איסוף שבתאי בדלי, ההכנה לדגים
פברואר 23'
סוף ביקורו של שבתאי בדלי וההכנות לכניסתו לדגים בשיאם, פרידתו של שבתאי מביתו הזכרי בחודש האחרון למעברו כוללת מפגש אחרון עם השמש (16.2), האגו הער הסינגולרי שרואה במגבלותיו ועצירותו של שבתאי אויב משום שרצונו להקרין את אורנו ולתת מיקוד ומשמעות לפעולותינו בעוד שמהותו של שבתאי היא צמצום או חסימת האור החיצוני לשם השקפה פנימית ובקרה מערכתית מלאה שנועדה לייעל ולשפר את הגשמת מטרתנו המרכזית בחיים. שבתאי מסמל חולי, זקנה ומוות, אלה הם אויבי החיים האנושיים המתגברים על כל היש הכבול לזמן. השמש מאירה על המשימה, האור - שבתאי מציב בפניה את העובדות החותכות והמציאות הנוקשה עמן עליה להתמודד, בטח ובטח במילוי משימת ביתו. השמש והאינטיליגנציה הקוסמית בדלי ממוקדת בצרכי הקולקטיב, משימה בעלת אחריות והשפעה רבה, הסמכות לבקרת איכותה ומדידת בגרותה, יושרתה ויציבותה הוא שבתאי, שליט קוטביותה. בדלי חסימת האור/האנרגיה נובעת בדרך כלל ממרדנות חברתית ומביאה להחשכה והתפוגגות אנרגטית; הדחף להתרעם על חוסר הצדק הנעשה עמם ועם יתר הדחויים, המדוכאים והלא מקובלים בקולקטיב האנושי הוא עמוק ומדויק מאין כמוהו, אך המרדנות המחשיכה אינה יעילה שכן התמקדותה הוסטה מהמשימה הגבוהה האמיתית של צדו הזכרי ואלמנט האויר של שבתאי, מדחף אנושי חברתי שמבקש לשפר את המציאות לזה המבקש להחריב את כל מה שהגיע לפניו. נשיאת המים של הדלי היא הבאת האמת הנובעת מתפיסתם האינטואיטיבית, הדחפים ההומניטריים שלהם הם בדיוק כאלה - דחפים. לא נשלטים. על כן מנגנון הבקרה השבתאי מופנה בעיקרו כלפי חוץ במזל דלי, בשונה מהפנמתו בשליטתו בגדי האדמה היוזמת הנקבית. השמש או האגו בנקודה הקוטבית והרחוקה ביותר מביתה ממוקדת באחר במקום בעצמה, ולא רק באחר אלא בקבוצה של אחרים. מפגשה עם שבתאי מספר שבועות לפני סוף מעברו ובקרת הקהל שהביא עימו הם מתנה, הזדמנות למקד את כל אותם כלי בקרה חברתית חיצונית משוננים ומדויקים שספגנו ב3 השנים האחרונות בעצמנו, בייחודנו, במשימתנו האישית ובאחריות ששבתאי מלמד בביתו בה כולנו ניחנו ללא יוצא או יוצאת מן הכלל, כך המציאות החברתית האידיאלית לה אנו מייחלות תתקרב להגשמה - מהפנים אל החוץ. האחריות היא על העברת מידע, על אותנטיות ביטוינו, על ייחודיות קולנו וכמובן על השקעת משאבינו המנטליים באופן חסר אנוכיות איפה שאמונותינו ושאיפותינו יושבות.
הכנת הקרקע בדגים מתחילה בצמידות ונוס ונפטון (15.2) הממקדת את לבנו ואמונתנו באידיאלים שלנו ובהקרבות להן אנו מוכנות בשם אמונותינו על אהבה.
