחניות קשות מנשוא - הכרה בהם וקשב להם יהיו המפתח לפתיחת השערים החסומים, גם אם יקח לנו עוד כמה חודשים להגיע לפתחם.
אין טיפת תסכול כעת שלא מגיעה לנו, לא משום שעלינו להיענש, אלא משום שברצוננו להפיק ממנו את המירב ולהעמיק את יחסינו עם עצמנו, עם סביבתנו ועם בוראנו.
לכל חורבן יש תכלית, כל נפילה היא הזדמנות לעלייה מחודשת - כל איום קיומי נועד להעצים את אהבתנו לחיים - האיום הקיומי היחידי אינו שוכן במימד החומר, שכן בו להכל תאריך תפוגה - האיום הקיומי הממשי הוא אחד רוחני, נשמתי, אותו ביכולתנו לתקן או להחריף דרך החומר.
זמני הדין של טבת/גדי מתחילים בשיא האור מתוך החושך, הימים מתארכים והשבתות נכנסות מאוחר יותר ויותר, עוצמת השמש מתגברת מיום ליום ואיתה גם בהירות קולה של נשמתנו בתודעתנו הרחבה.
עשיית החסד שלנו על עצמנו תמיד תהיה תלויה ביכולתנו לשמור ולקיים את גבולותינו המקיימים ועבור כל אחד ישנם גבולות אינדיבידואלים הנשענים על מפתנו האנרגטית הייחודית.
עם זאת, ישנן מערכות חוקים רוחניות רחבות שנועדו לדייק את דרכנו מתוך הבנה שהיש החומרי מגיע מתוך האין הרוחני.
אם ברצוננו למלא את אחריותנו האישית, עלינו להבין שכניעה או התמסרות למערכת או אדם חיצוני כסמכות לדרכנו תמיד תוביל לגילוי רמת יציבותה, יושרתה ויעילותה - שכן מצבנו האנושי, הפיזי, הרגשי והתודעתי יושפע על ידיה, ובהתאם לאותנטיות שורשה יראו חיינו.
הדחף לפרוץ גבולות קשור בחסד, אך ללא דין, השלכות למעשים וגבולות ברורים הדחף היצירתי בקלות הופך אלים, מושחת מוסרית ובעל השלכות של רקבון, רעל וכאוס מוחלט.
התחברו לאנרגית הגבולות הנקביים שטבת מבקש להעניק לנו, השחרור ממתין מעברו השני של החורף עם תחילת האביב - זה הזמן לעבודת היסודות שתחזיק אותנו בחתיכה אחת דרך הטירוף שבדרך.
שיהיה חודש מבורך, חג שמח ו ב ה צ ל ח ה ! אוהבת.
על כל היצירות במאמר ילידי ירח פורבה אשאדה/מרכז קשת
Comments