יכולת ההשפעה של דגים על המאסות מתבצעת דרך התת מודע, היא הרחבה והעמוקה ביותר אך היא גם הנתונה ביותר להשפעה בעצמה. הספוג הקוסמי אליו ונוס הופכת את לבנו במפגשה עם נפטון תחילה סופג את הסביבה, מאגרי החמלה הנובעים מהחיבור לצל הקולקטיב משתחררים וכך גם רעיונותינו על תפקידנו ושירותנו הרגשי במערכה הכללית עשוים להפוך לא מעשיים על אף הרצון הממשי להגשמתם. התעלותה של ונוס (17.2) מביאה להתעצמות כלי התפיסה האינטואיטיבית, כאן נחמד לציין שוב שהתעלות אינה מעידה על הצלחה בהכרח ואף לא בדרך כלל, אלא על כך שהאנרגיה הנתונה (המזל/הבית/המעלה) מכוונת את הגוף האסטרולוגי באופן הנרחב, הגבוה והשלם ביותר, אך השימוש באותה אנרגיה תלויה כולה בתפקודנו האישי, בשלותנו, בחירותינו ובמקרה של ונוס בדגים, חיבורנו לתת הכרתנו ותקשורתנו עם גופנו הרגשי. הטוטאליות המצופה על ידי ונוס בשיאה באהבה ובערכים הרגשיים ויכולת ההתמזגות של האחר כבדה בדיוק כמו שהיא אורגנית, בכלל המשקל של פלנטה נעלה מהתבוננותי נישא באופן טבעי יותר במיקומים נקביים (ירח, ונוס, שבתאי וגם מרקורי) בעוד שהההתגברות המחזורית על אתגרים נוכחת יותר במיקומים הזכריים (שמש, מאדים, יופיטר). השיעורים הנחשפים בנקודות ההתעלות של הפלנטות מכילים סודות רבים בנוגע לתפקודם הגבוה כמו השורשי ביותר, ונוס בדגים מאבדת את גבולות תפיסת המציאות שלה ומתמזגת עם כל היש, האין ומעבר להם ובזאת יכולה להגיע לדרגות אהבה על-אנושיות, בהן ביכולתה לחוש את האחדות הרכה הרוחנית השוררת בין כל רבדי המציאות על כל פרטיה באופן חוצה זמן ומרחב וכזה שיכול להמיס את החומות האיתנות ביותר לשלולית.
המערכת הוודית מייחסת את נקודת התעלותה (בערך 21°16’ טלה טרופי) לאחוזת הירח רבאטי (REVATI) הנשלטת על ידי מרקורי ומסמלת את שיא השפע, הרחם הקוסמי, האמא הגדולה ומכאן הגבול בין חיים ומוות, מציאות ודמיון, ערות ושינה, חומר ורוח, גוף ונשמה.
המרחב הדגי האלכימי, הפורה והמזין מופעל כראוי לקראת כניסתו של שאני (SHANI) /שבתאי המסמל את המגבלות ההכרחיות על גורלנו החומרי; כל החי נועד למות, מה שנבנה יתפרק בחלוף הזמן וכל רכיביו יחזרו לאלמנטים הבלתי משתנים שלהם.
בבודהיזם שיצא מעידן דגים האמת הבלתי משתנה היא סבל, תפיסה זו משקפת כראוי את בינתו של שבתאי, עם התעלותה של ונוס מספר שבועות לפני כניסתו לדגים אנו זוכות להתעלות והתרחבות לבנו אך זכרו שתחילה ההתמזגות נעשית עם הסביבה, על כן מה שיקיף אתכן ברמה הרגשית והרוחנית יהיה החומר הראשון שתספגו לגופכן האנרגטי העדין המשפיע על שלמות הוויתכן לעומק.
במקרה של הרעלה ראו זאת כמסר מלבכן הנוגע לגבולותיכן הרגשיים המשתנים שאינם נראים או נתפסים במלואם, הדורשים את הרוך והעדינות להם אנו כמהות מסביבתנו.
הכל מתחיל ביכולת שלנו לקבל את מלוא פריון קוטביותנו, שכן במידה והכלים מתרחבים אך איננו יודעות כיצד להשתמש בהם, התרחבות הלב יכולה להביא לנזק קארמתי, הנסיון לקחת על עצמנו יותר ממה שאנו צריכות נובע מאשמה עמוקה וחבויה המובילה למעגל קורבנות מתמשך, על מנת לצאת מהרעלה קורבנית יש להתחבר לתפיסתנו העל-חושית, האינטואיטיבית, ולאפשר להטהרות להתבצע על מנת שהחומה הראשונה עבור שבתאי להמיס במעברו בדגים תהיה ברורה לנגד עינינו, העדינות עוד תגיע, יש לנו בערך שלוש שנים להכרתה.
ב2.3 מרקורי יצמד לשבתאי (ב29°24’ דלי) כמה ימים לפני כניסתו המיוחלת למזל התיקון, בזמן זה שכלנו ותפיסת המציאות הארצית ממוקדת האבולוציה החברתית ירגישו חמורים מהרגיל, מרקורי המהפכן בנקודת הרוויה של דלי פוגש את מלוא אחריותנו על עיבודנו המנטלי, המעשיות והקונבנציונלית נראות הכרחיות, כמה שאנו יותר רחוקות משיעורו הגבוה של שבתאי ההומינטרי כך יצר המרדנות בנו יהיה הרסני יותר, במידה והגענו לסוף המעבר וזכינו לאישורו של שבתאי המתח, התסכול והקושי המחשבתי עדיין יורגש, אך נדע גם להקשיב לזרמי התודעה האחרונים המגיעים ממעבר זה, נסיון זה בוחן את יושרת גרוננו באופן חד וחותך, שמרו על לשונכן. זהו קרקוע עוצמתי ושיעור בענווה עבור מרקורי הדעתן והאידיאליסט במעלה האחרונה של דלי. שבתאי בביתו הזכרי מחלק משימות ממש עד הדקה האחרונה; השמש ומרקורי זוכים לחשיפה נוספת של שפע פרטי הרשת של שבתאי בדלי המצריכה את עצירת הביטוי המוחצן שלנו לרגע דווקא כדי שנכיר בקושי שלנו להתגמש. שבתאי נחוש שאת פרידתו מביתו נעביר בהתבוננות פנימית בשטף זרמי תודעתנו ושלל החוטים המקשרים בין חלקיה השונים, שכן אלה מעידים על מערכת הקשרותנו גם לגורמים החיצוניים אליהם אנו כביכול מחוברות ברוחנו, כך נחדד את כלי המירכוז העצמי על אף ההתרחבות התודעתית רגע לפני צלילתנו לזמנים בהם החיבור הקולקטיבי הרבה יותר סמוי ורגשי ולכך חברות אפשר לקרוא קרקוע של החיים.
שבתאי בדגים 2023
שיווה הגדול עם צרצר הדאטורה / משוטט בחצר החלל / מחריב עמלך שוב ושוב / ואז הוא בא לפניך. // את אף פעם לא כועסת. / כל יום את פשוט אוספת את הכלים.
תיאורה של מינאקשי ("בעלת עיני הדג") בשיר טאמילי כנקודת המפגש של אלוהות וביתיות, החיבור הרוחני הגבוה והשורשים המתורבתים המעניקים לו משמעות.
שבתאי, אדון הקארמה, הגבולות, הזמן והמרחב מתכונן לכניסתו למזל דגים ב7.3, שם יעביר את 3 השנים הקרובות (עם 4 חודשים בטלה בין מאי לספטמבר 25') - בביתו הנקבי של יופיטר, הגורו והצדיק, שופע החסד, ההתרחבות וראיית הטוב, היכן שהגבולות הם רגשיים ומשתנים, אנרגטיים, יצירתיים ועדינים ביותר.
במבט ראשוני האנרגיות של שבתאי ודגים אינן תואמות - האחד חמור סבר וממוקד בצמצום והאחר דוגל בחמלה רדיקלית והתרחבות - אך האנרגיה הנקבית של שבתאי (גדי) הרמונית ומאפשרת עם האנרגיה הנקבית של יופיטר בעוד שהאנרגיה הזכרית של שבתאי (דלי) חולקת איתה גבול ובכלל, האנרגיה השבתאית האחראית והפרגמטית זוכה בבית ה12 הקלאסי של הגלגל לאותה התעלות קארמתית המגדירה אותו (מעבר לחומר ולדואליות הקיומית) באופן עמוק ויסודי ביותר.
הגדי (שבתאי נקבי) בעל זנב דג המאפשר לו לפלס במעמקים ודרך המורכבויות הרגשיות הנסתרות והעדינות ביותר של המציאות, בנוסף לקרניו הדוחפות את הישגיו וקיום אחריותו במימד החומר - אלה שני צדדים של האנרגיה הנקבית הקוסמית הצריכים אחד את השני (שבתאי ויופיטר - מציאות ודמיון) על מנת לגלם את תכליתה באופן שלם.
דלי (שבתאי זכרי) הוא הבית ה12 (המקושר לדגים) של דגים (לופ-די-לופ) - חיבורם העמוק לקולקטיב הופך את שני המזלות האחרונים בגלגל לחברים ושותפים טבעיים, שני שלביה של המשימה הרוחנית, שכן כבר בדלי ההתרחקות מהחומר, מהגוף ומהאגו מהווה חלק מהותי מהדרך וחיבורנו למציאות.
לפעמים ה"כללים" האסטרולוגיים (ובעיקר המערביים) עוצרים אותנו מלהכיר בחיוניותם של חיבורים מסוימים, שבתאי הוא גבולות - דגים נטולי גבולות. הריקוד הטבעי בין חומר ורוח, צמצום והתרחבות, הוא לא אחד קוטבי במערכות האסטרולוגיות כי אם תומך, עם זאת לא נהלל שום מעבר ובוודאי לא אחד בדגים, שכן כבלי האשליה בהם יכולים להפוך כל ריקוד אורגני למערבולת מיסטית עוצמתית ביותר ועל אף הרכות האינסופית שלהם, החושך בבית ה12 לא פראייר, כדי שתתקיים סינרגיה יש להתחיל ממקום פסיבי אך חזק, מי שעוד לא מזהה את נקודת החיבור בין פסיביות ועוצמה כנראה עוד נמצאת בחושך בעצמה, וזאת כל תכלית כאפת המציאות למזל שכל מהותו היא התגברות על כוחות החושך הגדולים ביותר בבריאה וההתקדמות לעבר האור, האחרון-ראשון, האחד.
פלנטה המגיעה למעלה הראשונה של דגים למעשה משתחררת ממעבר ארוך, יסודי ועמוק דרך ביתו (או שכונתו) של שבתאי (היחיד מבין הגופים האסטרולוגיים ששליטתו הכפולה רציפה) עליה לעבור את 60 המעלות המלאות שלו כדי להגיע לנקודת המיזוג בין דין ורחמים. (נקודה טעונה זו הופעלה על ידי יופיטר הרחמן 3 פעמים במהלך 2021, הראשונה ב14.5, השניה בנסיגה ב28.7 ובפעם השלישית והאחרונה ב29.12)
כעת ב2023 לאחר פתיחת ערוצי ההשראה העמוקה לה זכינו מחסדו של הגורו במזל השפע, היצירה והחיבור למקור הגיע תורו של שבתאי להביא את ברכתו המבגרת, המפכחת והמייצבת למרחב שאולי הכי זקוק לה. הדחיסות השבתאית יכולה לזכות בעצמה לשחרור שליטה מסוים דרך האנרגיה של דגים, המתעלים מעל הדואליות והקוטביות בין רוח וחומר ומכאן בעלי ההבנה העמוקה ביותר של טבעם, גבולותיהם וחוקיהם השורשיים. שבתאי יכול לטפס לגובה משום ששורשיו בעלי כוח אחיזה אדיר בכללי המציאות הפיזית, דגים יכולים לצלול למחשכי העומקים משום שחיבורם לרוח הוא בסיס קיומם. אצל דגים החיבור הוא לאינסוף, אך בבואנו לצמצם את האינסוף, מאיפה מתחילים?
התיקון הקארמתי של שבתאי בדגים מצריך התעלות מעבר לחוקיו וכליו של אדון הזמן והמרחב, בדגים הוא בעל גישה לרבדי המציאות שאינם כבולים לכלליו ומכאן תיקוננו דרכם יביא למילוי אחריותנו הרוחנית במציאות בצורה השלמה והעמוקה ביותר, זאת כל עוד נתעלה בעצמנו על השכנוע הפנימי שאנחנו "מעבר" לגבול רגשי שעולה בנו או בזולת, משום שגישה זו תוביל לטיפוח אגו רוחני (משיחי/מושיע או קורבן) שידכא את ביטוי וכיבוד מורכבותנו הרגשית ובזאת ישלח אותנו למחוזות האשליה, הניתוק, הבידוד והבריחה במקום הגשמת שירותנו הרגשי לקולקטיב כשותפים לתיקון, גוף ורוח, לבד ויחד, לא רק כהבנה אינטלקטואלית/רגשית מופנמת, אלא בפועל ובעשיה המחוברת למציאות החיצונית.
דגים הוא מזל המוקשה, היציאה מכבלי המציאות הארצית אותה שבתאי מייצג (גדי-קארמה/דלי-דהארמה).
האחריות המרכזית של דגים היא התיקון - אך עם ההצטמצמות הראשונית שמביא שבתאי למאגרי החמלה, ההשראה והאחדות (הסמלית והרגשית) של כל היש דרכנו לתקן את עצמנו עשויה להפוך לבריחה מהמציאות הדואלית בה הסינרגיה בין חומר ורוח אינה גלויה לתפיסה האנושית במלואה. מזל שאת מה שהשכל אולי לא מסוגל לתפוס פעמים רבות האינטואיציה חוזה מראש. הנסיון להתעלות מעל אותה דואליות בכוח יביא להרעלה רוחנית שההחלמה ממנה מצריכה כלים אינטואיטיביים מפותחים מאוד (שלנו או של האחר), אלה בדיוק אותם גבולות פיזיקליים ומוסריים המחברים אותנו למציאות שמהווים תחילה תיקונו המרכזי של שבתאי בדגים ומשפיעים (בהתאם לבגרותנו) על תפיסת אחריותנו הרחבה כלפי התת מודע הקולקטיבי. מאחר וכליו הרגשיים של דגים אינם כבולים למרחב הפיזי ולזמן הלינארי, זהו מעבר מועיל במיוחד לכל מי שברצונם לפתח את כלי האינטואיציה שלהם באופן מעשי, לדייק את מערכתם האנרגטית ולעגן אותה בשורשיהם המתקיימים במציאות הפיזית.
השאלות הראשוניות שמעברו של שבתאי מעיר במערכתנו הן מהו החלום ואיך מגשימים אותו?
עלינו לזכור את כלי התפקוד הגבוה והמהות השורשית של ארכיטיפ הדגים, השחרור ממגבלות ההגיון האנושי והחיבור לאמונה, לנשמה ולאחד. גם ובעיקר אם דבר זה נדמה לשכלנו לא הגיוני, בסופו של דבר עד סוף מעברו של שבתאי בדגים ב26' השכל והאמונה יחזרו ויהיו לאחד, אז ראייתנו הגבוהה בעזרת השם תהיה מסונכרנת גם עם ההגיון הארצי אך תחילה עלינו לאבד קצת את דרכנו.
אובדן הגבולות של אדון הקארמה במעלות הראשונות של דגים מקושר באופן טבעי לכישוף שחור, שמאניזם, טנטרה, ובעולם המונחים האישי שלי במיוחד לכת האגהורי, אולי כת "דרך היד השמאלית" היחידה שאינה מחפשת להרחיב השפעתה או נירמולה בתפיסה הקולקטיבית כלל, כמו גם אינה מנסה כלל להנגיש עצמה ודוגלת בקבלה רדיקלית של הדחוי, האפל, המכוער, הטמא, הפסול והמעוות ביותר באנושות כחלק אינטגרלי מהטבע ומכאן מהאלוהות. (טבע=אלוהים. בכל זאת, פגאנים) כשאנו מדברות על גבולות הקארמה במרחב שמעבר לדואליות הארצית וכל הכרוך בה, ראיית המוות כהזנת החיים פשוטו כמשמעו היא תוצר של אדמה (או גבולות מרחביים/שבתאי) אליה אנשים מגיעים כדי למות ולפרוץ את מעגל גלגול הנשמות והתיקונים הכרוכים בו, בעיר ורנאסי, המתוארת כמרכז הבריאה (ומרגישה כמו ירושלים, מרכז הבריאה שלנו, לא פחות). הכאוס, הרעש והסירחון מתקיימים לצד ואף מקיפים את שיא הקדושה - האש הנצחית הבוערת באופן מילולי מעל מאניקארניקה גהאט (המשרפות) היא הניצוץ החבוי בין שפע הקליפות, הנץ האור מתוך אפלת הלא נודע, ההבטחה, החוק הקוסמי, המוות והנהר.
גבולות קדושת החיים הם השיעור המרכזי של כניסת שבתאי לדגים, הכאב, החולי והמוות הקשורים בחציית אותם גבולות עדינים ואנרגטיים תתבהר לנו במהלך מעבר זה אשר כמו שני הדגים סופו נעוץ בתחילתו ותחילתו בסופו, הקארמתי מכל מעברי אדון הקארמה, אחריו תגיע גם הנפילה בטלה (25'-28'). החושך חייב לקבל הכרה מתת המודע הקולקטיבי, אני מתארת לעצמי שנמשיך להחשף לתרגולים אפלים ביותר של קצירת אנרגיה קולקטיבית להם אנו נתונות, כולי תקווה ואמונה שההתעוררות עד סופו של מעבר זה תהיה גדולה מאחיזת החנק של האשליה. אני חלילה לא מציעה לאף אחת מאיתנו להתחבר לתדרי האגהורי, המוות או "דרך היד השמאלית" אם אינם נוחתים עלינו ברכות, שכן מרכזה של הכת שאני מציעה לכן לחקור עליה הוא בפולחן רחם האמא הגדולה ולא אלימות, שחיתות וטומאה, הדרך להבדיל במציאות קיצונית ומוטרפת זאת בין ה"מתרגלים" האותנטיים לסוציופתיים המתבקשים היא פשוטה - המים שבעיניים יגידו הכל.
על מנת לקבל גישה לחניכות המציאות-הבלתי-נתפסת (מעבר לחושים) החבויות במזל האחרון של הגלגל עלינו רק להרגיש, הסימביוזה היא רב מימדית והמידע בה כבר לא זורם, אלא ממש נספג לתוך מהותנו, אחד איתה. יכולת שינוי הצורה הרגשית של דגים פוגשת השנה במצמצם הגדול ונאלצת לעמוד במבחנים רבים הנוגעים כולם לאחריותנו על תפיסת המציאות הבלתי מוחשית שלנו.
שבתאי הוא הקארמה ומכאן השיעור הוא של סיבה ותוצאה; בדגים הקיום הוא אחד עם כל היש, כך שהאחריות הנגלית לנו היא אינסופית ועם זאת לא אישית, התת מודע הקולקטיבי כולו נתון לביקורת המערכתית החמורה של שבתאי - הטריק הסימביוטי הוא שכלום לא אישי והכל אישי באותו הזמן, ככל שנעמיק לתוך המעבר נלמד לעבור מדג אחד לאחר באופן מבוקר ויציב הרבה יותר.
התמזגות הניגודים במעבר זה תציב בפנינו מבחני אמונה רבים, אלה הזמנים להכיר במגבלותיו של האגו הרוחני שלנו, החיבור לתכליתנו הגבוהה ומשימתנו הנשמתית בגילגול זה ומעבר לו על מנת שנזכה להתעלות מעליהם. התרחבות הלב של ונוס הנעלה בסוף דגים מסמלת את הכשרת הקרקע והעברת הפוקוס לשבתאי במרחב התת מודע הקולקטיבי וחוצה הגבול בין החומר לרוח, הפתיחה עשויה להיות איטית, לאור/ידע לוקח רגע להגיע משבתאי (בכל זאת הכי רחוק במערכת) וזהו מעבר לא קצר של כשנתיים וחצי, אין מה למהר, בין כה אנו בשלב שבהחלט מתקיים מחוץ לגבולות הזמן. דגים מסמלים את היציאה מהחורף ותחילת האביב, התגברות האור על החושך היא מהותם ומכאן תחילה יהיו אלה החושך, הצל, העיוות המוסרי והשחתת התדרים העדינים ביותר של חיבורנו האינטואיטיבי למציאות שיחלץ שבתאי מן המצולות. החולמנות, היצירתיות והרחמנות הדגית פעמים רבות אינן מובנות כראוי, הן מטשטשות את העומק, הכיעור והמסתורין הגדול השולט בבית ה12. על מנת להרוויח את כל השפע, היצירה והפריון הרגשי והרוחני אליהם שבתאי בסופו של דבר מכוון את מערכתנו במעבר זה עלינו להכיר בחלקים המפחידים והחשוכים ביותר המסמלים את שיא החושך, שיא הבידוד, ההקרבה העצמית האולטימטיבית - המוות, הניתוק, האשליה.
מה7.3 ועד ה17.6 שבתאי יעשה את דרכו עד המעלה ה07°12’ של דגים, אז יכנס לנסיגתו שתקח אותנו בחזרה למעלה הראשונה (00°30’), לעיבוד מחדש של שלושת החודשים הראשונים, שכן לשם הנחת יסודות יציבים להמשך המעבר אלה שלביו הראשונים שצריכים להיות הברורים, העמוקים והשלמים ביותר. ב4.11 יסיים את נסיגתו וישוב לתנועה סדירה ויחזור איתנו על גבולותינו הרוחניים, הרגשיים והאנרגטיים השלמים, השורשיים, הרכים והבלתי מובנים ביותר לשם בחינה מחודשת של הנעשה בתחילת המעבר, אז יגיע התיקון הראשון שימשך עד יוני 24', עד אז נחזור שנית לבקר מעבר זה. זוהי טבילה ראשונה במערכת כללי המציאות הנסתרת והלא נודעת שעשויה להיות מפחידה גם לצוללת המנוסה, אך מתנותיה של האנרגיה הנקבית הקוסמית תמיד מעדיפות את המסתורין וכמו שאמר לי פעם ילד בקיר הטיפוס (לוקיישן שבתאי ביותר), "צריך להתגבר על הפחד, זה כל הכיף".
בין ההתרחבות לצמצום, בין החסד לדין -המציאות האינטואיטיבית משנה צורתה ללא הרף ומבקשת להנחיל בנו פרקטיקה וגבולות דרך לא מעט כאב, אך אלה נועדו לבגר את כלי התפיסה הלא מוחשיים שלנו ולקדם קיום הרמוני ושלם יותר בין הדואליות הקוסמית שבכל אחד ואחת מאיתנו, גוף ורוח - אגו ונשמה. זוהי סקירה ראשונית למעבר זה, אני בעצמי מצפה לו בכליון רוח משום שחזרת שבתאי שלי מתחילה באפריל הקרוב ותמשך כשנה עם נסיגה כיפית בתוכה, כך שאני שמחה לסקר בעצמי לייב מתוך המצולות. מאחלת לנו כניסה רכה, שנעמוד מול החושך איתנות, שנתעלה מעל לקוטביות בדיוק מתי שאמונה נזקקת ושנישמר שלא לאבד אחיזתנו במציאות כתוצאה מחלומותינו הנשגבים והרחבים ביותר. שיהיה לנו בהצלחה, בסיעתא דשמיא - אום נאמה שיוויה (:
댓글